שבוע קשה עבר עליכם. רבים מכם אולי אפילו לא היו מודעים לזה. הרי בסלון ביתכם לא ניצבת פלזמה ענקית, והבוקר שלכם נפתח בדרך כלל בתפילת שחרית ולא בהצצה ל-Ynet או האזנה לגלי צה"ל. ובכל זאת, צריך להיות מנותק לגמרי כדי להחמיץ את הצונאמי העכור ששטף את המדינה בימים האחרונים. אוי, כמה שלא קינאתי בכם השבוע. אומנם גם בשבועות אחרים אני די שמח בחלקי, אבל בימים האחרונים, במדינת היהודים, היה פשוט מפחיד להיות חרדי. נכון, זה לא חדש. באוטובוס של החברה הישראלית אתם כבר הרבה מאוד שנים מאחורה. מודרים ודחויים. אלא שֶאֵת ראשם של אוחזי המיקרופונים לא מעטרת כיפה שחורה, ויש סוגים של קיפוח שהם פשוט לא סופרים. מה הביא לסערה השבוע? פשוט מאוד. זה הרי חוק מקודש. בין אם פרצה מלחמת עולם גרעינית ובין אם החדשות הבוערות הן שמזג האוויר סגרירי מהרגיל, אותם שלושים ושניים עמודי עיתון ייצאו לאור. על מזבח החדשות של שמונה בערב יוקרבו שלושים הדקות היומיות, וכמה שיצליחו למרוח את הפרסומות, משהו בכל זאת הרי צריך להגיד שם. הטון הדרמטי של יונית לוי יעשה כתמיד את שלו, אבל על מה היא תדבר, לכל הרוחות? הרי גלעד שליט כבר חזר הביתה, העניין הפלשתינאי הגוסס משעמם אפילו את עצמו, מחבלי עזה בדיוק בהפוגה בין מנת השיגורים החודשית לבאה אחריה, חופשת הסמסטר של הסטודנטים ואיתה המחאה החברתית שככה מזמן ואפילו מצבה של סתיו שפיר. אז מה ימלא את העיתון, ריבונו של עולם? מה יפתח את החדשות? במה ידונו מדורי הפרשנות? אל דאגה, חברים. טובי מוחות המדיה וגדולי הקופירייטרים גילו את השיטה. הנוסחה שתמיד עובדת. 'הכה בחרדים ומלא את המהדורה'. הרי אין קל מלהשחיר את פני מי שהוא גם ככה שחור, ולדרוך על מי שהוא חסר אונים ונטול יכולת הגנה עצמית, היה תמיד ספורט חביב על טיפוסים מסוימים.
אחים חרדים, האמינו לנו שאין כמונו, הציבור הדתי-לאומי, אנשי ההתיישבות, שמבינים באמת, אבל באמת, את מה שאתם מרגישים עכשיו. הרי רק לפני שבוע זה אנחנו שהיינו ה'כוכבים' של הסרט הזה. כמה נערים פרועים ומבולבלים שהתנכלויות שר הביטחון לחייהם העבירה אותם על דעתם חודרים לחטמ"ר בנימין ועושים שטויות, וצונאמי נוראי מאיים להטביע את כולנו. פוליטיקאים מימין ומשמאל מסתערים אחוזי אמוק לעבר כל מיקרופון פנוי ומתחרים ביניהם בשליפת סופרלטיבים של גינוי. גל עכור של ארס ורוע שוטף אותנו, מייצר החלטות דרקוניות, והציבור הכי אידאליסטי, הכי מסור ונאמן למדינה, שצה"ל הוא נשמת אפיו והאחריות הלאומית היא לחם חוקו, עובר זובור אכזרי ומשפיל. עכשיו הגיע כנראה התור שלכם. כל זבוב הופך לפיל, כל הצתת גפרור קטנה נדמית כהתפרצות הר געש, וכל מעשה חריג של קומץ קיצונים מוצג כמיינסטרים. בימים כאלו אני מודה לאלוקים שאני שייך למעטים שזכו להכיר חרדים אמיתיים. לא רק קריקטורות תקשורתיות ומעוותות. רוב חיי גרתי ביניכם. שכונה חרדית