"יותר מששמרו ישראל את השבת, שמרה השבת אותם". משפט מפורסם זה מצוטט תדיר בפי דמויות ציבוריות מהמגזר הדתי (רבנים ופוליטיקאים) כאשר מתעורר הוויכוח על שמירת השבת במרחב הציבורי בישראל. מן הסתם, חלק מאלה שהמשפט מצוטט על ידם אינם יודעים שמי שאמר אותו היה אחד העם - יהודי חילוני שעבורו שמירת השבת היתה סוג של פולקלור, שאמנם בעיניו היה הכרחי לשמור עליו, אך לא כמצווה דתית שעליה היחיד נענש או מקבל שכר.
בימים אלה עלה לכותרות עניין שאמנם אינו קשור לשבת, אך הוא שייך לבלבול בין דת למסורת. פוליטיקאים חרדים מחו על כך שבמהלך ביקורו באיטליה סעד ראש הממשלה במסעדה שלא די שאינה כשרה אלא אף משופעת בשקצים ורמשים. התנהגות כזו, כך הם טענו, פוגעת ברגשות של ציבורים רחבים במדינה. טענה שניה שנשמעה נגד ראש הממשלה היתה שהמעשה שעשה אינו הולם התנהגות שמצופה מראש ממשלה של מדינת היהודים. אם ננבור בארכיון נמצא שמחאה נגד ממשלה בכלל וראש ממשלה בפרט בענייני דת נגעה כמעט תמיד לחילול שבת או אכילת מאכלות אסורים. במחשבה ראשונה - הגיוני. אלה באמת הנושאים שמרכיבים את תו התקן של יהודי. בדורות קודמים, לפני ששטף גל החילון הגדול את העולם המערבי, סימני ההיכר הבולטים של היהודים כציבור נבדל היו בעיקר השבת, הכשרות וטהרת המשפחה. בימינו הם משמשים מעין קו גבול בין ציבור שמוגדר דתי לזה שאינו שומר מצוות (למרות שבשנים האחרונות הגבולות וההגדרות מיטשטשים). על מידת ההקפדה על דיני טהרת המשפחה יודעים רק בני הזוג וריבונו של עולם. מבחינת הסביבה, אם כן, יהודי ניכר בשבתו ובצלחתו. השבת והכשרות הפכו ל"ציפור הנפש" של היהודים, ממש כמו שאכילת חזיר הפכה לסמל של התרחקות מכלל ישראל והתרסה כלפי ריבונו של עולם, למרות שברשימת החיות האסורות שבתורה אין באכילתו חומרה יתרה.
מחז"ל למדנו על שלוש מצוות של ייהרג ובל יעבור, אך הן אינן המצוות הללו. גם אם בודקים בתורה לא מוצאים אותן ברשימה של מצוות חשובות במיוחד. יתכן שהייחוד של השבת והכשרות נובע בכך שהתורה מעידה כי הן המבדילות בין ישראל לעמים: השבת היא אות בין ישראל לה' שנועד להעיד על קדושת ישראל. ואילו בצמוד לפסוק שמזהיר על שמירת הפה משקצים, נאמר: "וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי". בשל כך היתה להן חשיבות מיוחדת בגולה. כשנאלצו היהודים להילחם על שרידותם כמיעוט נבדל בקרב עמים רבים וגדולים, דווקא "המצוות המבדילות" זכו להדגשה יתרה. בגולה גם לא קיימנו מסגרת מדינית והמוקד היה על היהודי הבודד. עתה, משחזרנו לארצנו ואנו מבקשים ללמוד כיצד מקימים מדינה שתהיה מופת לגויים, עלינו לפנות לדברי הנביאים, שמסרו את דבר ה' לממלכות יהודיות.
מה מאפיין ממלכה יהודית? על כך עונה ישעיהו בימי הבית הראשון: "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה". וזכריה, נביא הבית השני, מוסיף: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ; אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם". כמובן, גם על חילול שבת הוכיחו הנביאים את ישראל והם גם לא היו מוכנים להשלים עם אכילת טרפות, אבל לא ניתן להתעלם מהמשקל הרב שניתן בדבריהם לענייני משפט וצדקה ודברים שבין אדם לחברו.
ואם נחזור לדיון הפרסונלי בראשי ממשלה, כיצד אמור להיראות מנהיג יהודי? על כך נכתב בתורה: "וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד... לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו". החרדים, מיותר לציין, לא מחו על חיי מותרות ראוותניים של ראש ממשלה בטענה שלא כך מתנהג ראש ממשלה יהודי. הם גם לא ייצאו מגדרם אם יתפסו אותו על שקר או אם ידבר לשון הרע. על פגיעה בשכבות החלשות אנחנו שומעים הרבה מחברי הכנסת של ש"ס, אבל בעיקר בגלל שהם מבקשים לייצג את ציבור מעוטי היכולת. אני מתקשה להיזכר בקישור שהם עשו בין הנושא הזה לבין יהדותה של המדינה.
כחלק מהיציאה (הנפשית) מהגלות, הגיע הזמן שנשנה את תפיסתנו בשאלה מה מגדיר יהודי ובמה מתאפיינת מדינה יהודית. חנויות סגורות בשבת הן בהחלט חלק מהעניין. אבל לא פחות מכך גם דיבור נקי, דאגה לחלש ומשפט צדק.