שבת ארגון היא הזדמנות מצוינת בשביל רבים ועסקנים, להציץ ולסקר אחר הלך הרוח בתנועה הגדולה בישראל. ביניהם שתי הכתבות שהתפרסמו בסוף השבוע האחרון במעריב ומקור ראשון והמאמר של אורי הראל, חבר הנהלת נאמני תורה ועבודה. כשהאחרון שביניהם סימן את כתבתה של ורד קלנר במעריב ככתבה האובייקטיבית ושל אלישיב רייכנר במקור ראשון ככתבה המגמתית. למרות שיותר מסתבר לראיין את ראשי התנועה לכתבה שכזו (כפי שעשה רייכנר) מאשר לתת במה לאנשים שהרלוונטיות שלהם לגבי תנועת בני-עקיבא לא ברורה ואף חסרי כל השפעה לגביה (כפי שעשתה קלנר) וממילא הפרשנות על יחסי הכוחות בתנועה היא צרה כעולם הנמלה, לא מספקת ולא נותנת זווית ראיה נכונה על תנועת בנ"ע בישראל (מעבר לכך, עובדתית- פרטי הכתבה לא היו נכונים).
מכיוון שדמגוגיה היא נחלת הרבים, אינני בא להצר על כך, אלא להתייחס לעניין אחר שלדעתי גם רייכנר לא נתן אליו את ליבו והוא: מי באמת מכוון את התנועה?
העניין הוא, שגם הראל גם רייכנר וגם קלנר לא מודעים לעובדה, מי שמעצב את דמותה של התנועה, שמי שקובע עובדות בשטח הוא לא אחר מאשר הנוער. עובדה, שרוב ההחלטות מתקבלות בועידה והנוער לא מקבל דברי הנהגת התנועה בבחינת "כזה ראה וקדש".
הנוער גילה שהציונות הדתית של פעם כבר לא רלוונטית לימינו. לציונות הדתית ניתנה הזדמנות, הייתה לה צ'אנס של עשרות שנים למשוך אחריה את החברה הישראלית. לא רק שהחברה הישראלית לא נמשכה ורק הסתכלה מן הצד (לפעמים כמאוימת, לעיתים כאדישה), אלא גם שהציונות הדתית הפילה חללים בתוכה פנימה. הדור הצעיר פרק עול תורה ומצוות.
ואז, ההתעוררות באה מלמטה, מנוער שמאס בדואליות של ההורים, ועמדו לפני 2 אופציות: א. להוריד את הכיפה. ב. לעשות בירורים אמוניים, לחזק (או לחדש) את הקשר עם ריבונו של עולם ללא אמצעים (=ההורים). הסתבר שחלק מן הנוער פנה לכאן וחלקו פנה כאן, ודווקא מי שבחר באופציה השניה זכה לנזיפה.
את התופעה הזאת כבר הגדיר אחד מהאחרונים כ"גמד על גבי ענק". כלומר, כל דור ודור בונה קומה נוספת בבניין וכך הוא מצליח לצפות למרחקים ארוכים יותר. כפי שדור החלוצים מרד בהוריו ועלה לארץ וכיום אנחנו היום יודעים שאחרת לא הייתה קמה מדינה, כך גם ה"מרד הדתי" בבנ"ע הוא מן התהליכים שיתבררו למפרע (למי שלא זה עדין לא ברור) כדבר מבורך.
אין צורך להאשים ראשי ישיבה כאלה או אחרים, או להציג אנשים בעמדות מפתח בתנועה ככוחניים, ששולטים בבני הנוער ומוליכים אותו שולל. האשמה לענ"ד נופלת על דור ההורים.
מכיוון שאת הנעשה לא ניתן להשיב, אתן טיפ קטן לחברי "נאמני תורה ועבודה": במקום להטיח האשמות באנשים הלא נכונים, תנסו להיות קשובים לנוער, למה שמוליך אותו והופך אותו לכזה נוער נפלא. הנוער באמת צריך אתכם. אמנם יש לו הרבה כוח ומוטיבציה, יצירתיות וחדשניות, אך חסר לו את ניסיון העשיר וחכמת החיים של הדור הקודם. תעזרו לו לתקן את שגיאותיו, תנסו ללמד אותו, אך גם ללמוד ממנו. ככה הוא באמת יקשיב לכם, הוא לא יצטרך למרוד ולרעות בשדות זרים- השדה החילוני ואף החרדי. רק כך תוכלו באמת להשפיע ולהחזיר לציונות הדתית את הרלוונטיות שלה, כי הציונות הציונות הדתית עליה חולם הראל כבר מזמן היסטוריה.
יאיר יעקב,
שבט עז קדימה.