ירושלמית ממוצעת. לא ראיתי שם מדרכות נפרדות ולא נתקלתי ביריקות בפרצופן של נשים שאינן אדוקות דיין. מה כן פגשתי? הרבה אנשים שלווים ונעימים שציר עולמם הוא חסד, מסירות לתורה, אורח חיים צנוע וקהילתיות יפה ותומכת. כל אותם מצרכים נדירים שהחברה הישראלית היתה מרוויחה הרבה אם היתה מנסה לרכוש לעצמה. ואתה פותח את העיתונים בבוקר ולא מאמין למראה עיניך. איזה עולם מדהים. ברוכים הבאים לשוויץ. כאילו אין אחמדניג'אד יותר, כאילו הכינרת עולה על גדותיה, כאילו מאגרי נפט אדירים התגלו בגוש דן. הכול פרפקט. רק נשאר לסגור פינה קטנה וגן עדן זה כאן. הדרת הנשים החרדית. זו הבעיה האקוטית שמסעירה את המדינה ומאיימת להבעיר את המזרח התיכון. ואתה קולט שככה המערכת עובדת. האנטישמיות ההיסטורית לא נעלמה. היא רק עשתה ריפרש. היעד אינו עוד היהודון הגלותי המסכן, אלא החרדי או המתנחל. הגנת זכויותיו של "האחר", יהיה סודני מסתנן או עובד זר בלתי חוקי, זה אִין. מה זה אין. אבל חרדי שחור או אשת גבעות שְבוּסָה - זה אווט טוטאלי. אפילו אבחנה פשוטה בין הדרת נשים (שמשמעותה שלילת זכויות אלמנטריות וזלזול בעצם קיום הזולת) לבין הפרדה בין גברים לנשים מטעמי צניעות שמקובלת בכל שירותים ציבוריים או להבדיל אלפי הבדלות בבית כנסת, ומיושמת בריכוזים חרדיים בודדים מתוך בחירה ורצון חופשי של רוב הנוכחים, היא דבר שאינך מעז להעלות על דל שפתיך הרועדות ביום כזה. יו"ר אופזיציה משועממת שכבר חצי שעה לא אמרה משהו נבזי על ראש-הממשלה בסיוע כמה פוליטיקאים וארגוני זכויות שטרם זכו לליטרת הפרסום היומית שלהם, משמיעים את קולם, והרי לכם מרשם שתמיד עובד. ופתאום נופל לך האסימון שאם לפני שבועיים זה היינו אנחנו, ולפני שבוע אתם, אז בשבוע הבא... שוב אנחנו? ואתה כבר נכנס לכוננות ספיגה, מסתכל ימינה ושמאלה באימה, ומצפה בחשש מאיפה תבוא הבומבה הבאה.
כמובן שזה לא בא על ריק. בתוככי כל שקר ענק, כבר לימדנו הרב קוק, מסתתר ניצוץ אמת. את אותה נקודה מוצדקת אפשר לעטוף לאחר מכן באלפי קליפות כזב ולגרום להמונים להימשך אחריה. מובן שיש המון מה לשפר בתחום של מעמד האישה והיחס אליה. לכל אורך ההיסטוריה ובכל התרבויות ניצלו גברים את כוחם העודף על הנשים ודחו אותן מהמקום הראוי להן. האם דווקא הציבור החרדי הוא הראשון שצריך לעשות חשבון נפש בעניין? לא בטוח. אם צריך לבחור בין שלטי חוצות עם נשים מעורטלות לבין כאלו בהן נשים נעדרות לגמרי, האפשרות השניה עדיפה. יש בה יותר כבוד לאישה מאשר בנוהג המקובל בתרבות הישראלית ה'נאורה' ו'השיוויונית' שהפכה נשים לחפצים ואת גופן למוצר מקדם מכירות. מכל מקום שתי הדרכים סוטות לקיצוניות שגויה. ה'השלכה' של חשבון הנפש על הציבור החרדי תוך כדי מסע הסתה פרוע ומוגזם גורמת נזק עצום לכל הצדדים ומבטלת כל אפשרות לשיח שהיה עשוי לשפר ולו במשהו את מעמדן של הנשים. החברה