כשהייתי ילד, והייתי קורא ספרי מדע בדיוני המתארים עתיד עתיר חלליות, רובוטים וטכנולוגיית-על, הייתי מדי פעם תוהה לעצמי האם עדיין יהיו חרדים בעתיד הזה. האם בעולם עתידני שכזה, עדיין יסתובבו יהודים עם חליפות ומגבעות וילמדו גמרא בישיבות. כיום אנחנו מבחינות מסוימות כבר בעתיד כזה, וברוך ה', מתברר שהתשובה חיובית: החרדים עדיין כאן, והם גם גדלים במניין ובהשפעה. אבל השאלה שמתעוררת עכשיו היא, האם החרדים עצמם מוכנים לעתיד הזה?
החרדים יעברו את המשבר הנוכחי, ואת סערת השוויון בנטל. הם יעברו גם את ההתקפות שיבואו לאחר מכן - את ההאשמות בכך שהם משתלטים על הצבא ועל שוק העבודה, מדירים נשים, ואופים מצות בזעה של חילונים. מה שמטריד הוא, שלא נראה שהם נערכים לשלב המתבקש מאליו, ליום בו יהפכו לרוב במדינה, או לפחות לציבור בעל משקל מכריע בכל ההתנהלות הציבורית.
כי מה שמתברר מתוך התנהלות החרדים במאבק נגד ה"גזירות" הוא, שהם נגועים באותה חולשה בה מואשם הימין באופן קבוע: הם לא מציעים אלטרנטיבה. אי אפשר להמשיך ולהעמיד פנים, שמדובר בקומץ אברכים בבני ברק, המשמרים את אורחות חייה של השטייטל הגלותית. מדובר בציבור גדול, של מאות אלפי אנשים, שבזכות הריבוי הטבעי הולך וגדל בקצב מהיר. ציבור בעל משקל כזה, אם יש לו שאיפות כלשהן וקצת מודעות עצמית, חייב להתייחס יותר ברצינות לשאלות שעל סדר היום. אי אפשר רק לצעוק ולמחות על רדיפות ושמד, בלי להציע חלופה מסודרת בנושא.
אז נניח שהצבא ימשיך להסתדר בלי החרדים בינתיים. מה הלאה? מה יהיה כשאחוז החרדים יהיה כה גבוה, שבאמת לא תהיה אפשרות לקיים צבא בלעדיו? מה יהיה במדינה יהודית אידיאלית - ללא ספק משאת נפשם של כל החרדים - המתנהלת לפי התורה וההלכה? האם אז יתחילו לפתע לחייב בחורים חרדים להתגייס, או שהנוגדנים האנטי-צבאיים שהשתרשו בהם לאור הדורות, יהפכו אפשרות זו ל'יהרג ואל יעבור' בכל מחיר? ואם יגייסו, אז את מי, כמה ולמה? למה לא להתכונן מראש עם תשובות לשאלות האלה - תשובות ותוכניות שיכולות להיות רלבנטיות כבר עכשיו, ולא רק בעוד כמה עשרות שנים?
ומה לגבי הנושאים המדיניים האחרים? האם לחרדים יש חזון מדיני כלשהו, פרט להתנקמות במתנחלים והריסת יישוביהם בתגובה על מעללי הבית היהודי? כאשר מפלגה דתית או חרדית תהיה זו שתזכה בשלטון, היא לא תוכל עוד למכור את קולה או את שתיקתה בנושאים אלה בתמורה לתקציבי הישיבות. היא תצטרך לנקוט עמדה ברורה יותר, שמן הסתם תשאף להיות מבוססת על מקורות תורניים והלכתיים. האם יש בכלל דיון תורני חרדי בנושא, פרט לוורטים על שלושת השבועות וציטוטים מהרב שך?
וצריך לחשוב לא רק על התוכן, אלא גם על צורת ההתנהלות. עם כל הכבוד, אי אפשר לנהל מדינה כמו שמנהלים שטיבל, וגם לא כמו שמנהלים את בני ברק. אי אפשר להיתלות בכל דבר בגדולי הרבנים, המתומרנים בידי עסקנים למיניהם. בכלל, רצוי מאד לפתח יותר את תרבות הדיון, מעבר לרמה של גידופים, חרמות ופשקווילים. לדעת לבנות עמדות מסודרות, להציג אותן בצורה רהוטה ומנומקת, ולהתייחס ברצינות גם לדעות מהצד השני. לצערי זה לא מספיק קיים אצל החרדים. לאור דפוסי התנהגות מסוימים, לפעמים מטרידה אותי המחשבה על כך, שאולי הדבר היחיד שמונע הידרדרות לשפיכות דמים הוא השלטון החילוני, הדמוקרטי והליברלי, שאוכף תרבות של סובלנות וכבוד הדדי (עם כל בעיותיה). האם במציאות של רוב ושלטון חרדי, שהערך העיקרי עבורו הוא דעת תורה, ולא חופש וסובלנות - עדיין יישמר השלום הפנימי במדינה? או שמא היא תידרדר חלילה למלחמות אחים נוסח בית שני? האם החרדים ידעו לשים רסן לכוחם, בכוחות עצמם?
בריאיון שקראתי לפני כמה שנים, אמר ישראל אייכלר שהציבור החרדי עוד לא גיבש עמדה איך להתייחס למציאות של מדינת ישראל. אחרי למעלה מ-60 שנה, בהחלט הגיע הזמן שיעשה זאת. "יש עתיד" זו לא רק המפלגה של יאיר לפיד - זו המציאות. ולחרדים יש חלק מרכזי במציאות הזו, שכדאי מאד שיתכוננו אליו.
לאתר של משה רט - www.mysterium.co.il