בגיל 18, שבוע לאחר שסיימתי תיכון, דחיתי בשנה את הצבא כדי ללכת לשנת שירות כמדריכה לנוער בסיכון. אחרי שנה של התנדבות בקהילה התגייסתי לקורס טיס. למזלי, כמה שנים לפני כן עבר בגץ אליס מילר ואפשר לנו, הנשים, להתחרות על מקומנו בשירות "מסוכן" יותר מהרגיל. בעצם זכינו, בנות ישראל, בזכות היסוד שלנו לשאת בנטל.
כמו על זכויות רבות אחרות, גם על הזכות הזו היינו צריכות להילחם. לא קיבלנו אותה במתנה. כמה משונה שבמקביל למלחמה שלנו על הזכות לשרת, נלחמים פוליטיקאים רבים על הזכות ההפוכה - לשמוט את בניהם ובנותיהם מהשירות הצבאי והלאומי, לפטור אותם מ"הנטל".
סקירה קצרה של הישגי הוועדה לשוויון בנטל: קומץ חרדים שיגוייסו אולי ב-2017, הדתיים יגויסו כרגיל אך מי מהם שירצו יזכו בשירות מקוצר בישיבות ההסדר או לדחיית שירות דרך הישיבות הגבוהות, והנשים הדתיות יהיו פטורות משירות וינותבו אל השירות הלאומי לשנה, עם אופציה.
בעצם, אם לנסח זאת בגסות, בבואם ללשכת הגיוס יצהירו הנער או הנערה עד כמה הם מאמינים. מאמינים מאוד? פטור מלא בעזרת השם. מאמינים אחרת? פטור חלקי. לא מאמינים מספיק? יאללה, למלחמה.
הציבור הדתי מזדעק כשהוא שומע את הנתונים האלה. ובצדק. הנתונים האלה מביישים את הצעירות והצעירים הדתיים הרבים שמקריבים את השנים היפות בחייהם לטובת שירות המדינה, רק כדי לראות קבוצה קטנה באה וסוטרת על פניהם. הרי ערך השירות למען הכלל הוא ערך עליון ביהדות, גם לגברים וגם לנשים. אין עוררין על כך שבשורות הקצונה הצה"לית עומדים המון חובשי כיפה, ושבנות השירות הלאומי מקדישות את נפשן למען האוכלוסיות החלשות ביותר. אבל יש הבדל משמעותי, וההבדל הוא בעצם הבחירה. בפריבילגיות שמקבלים צעירים וצעירות דתיים - שלחילונים אין.
ע"פ החוק החדש כל בוגר של החינוך הדתי ממלכתי יוכל לקבל פטור עד גיל 23 לטובת הישיבות הגבוהות, ואחר כך מי יודע אם יגוייס. 1500 דתיים יתגייסו בכל שנה למסלול ארוך בישיבות ההסדר, מתוכו ישרתו בצבא בפועל רק 17 חודשים. בזמן המסלול מתוקצבות הישיבות מקופת משרד הביטחון בעבור כל תלמיד, שזכאי גם לנסיעות מוזלות בתחבורה ציבורית ולזכויות בביטוח לאומי. חיילים נשואים מקבלים סיוע חודשי נוסף בן ככמה אלפי שקלים למשפחה. רבים מהם יספיקו ללמוד לפסיכומטרי ואפילו להרוויח נקודות לתואר בזמן השירות הזה, ומי מהם שייצאו לקצונה יחתמו רק לחצי שנה נוספת - 22 חודשים בסה"כ. הרב בנימין לאו אמר ששליחות ישיבות ההסדר תמה לפני 40 שנה. הרב סדן, מייסד וראש המכינה הקדם צבאית בעלי, אמר שבהסדר עושים "צבא מהצד". וכמה זה יעלה לנו? עשרות מיליוני שקלים בשנה, מקופת המדינה.
ומה עם הנשים? כ-25% מהנשים הדתיות מתגייסות לצבא, ורוב האחרות לשירות לאומי. אך רק 20% מהן ממשיכות לשנת שירות שניה. ראוי לציין שיותר ויותר נשים דתיות מעוניינות לשרת בצבא. אבל לא נותנים להן. בשבוע האחרון קיבלתי מיילים מנערות שסיפרו לי על האיומים שחטפו באולפנות נגד השירות הצבאי, "אם תלכי לצבא יהפכו אותך למזרן הפלוגתי".