החרדית עברה בעשורים האחרונים תהליכים מבורכים של השתלבות בחברה הישראלית. באיטיות ובעיקר בשקט. בהכשרות מקצועיות ולימודים אקדמיים, בהשתלבות בשוק העבודה ואפילו (תחזיקו חזק) בגיוס לצבא. החמצה רבת שנים של ציבור מוכשר, מסור, אמין הולכת ומיתקנת. הסערה האחרונה דרדרה אותנו הרבה שנים אחורה. אם עד היום היה קשה לחרדי שלמד מחשבים להתקבל לחברת הייטק גוש-דנית ולחרדית להשתלב כגרפיקאית בחברת פרסום, היום זה קשה שבעתיים. כי מר ישראלי שעובד כאחראי כוח אדם בחברה לא באמת מכיר חרדים. גם אם סבא שלו היה רב, הדמות ה'חרדית' שרצה לו בראש היא של אותו עילג צווחן בעל מבטא יידשאי ומראה גלותי שראה אמש על המרקע, ומבחינתו חרדי, כל חרדי, שווה 'מאה שערים' שווה 'זריקת אבנים על אמבולנסים בשבת' שווה 'הדרת נשים' שווה 'תודה רבה לך. אנחנו כבר נודיע לך בדואר אם התקבלת. הבא בתור בבקשה'.
ומה המקום שלנו, הציבור הדתי לאומי, ברגע כזה? האם אנחנו לא קרואים לאיזשהו חשבון נפש? כמה בקלות אנחנו נוטים להיסחף אחרי הביקורת התקשורתית, בעיקר כשהיא סוף סוף לא מופנית כלפינו, ושוכחים לשאול את עצמנו - 'איפה האמת בכל הסיפור הזה?'. אם תשאלו נער דתי לאומי ממוצע למי הוא מרגיש קרוב יותר - לחילונים או לחרדים, כמעט תמיד האופציה הראשונה תקבל וי. לחברה החילונית אין ויכוח אמיתי עם החברה החרדית. הן פשוט חיות על פלנטות שונות. לא מדברות באותה שפה ומתנהגות כמו שני קוים מקבילים שאינם נפגשים (לעולם?). דווקא לנו, בגלל שכל-כך הרבה משותף בינינו, יש ויכוח נוקב עם העולם החרדי. על היחס למדינה ולגאולה, לצבא ולאקדמיה, לתרבות ולמעמד האישה. יש לנו בסיס יקר משותף שעל גביו יכול להתנהל שיח שיוביל לבירור עמדתה האמיתית של תורת ישראל בסוגיות האלו.
בדבר אחד אין לי ספק שאנחנו הדתיים צריכים ללמוד מכם, החרדים. אתם יודעים לא להמשיך לשרת ולממן את מי שיורק לכם בפרצוף. אנחנו לא. כמה דתיים ממשיכים להחזיק כדף הבית שלהם את Walla ו-Ynet מובילי תעמולת הכזב והארס בשבועות האחרונים? כמה ממשיכים לשלם במיטב כספם ולצרוך מידי יום עיתונים וכלי תקשורת שתוקעים להם סכין בגב? יותר מידי. הרי עקרונות וערכים אנחנו מוכנים להתאמץ ולשלם מחיר. למה כאן זה שונה?
לסיום, אחים חרדים יקרים שלי, קחו עצה חינם. הנטייה שלכם לבטל בהינף יד את התקשורת ה'חילונית' ולוותר מראש על המאבק בזירה הזו, היא טעות חמורה. אתם מפקירים אותה לכוחות אחרים, ומי שימשיך להשפיע ולעצב, להשמיע קולות שליליים ונוטפי ארס, הם אותם גורמים עוינים שמשפיעים לרעה על רוחו של עם ישראל האהוב שלנו. מי יודע אם אחת השליחויות הגדולות שהקב"ה הועיד לדור שלנו הוא לא לקרוע את מסך השקר מעל פני תקשורת ההמונים ולהשמיע משם קולות אחרים, צלולים וטהורים, שיקדמו אותנו עוד כמה צעדים בדרך לתקן עולם במלכות שד-י.
המכתב יתפרסם בגיליון השבת של "עולם קטן"