פרשת משפטים
אין זו הפעם הראשונה שנחשפת, או נחשדת, פרשייה פלילית אשר במרכזה רב 'מקובל', או בבא שופע ברכות. כמה וכמה פרשיות עגומות כאלו נתונות כיום בחקירה בשלבים שונים. כרגע עולים במוחי שלשה 'תיקים' שקדמו לזו האחרונה(?) המהדהדת עתה במסדרונות המשטרה, היועץ המשפטי והמחלקה לחקירות שוטרים. כוונתי לפרשיות בהן כיכבו 'צדיק' ברסלבי שגלה למרוקו ערש הבאבות, ושני ראשי חצרות שהתכתשו בעזרת עבריינים על המלכת ראש העיר נתיבות. בעבר היותר רחוק 'זכינו' לבוגר כלא על עסקי כספים (ובקי בסדר נשים) המכהן כ'בבא' וממשיך לחלק ברכות, כשמו, אף הוא בנתיבות. חברו נרצח בבאר-שבע ע"י חסיד מאוכזב והזוי, ואחר רק נכלא בשבי ע"י חסידים-מקורבים דורשי טובתו וכספו. כל ה'מכובדים' הללו יכולים לפרנס סידרה הוליוודית רבת הפתעות ורוויית מתח, ואוי לנו שזכינו לכך.
פרשת שוטרים
סצנות עבר אלו הוסטו מן הבמה לטובת העלילה העכשווית העולה על כולנה - פרשת רבב פינטו והסתעפויותיה, הנרקמת לנגד עינינו המשתאות. בשעת קריאת השורות הללו, במוצ"ש משפטים, תהיו הרבה יותר חמושים במידע, בתדהמה ובזעם, מאשר אנכי בשעת כתיבת השורות במוצ"ש יתרו.
אינני יודע שום פרטים שאתם לא יודעים, אבל דבר אחד אני ואתם יודעים; מסתובב שם, באהלו של הצדיק-הקדוש, כסף וזהב - הושט ידך וגע בם. והנה הפסוק שקראנו רק בשבת שעברה, מיד לאחר מתן תורה, המצווח ואומר: "אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם" (שמות כ,כ). בעיניי זו נקודת הבוחן העיקרית: חצר-ברכות נוצצת כסף וזהב, היא בהכרח כזבנית ומאחיזת עינים. לא יכול להיות אחרת, בהגדרה!
ולפרשת פינטו ייאמר ברורות ונחרצות: לפנינו סיפור של 'סחיטה' רבנית לביטול/הפחתת/עימעום כתב אישום נגדו בתמורה למידע הסמוי מן העין. מציאות כזו היא בלתי נסבלת, גם מבלי לדעת מאומה האם יש ממש בכתב האישום כלפיו או שמא כולו שקר וכזב. עצם הצעת עורכי דינו של 'רב' 'לספק חומר מרשיע על מאן דהו בתמורה לזיכוי אישי' היא מזעזעת מבחינה רבנית ומוסרית. בעיניי זו הודאה עצמית ואחת דינה לשלול את התואר 'רב' ממציעהּ. גם אם ידיו נקיות בפרשת תיקו האישי, העלום עד עת כתיבת השורות, באה הפללתו העצמית החמורה בפרשה השנייה (הרעפת טובות הנאה לבכיר חוקרי משטרת ישראל) ושומטת ממנו את חזקת החפות. ידיו, לפי עדותו, מגואלות ברפש מוזהב.
בתכנית רדיו כלשהי נשאלתי השבוע מהי עמדתי בקשר לקציני משטרה וצבא העולים לחצרות רבנים לקבל ברכות? תשובתי הייתה: חיובי! כל אדם, ובוודאי מי שעל כתפיו מוטלות הכרעות קשות, ראוי לו להיות מקושר לאישיות רוחנית אמיתית, רוחא ברוחא. קשר זה נועד לנסוך חיזוק, עידוד ולעתים גם עצה טובה וברכת הדרך. ובכן, מה עושים למניעת 'פרשיות' של ברכה תמורת עיסקא?
עצות
הנה עצותיי לשלשת הצדדים בזירה;
לרשויות המדינה: לחייב בחוק שכל תרומה הניתנת לרב, לחצרו האדמורית או הבבאית, גם אם היא מוגדרת 'פדיון נפש' או 'תרומת רוח', חייבת בקבלה רשמית על הכנסה. וכן לאידך גיסא, כל הענקת תרומה/תמיכה/מתנה של רב/אדמו"ר/בבא או מי מטעמו חייבת ברישום ובדיווח כחוק על הוצאה רשמית. זו הדרך היחידה לסתום את פרצת השחיתות, השחדים וטובות הנאה. דומני כי יישום המלצה זו הוא פשוט ואינו זוקק חיקוק כלשהו.
לכל ה'קדושים' מענקי הברכות ייאמר: חדלו לכם מכספים ורחצו בניקיון כפיכם, וכַּפֵי עוזריכם ומשמשיכם ורכביכם ובני משפחותיהם והמסתעף. העדיפו את תואר הצדיק האמיתי, הנשכח, זה "שאינו יודע בצורת מטבע".
ולכל הזקוקים לברכה ולמאור פני רב וצדיק הנה עצת ידידות; התרחקו כמטחווי קשת מכל 'הנוכלים והשרלטנים' למיניהם. וסימנך; מי שהתקשורת מכנה אותו 'קדוש' ואת חסידיו 'מאמינים'. אגב, מילים אלו הן 'נוצריות' ומדיפות ריח כנסייתי...
בראש המדור ציטטנו את הפסוק האוסר נטילת שוחד. ומה בקשר לנתינתו? היש איסור לתת שוחד או טובת הנאה בתמורה לוותרנות מצד השופט או איש השלטון? נפסק בשו"ע (חו"מ ט,א) "כשם שהלוקחו עובר בלא תעשה, כך הנותנו עובר בלפני עור לא תתן מכשול". ולא באיסור שוחד! ולמה? ראיתי פירוש נאה בשם הרב מבריסק: אילו היה איסור מובהק על נתינה אזי הדיין (או איש השררה) יתפתה לקבל מתוך בטחון שהנותן לא יגלה פן יפליל את עצמו במתן שוחד. כדי לעודד הפללה זיכתה התורה את הנותן מעבירת שוחד הישירה והמירה אותה בעבירת 'לפני עור' העקיפה.
(נכתב במוצ"ש יתרו)
המאמר יפורסם בעלון 'שבת בשבתו' בשבת הקרובה