במסגרת מכבסת המלים והלבנתם - ה'שויון בנטל' ו'גיוס החרדים' הפכו ל'מיתווה משותף'. אני מצפה שגם החרדים יהיו שותפים מרצון ל'משותף' כלשהו. ושלש הערות בפי בסוגיה זו.
א. נחרדתי בשלב המו"מ הקואליציוני שבו קראתי כי מפלגת 'הבית היהודי' תציע את 'מיתווה הגיוס' "תוך 45 יום" (כלומר, נציגם יעמוד בראש הועדה). נשמתי לרווחה כאשר בסופו של הסכם 'יש עתיד' היא שתישא בנטל הצעת מיתווה הנטל (ראש הועדה). מכיון שלדעתי לא ניתן למצוא פתרון 'משותף' כלשהו, שיצלח גם את הבג"צ וגם את 'עולם התורה' (כולל הדתי-לאומי) - אני מעדיף ש'הבית היהודי' לא יטול יוזמה ולא שרביט ועדה. עדיף להיכנס למשבצת המפשר והמגשר ובינתיים להשקיע אנרגיות בפרויקטים בני-סיכוי גבוה יותר. כזכור, ממשלת נתניהו הגיעה לסוף דרכה, בקיץ תשע"ב, במידה מרובה בעקבות בג"צ שביטל את 'מיתווה טל' ההגיוני והשקול, בשל אי שיוויניותו. מפלגת קדימה-מופז הסתערה על הנושא ו'ועדת פלסנר' בראשותה פוזרה בתוך חדשיים, ובעקבותיה התנפצה המפלגה כולה. דרישות 'יש עתיד' בסוגית הגיוס קיצוניות יותר, ומסופקני אם אפילו הן יעלו לרצון הבג"צ.
הצעתי האישית היא לחזור לחיק 'חוק טל', עם ערבויות לבג"צ "שהפעם החרדים ישתפו פעולה, שהרי הם כבר מבינים מהי האלטרנטיבה".
ב. נפער קרע פוליטי וחינוכי (?) עמוק בין הציבור החרדי לדתי-ציוני, ואני מתכוון גם ובעיקר לרמה העממית, לאנשים מן השורות האמצעיות. אנשי פוליטיקה ודברני תקשורת חרדית (ובעקבותיהם 'גדולי תורה' החיים מפיהם) מפיצים כזבי שנאה, מטפחים רגשות 'מוחרמים' ומסיתים כלפי שוכני הבית היהודי ורבניו שמכרו את נשמתם ללפיד הגהינום. מתוך נסיון אישי בשידור רדיו ('קול חי') נוכחתי שאין לעובדות מה לומר בדו-שיח אטום זה. יקוד העויינות מזין את עצמו ומפרנס את הגדלת הלהבות.
גם אם יש לי 'שק מלא' טענות על הדרת 'עולם התורה הציוני', ועל הוצאתנו מכלל שלמי אמוני ישראל - אני מעדיף להיות מן "הנעלבין ואינם עולבין" (יומא כג,א). זו העת לקיים מיפגשים תורניים בין האסכולות, ולזמן לשולחן (עגול! בלי 'מזרח') את כל ארבעת הבנים, למצוא את המשותף, ולהנמיך את המחיצות ע"י עצם העלאתן על שולחן הדיונים. מיפגשים כאלו יכולים להתקיים רק בדרגי ב' וג' ולא ברמת ליגה א', של היושבים ראשונה במלכות התורה וההגות. הללו נטולי יכולת דיון ושיח מכח "לא תענה על רב" (שמות כג,ב).
ג. ונסיים ב...חד גדיא; מעשה באדם מוכשר שהיה 'מוחרם' ע"י אשה שהשביעה את בעלה שיחרים את המוכשר הלז. הלך המוכשר המוחרם וכרת שבועה עם מוכשר שני שנהג להחרים כת של לומדים, ויחרימו שני המוכשרים את הראש והראשה עד שיחרים את כת הלומדים שקנה בשני זוזים, ויהי כן. ובראות הלומדים הם מוחרמים, עמדו והחרימו את המוכשר הראשון וכת דיליה עד שלא יחרים את המוכשר השני. "בא וראה כח החרם" (פרדר"א לז).