אמרו חכמים: כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע, אך מצד שני לימדונו רבותינו כי מי שבכוחו להוכיח ואינו עושה כן - נתפס על מעשיו של הציבור, כיוון שהיה יכול לתקן ולא תיקן.
אני נקרע כבר זמן רב בין הצורך לומר משהו בעניין מנהג ישראל בחתונות בציבור הדתי-לאומי, לבין החשש מפני הוצאת לעז על ציבור גדול בעם ישראל ואמירת דבר שאינו נשמע. ומכל מקום, נראה לי שהגיע הזמן לומר דברים ברורים, בתקווה שלכל הפחות נחשוב אם הכיוון שאנו הולכים בו הוא הכיוון הרצוי.
חתונות הן אירוע משמח ביותר, כמובן, ואף אני אישית מאוד נהנה בחתונות. כל כך כיף לראות הן את החתן והן את הכלה ובני משפחתם שמחים כל כך, מאירים כל כך, קדושים וטהורים כל כך. החתונה מוציאה מהאדם את כל הטוב שבו. החברים והחברות מוציאים את הנשמה ורוקדים עד כלות הנפש. פשוט תענוג. שמחה ש מצוה ושל קדושה.
ואז נפתחת המחיצה. כשאני התחתנתי (לפני פלוס-מינוס 15 שנה) לא זכור לי שנהגו לעשות יותר מאשר להביא את הכלה לתוך אזור הגברים, להושיב את החתן והכלה על כיסאות, ואז מיישמים את "כיצד מרקדין לפני הכלה" עם כל הגימיקים המיוחדים הידועים בחתונות. לאחר מכן, הכלה חוזרת לאזור הנשים וסיימנו.
כיום, אני שם לב, כבר "התקדמנו": לפעמים החתן מגיע לרקוד אצל הכלה באזור של הנשים, לפעמים החתן והכלה רוקדים יחד באזור של הגברים, ומשם גם הדברים מתפתחים לידי כך שהמשפחה רוקדת יחד, וראיתי גם מצבים שבהם החברים הקרובים (של ההורים, על פי רוב) מצטרפים. ריקודים מעורבים, פשוטו כמשמעו.
אני, אישית, חושב שאפילו זה שהחתן ייכנס לאזור של הנשים זה לא ממש צנוע, במיוחד אם החברות מפזזות ומכרכרות סביבו וסביב הכלה. אף אין אני חושב שיש בכך מן הצניעות שהכלה תרקוד עם החתן באזור של הגברים וכל הציבור עומד ומסתכל. קל וחומר בן בנו של קל וחומר שהגלישה לריקודים מעורבים כבר עוברת את הגבול.
אני מבין את הצורך הרגשי, ובהינתן השמחה הגדולה שקיימת במקום אני יכול גם להזדהות רגשית עם הצורך לרקוד כמשפחה, אך הדבר מביא לידי פריצת גדר. לאט-לאט אנחנו דוחפים את הגבול המותר מבחינה הלכתית, וגם אם אפשר לתרץ נוהג זה או אחר מבחינה הלכתית טהורה - המכלול יביא אותנו למקום שאינו בריא ונכון, בין מבחינה הלכתית, ובין מבחינה מחשבתית.
אני מניח שישנם רבים שקוראים דברים אלו, והדברים המוזכרים אירעו בחתונתם. אני מבקש להדגיש כי אין בכוונתי לבקר מאן דהוא ספציפי. אולם, אני חושב שהציבור צריך לדעת למתוח גבולות, ולדעת שלא הכל מותר בחתונות. חובה לשמוח - אך חובה גם שהשמחה תיעשה בתוך גבולות ההלכה.