"אתה יודע מה?" אמר לי פתאום אורי אורבך, "אין שום סיבה שרבי דוד בוזגלו יופיע על השטרות החדשים". בלעתי את הרוק והסמקתי. אורי? אורי אומר את זה?, חשבתי לעצמי. אורי, שברגעים של תסכול על הדרת מזרחים, שיתפתי אותו והוא הבין והזדהה. אורי שיזם את יום ציון גירוש יהודי ערב מארצותיהם, ודרש צדק הסטורי ותרבותי. אורי שתמיד נתן מקום לכל אדם, דווקא הוא חושב עכשיו שרבי דוד בוזגלו לא צריך להיות על השטר החדש?
אורי קלט את ההלם, חייך מתחת לשפם והסביר לי. "אני לא רוצה שרבי דוד בוזגלו, המשורר הגדול יזכה לכבוד המפוקפק לככב על השטר החדש רק בגלל שהוא מזרחי. כי צריכים לשים שם מזרחי. אני רוצה שכולם ידעו מי זה רבי דוד. שכולם יכירו את שיריו ותורתו, שהדמות שלו תהיה כל כך שגורה בעיני כל אחד, שכשיגבשו שטר חדש, יהיה ברור שמקומו שם. לא על תקן המזרחי התורן". שמעתי, התווכחתי קצת, שתקתי, נשנשתי כמה פיסטוקים ואמרתי לו: "תודה אורי. איך עושים את זה עכשיו?".
השיחה הזו, שהתקיימה בחג הסוכות הקודם, כמה חודשים לפני שנפרד מאיתנו אורי, הייתה שיחה מרתקת, כהרגלו בקודש. היא הביאה אותי לתובנות ומחשבות על מה המשימה, מה תפקידנו. איך כולם יכירו את רבי דוד, כך שיהיה ברור, שלא יכול להיות שעל ארבעת השטרות של השקל הישראלי החדש יהיו רק משוררים אשכנזים. כאילו תרבות ספרד היא חיצונית, או נחותה או סתם לא נספרת.
[embed]https://www.facebook.com/SivanRahavNews/videos/1050776378308533/[/embed]
בנתיים, איבדנו את אורי, ולא הספקתי לקחת אותו למסע ההקרנות של הסרט המופלא על רבי דוד בוזגלו. סרט שערך ידידי רפאל בלולו וסיפר את סיפורו של האיש שהפיח רוח בנשמת העולים ממרוקו לישראל, העניק להם השראה, בימים בהם המבטא שלהם היה נלעג והלחנים שלהם היו "זבל שלא ברא השטן".
לא הספקתי לקחת את אורי וחבל. כי אחרי עשרות אלפי האנשים שצפו בסרט, אחרי קידום שמו של רבי דוד כמעט לכל בית או פיד פייסבוק, אין ספק שאורי היה אומר שזו שערוריה שעל השטרות יופיעו רק טשרניחובסקי וגולדברג ואלתרמן. לא יכול להיות שמשורר גדול כל כך לא יחייך על 100 שקלים חדשים.
אז את רבי דוד אנחנו מכירים עכשיו, ובקרוב בע"ה גם את שיריו המופלאים. אבל מה הלאה? מה עם השאר? הרים הרים של ספרות, מוזיקה, הגות ופילוסופיה עדיין זרוקים בקרן זווית. כמה מכם מכירים את מי שהיום חל יום פטירתו - רבי דוד אביחצירא המכונה "עטרת ראשנו", מגדולי רבני מרוקו? כמה מכם יודעים שהוא אחיו הגדול והבכיר של הבבא סאלי המפורסם? כמה מכם יודעים שיה מנהיג הקהילה היהודית בתפילאלת שבמרוקו? כמה מכם יודעים שנרצח באכזריות בירי תותח לתוך גופו הצנום? כמה מכם יודעים שהתנדב למות כשליח ציבור במקום שכל בני המחוז שלו יירצחו? כמה מכם יודעים שנכתבו עליו עשרות פיוטים וקינות אחרי מותו? "סולת נקיה" הוא כונה באחד מהפיוטים המרגשים ביותר שנכתבו כקינה על תלמיד חכם.
מעט מאוד יודעים, ואני ביניהם, את סיפורם של חכמי המזרח, של משוררי ספרד, של נשות המגרב. מעט מאוד יודעים כי במקום שבו אנחנו רוכשים את ההשכלה ואוגרים את הידע אין מקום לרב תרבותיות. יש 400 עמודיי הסטוריה על תלאות יהודי אירופה ואיזכור מינורי של קורות יהודי תימן, מצרים או לוב. יש מאות שירים ופואמות במערך מקצועות הספרות הישראלי, שנכתבו על ידי יהודים עולי רוסיה, גרמניה, פולין ואיטליה ובקושי חוברת של פיוטים ושירה ממרוקו, ספרד ותוניס. בכל בית מדרש יש ספריות שלמות של כתבי קודש שנכתבו בליטא, בגליציה בוורשא ובפראג ומנגד כמה סטים של אור החיים הקדוש כעלה תאנה ולפעמים סט ילקוט יוסף וספר שכתב החיד"א.
ובעוד אני כותב שורות אלה, ושואל שוב - כיצד מתקנים, עולה מולי כתבתה של העיתונאית סיוון רהב מאיר, שמספרת על יוזמה חדשה ומופלאה, של מדרשת עין פרת. במקום מסע לפולין, בעקבות מחנות ההשמדה, יצאו בני נוער לספרד - בעקבות תור הזהב והיהדות המפוארת שהתפתחה שם ובעקבות הרדיפות והאינקוויזיציה והגירוש הנורא. יוזמה עצמאית של נוער שלמד וחקר והדריך את עצמו ונסע לספר את הסיפור שלא מספרים לו במערכת החינוך הישראלית. לא בבכי ולא במרמור. בלקיחת אחריות.
אבל לא נוכל להתחמק מזה. אין בלקיחת אחריות אישית זו משום נטילת האחריות ממערך החינוך, מהשיח הציבורי המדיר ומבנק ישראל, שהוועדה שלו, שבחרה את הדמויות לשטרות הכסף, מורכבת מאשכנזים בלבד שכנראה לא שמעו ולא ישמעו על רבי דוד אביחצירא וחכם צדקה חוצין וחכם חזקיה חדאד ואולי כן שמעו, אבל בחרו להתעלם מרבי דוד בוזגלו ורבי דוד אלקיים ורבי דוד חסין המשוררים. "אין משורר מזרחי שמתאים לשטר", הם אמרו אז. אז אמרו.
המאבק על התרבות הישראלית, ששייכת לכולם, לא נגמר. הוא בקושי התחיל. אולי לא אחרים את השטרות החדשים, וסביר להניח שאשלח את ילדיי לפולין, אבל בכל יום, נזכור ונזכיר כי ישנה תרבות מפוארת וגדולה שלא זוכה למקום הראוי לה, וגם היא ראויה להיות מונצחת על שטרות השקלים ובסיורים של בני נוער ובשיעורי ספרות ובבית המדרש.
הכותב הוא עורך אתר כיפה, ונינו של הבבא חאקי, רבי יצחק אביחצירא.