ישיבת וועדת הפנים של הכנסת בראשותה של מירי רגב התקיימה, לא במקרה, בראש חודש כסלו. על המדפים בחנויות כבר מפיצות את ריחן הסופגניות ואני כבר מתכננת את חופשת חנוכה.
אם עוד לא צפיתם, הקדישו כמה דקות לצפייה בחוכא ואיטלולא שהיתה בוועדת הפנים של הכנסת בנושא עליה להר הבית. לא ברור אם עלינו לצחוק או לבכות. אל תראו לילדים, כמו שנהוג לומר. גם כך רבנים, מחנכים והורים מלינים על אובדן ההערכה וכבוד כלפיהם מצד הנוער. אם יצפו כמה דקות בשידור מן הכנסת הזלזול כלפינו רק ילך ויגדל.
כי הנה, עם ישראל ונציגיו הנכבדים יושבים לדון בראש חודש של המכבים והחשמונאים על נושא תפילה יהודית בהר הבית ואויביו מבית הופכים את הקערה על פיה.
עוד לא דברו בוועדה על בית מקדש ובטח לא על מנורה של שמן זית . הרי סיפורי הנרות ופך השמן הנשכח של הכהן הגדול שייכים רק לגני הילדים והאגדות.
נרותיי הזעירים, הם ספרו לי ספורים, על עבר של עם...על גבורות לי יספרו, על דמים שנשפכו, על מלחמת דרור.
איזה דרור ואיזה בטיח!
חבורת אויבים מבית, שמשום מה משמשים כחברי כנסת מבזים את כבוד עם ישראל , מקללים, מגדפים ומכפישים, ואין פוצה פה ומצפצף.
מירי רגב , האשה הגבורה שלנו מדגימה אורך רוח לביזיון הקולני. האם היא צודקת? חה"כ פייגלין מעיר לה בכבוד ועדינות שלא בה מדובר, למרות שהיא מכונה חצופה ופירומנית. מדובר פה בכבוד עם ישראל, כנסת ישראל. כבוד עם ישראל שנרמס עד עפר, עד דק.
נשים מצוות על נר חנוכה כי הן היו באותו הנס.מה השתנה מאז ועד היום? כלום.
בסיפורי החשמונאים כיכבה אשה גיבורה , יהודית. בהסכם שבשתיקה הרבנים של תקופתה הסכימו שכל כלה יהודיה תבעל להגמון תחילה. נו, לא נורא, אפשר לחיות עם זה. כך חשבו לעצמם. העיקר לא להצית אינתיפאדה.
יהודית, ולא משנה איך קראו לה באמת, לא הסכימה להיות כמו כולם. היא התערטלה מבגדיה מול הצדיקים החכמים, יודעי העתים, יודעי דת ודין- ואמרה עד כאן. קצת מזכירה את מל גיבסון בסרט לב פראי, שלא הסכים שכלתו תבעל תחילה להגמון של ימיו. מן הסתם בקולנוע העתיקו מהמסורת שלנו.
עמידה על כבודך הלאומי, האישי, הרוחני, מביאה למאבקים, לעתים גם למלחמות. נכון, אבל את כבודך אתה מציל, את כבוד עמך. את כבוד אלוהיך. או שזה לא כל כך חשוב לך?
בימינו, יושבים נציגי ש"ס בוועדה וצועקים חמס על עליה להר הבית. הם זועקים בשם מרן- הרב עובדיה יוסף זצ"ל. יושבים נציגי חרדים אשכנזים וצועקים שם אחר של רב. גם בחוגי הבית שלנו, הדתיים הלאומיים, יצעקו הרב קוק.
אוקיי. אז אתם נציגי הצדיקים, החכמים, הרבנים.
הרב אלי בן דהאן, ה' ישמרהו, עוד מנסה לנסח את הדרך הנכונה המתפתלת, מתפלפלת, בין החרדים מכאן, הרבנות משם, עולי הר הבית מאידך, והערבים שסותמים לו את הפה מן העבר השני.
רק אשה אחת , גיבורה יהודית בשם מירי, שאולי מסתתרים בגנים שלה כוחות של מרים הנביאה שהיא נקראת על שמה, רק היא נחרצת. עם הלכה, בלי הלכה, עם תמיכה, בלי תמיכה, היא חותרת ללא לאות להנכיח ריבונות יהודית במקום מוזנח ונשכח, מאגדות גני הילדים, שהערבים קוראים לו החצר האחורית של אל אקצא.
יש לנו מזל. כי אם פעם נעמוד מול ריבונו של עולם, אי שם בימים בהם נופיע מולו בעולמות עליונים, נראה לו את הוידיאו הזה. איפה היינו ומה עשינו בוועדת הפנים של הכנסת בר"ח כסלו התשע"ד.