ח“כ יוני שטבון תקף באחרונה את הצבת לימודי הליבה כתנאי לתקצוב בחוק ההסדרים. לטענתו לימודי הליבה האמיתיים הם לימוד שהוא הוא הגורם לכך שאנחנו כאן בארץ ישראל ולא באוגנדה. נכון אמנם שלימוד התורה מביא אותנו אל ארץ ישראל אך לולי לימודי הליבה במשמעותם המודרנית: שפה זרה ורמה מדעית גבוהה ספק אם בכלל היינו יכולים להיות כאן כלאום ולא היינו ממשיכים להיות מופזרים בגלות.
שכן, כפי שהראו צבי אקשטיין ומרסטילה בוטיצ'יני בספרם "המיעוט הנבחר", עצם היכולת שלנו להיגאל בדרך הטבע התאפשרה אך ורק על ידי ירידת מקומה של החקלאות בתקופה המודרנית ועלייתם של מגזרים כלכליים אחרים דוגמת תעשייה ושירותים. עצם הדרישה של לימוד תורה וידיעת קרוא וכתוב הביאה לכך שבמציאות של חיסרון בשלטון משלנו בתקופת הגלות נדחקו יותר ויותר יהודים ממקצועות חקלאיים ונאלצו לפנות למקצועות שירותים למיניהם דוגמת מסחר והלוואה בריבית. משקלם הנמוך של מקצועות אלו בתקופה העתיקה גרם לכך שהיהודים נאלצו להתפזר על פני תבל כדי למצוא פרנסה. היכולת של הציונות להביא גאולה בדרך הטבע הייתה תלויה בשינוי שחל בתקופה המודרנית כתוצאה מעליית חשיבותו של ההון האנושי והפיזי על פני אדמה וחקלאות.
ההתיישבות היהודית כמעט מתחילתה עוד במושבות הברון לא הייתה התיישבות חקלאית אנלפבתית גרידא כמו הערבים סביבנו אלא מלכתחילה החזיקה רמה של הון אנושי גבוה בדמות ידיעת שפה זרה (לרוב צרפתית), וחשבון. אחד מפירותיה עוד לפני מלחמת העולם הראשונה היה האגרנום אהרן אהרונסון שהתפרסם בעולם בזכות גילוי אם החיטה בארץ ישראל (ולאחר מכן בעקבות השתתפותו במחתרת ניל"י). אמנם לקח כמעט מאה שנה עד שהגענו לעצמאות כלכלית ב2003 אולם כיום אנו במציאות של עצמאות כלכלית בדיוק כתוצאה מההשקעה בהון אנושי דרך לימוד שפות וחשבון.
הקטע הבא מבהיר זאת במדויק: "אני מוצא שהיה נכבד לנו אם היינו קובעים מחלקה מיוחדה, בשביל אותם הבנים שאבותיהם אינם חפצים בשוק חינוך מודרני, כ"א שיהיו בניהם ת"ח, ועם זאת מנומסים בארחות חייהם, משגיחים בבריאותם ומלומדים בשפה אירופית אחת ולמודי חשבון במדה מספקת לצרכי החיים. הורים כאלה אינם דורשים את יתר הלימודים החוליים, שאוכלים שעות רבות. והם חלק מבחיריה של הארץ כעת". הקטע מתאר דרישה למה שלא ניתן לתאר אלא כלימודי ליבה והוא הוא נכתב על ידי הרב קוק (אגרות הראיה ב תרעו). לידיעת הקורא יוני שטבון, לימודי הליבה אינם הצעה של פקידי האוצר, אלא של הרב קוק משנת תרע"ד לפני 99 שנה.
הקטע הזה ראוי להתבוננות מרובה. מצד אחד מדובר על תלמידים האמורים לצאת תלמידי חכמים. לא מדובר כאן בבית ספר מקצועי כפי שהיה תחכמוני בזמן הרב קוק או תיכון דתי מקצועי כפי שיש היום. המודל הקרוב היום זה ישיבה תיכונית, אולם סביר להניח שהרב קוק היה מסתייג מישיבות תיכוניות כפי שהן היום מכמה סיבות. קודם כל הניסיון מראה שהישיבות התיכוניות מגדלות ציבור של תלמידי חכמים יוצאים מהם פרטים שהופכים לאחר מכן לתלמידי חכמים אך לא ציבור. תוצאה ניסיונית זו קשורה בסיבות האחרות שהיו גורמות לרב קוק להסתייג. הישיבות התיכוניות מקבלות את מבנה הבגרות הארוך והמסורבל כפי שהוא שעל כך בדיוק תלונתו של הרב קוק: " יתר הלימודים החוליים, שאוכלים שעות רבות". לימודים אלו כוללים גם לימודים שאצל הרב קוק היו נכללים בחלק הישיבתי כמו תנ"ך ואמונה. ולבסוף הצורך לאזן את הבגרות הביא ליצירת בגרות בגמרא ההופכת את לימוד הגמרא לקרדום לחפור בו במקום להתקיים כאידיאל העומד בפני עצמו (הרב קוק מתנגד לשימוש בגורמים חיצונים למטרות דתיות כפי שניתן לראות באורות התחיה נב; בעצם הקטע עוסק בחינוך חרדי, אבל יש לו גם השלכות לנושא שלנו). ולבסוף החובה הכללית של לימודי החול על כלל התלמידים אשר איננה מקובלת על הרבקוק.
הרב קוק היה מעדיף ישיבה קטנה אשר תגדל תלמידי חכמים אשר לצידה יתקיימו לימודי ליבה (משהו בדומה למכוני הוראה בישיבות ההסדר). הדרישה של לימודי הליבה המופיעה בחוק ההסדרים, עד כמה שהיא פגומה, היא צעד בכיוון שעליו חשב הרב קוק באיזון בין הקודש ובין החול, ובמקום להיאבק בדרישה זו, עדיף ליוני שטבון, ללכת בדרכו של הרב קוק על ידי יצירת מסלול בגרות של לימודי הליבה לתלמידי הישיבות הקטנות, אשר יאפשר להן להפוך לאלטרנטיבה ריאלית לציבור הישראלי במקום להישאר שיגעון של יחידים.