ראש ישיבת הסדר, הרב ד"ר אליהו זייני, טען כי "לשלוח בנות לגוב חיות טורפות אלה, ללא כל הגנה מפני מפקדים בעלי כוח בלתי מסויג הוא מסוכן". הרב שמואל אליהו טען ש"השירות הצבאי אינו ראוי לבת ישראל". שמעתם? הצבא הוא מקום מסוכן. אך לא בגלל איום במלחמה - אלא בגלל ״איום״ השילוב החברתי.
צה"ל דיווח לא פעם על שבתי ספר ואולפנות לא אפשרו לנציגיו להסביר לנערות על התפקידים השונים שיוכלו למלא בצבא, ולהנגיש בעבורן את השירות. במקביל, נתפר השירות הלאומי כך שיוכל לפתות אותן: מערכת גמישה יותר, שירות ״על-אזרחי״, וכמובן - רק שנה, ללא חובה להמשיך לשנה שירות שניה. ובאמת, הרוב לא ממשיכות.
*
״לצבא יש יעוד אחד בלבד, ויעוד זה הוא אולי הדבר היחידי המאחד את כולנו בלי יוצא מן הכלל - וזה, להגן על קיומנו, עצמאותנו ושלומנו… אם אנו רוצים לסתום את הגולל על בטחון ישראל ועל מדינת ישראל - נהפוך את הצבא לזירת התגוששות בין אידאולוגיות ומאוויים וניגודים חברתיים.״ כך פתח בן גוריון את הדיון על חוק שירות ביטחון ב- 1949. ואילו היום צבא העם והעם עצמו מאוים ע״י יצירתן של מערכות השירות הנפרדת - אחת לבנים ואחת לבנות, ואחת לבנים דתיים מול אחת לחילונים, עם יחידות אידיאולוגיות או אמוניות נפרדות. מערכות נפרדות אלה אינן משרתות את צרכיו של צה״ל או את טובת החברה הישראלית - הן משרתות אך ורק אינטרסים פוליטיים. כך יכלו 14 מנהיגי ישיבות ההסדר, מהרב דב ליאור ועד הרב דרוקמן, לכוון את חייליהם לפני ההתנתקות לסרב פקודה ולא לפנות ישובים. כך מתחנכים חיילינו שברגע האמת יעשו את דבר הרב, לא את דבר המפקד.
את הדיון על אורכו, טיבו ומהותו של השירות הצבאי והלאומי כדאי לערוך עכשיו, ולא להמתין עוד. עתידה של החברה שלנו, לא רק בטחונה הפיסי אלא בטחונה האנושי - תלויים במידה רבה בהחלטות שנקבל היום. וכן, זה לא הופך את הדיון הזה לפחות כואב. אך הוא כואב לא בשל ההחלטות שעומדות בסופו, אלא משום שהציניקנים האינטרסנטיים שמשחקים בו משתמשים, לצורך הסתת הדעת מהדיון עצמו, בהבדלה בין דם לדם. במקום להעלות טענות עקרוניות, הם משסעים ציבור אחד באחר. סופרים גופות. שואלים - כמה נהרגו בכל צד? ולא מתכוונים לכמה איבדנו אל מול האויב, אלא האם ההרוגים חבשו כיפה, או שגדלו בקיבוץ. האם יש לנו יותר הרוגים מתל אביב או מכפר עציון. השיח הזה מטיל בושה גדולה על כולנו.
זו לא החברה שאנחנו רוצים להיות בה.
יודעים מה זה שוויון? שוויון זה שכולם משרתים, למשך זמן אחיד, שנתיים לפחות, בשירות צבאי או בשירות בקהילה, על פי הצורך ועל פי הרצון. שוויון זה גם שכולם זכאים לאותן הזכויות, ככל אזרח אחר, ולא על פי דתם, גזעם או מינם. ואם לבחירה זכאים - אזי כולם זכאים לבחירה. שוויון אחד כרוך בשוויון השני. והאחד לא ילך ללא השני.