"בלילה הראשון שאלחנן נולד (בנו של הרב רפי פוירשטיין, בעל תסמונת דאון שהגיע בחייו לתוצאות מדהימות וניפץ הרבה 'תקרות זכוכית' באמצעות 'שיטת פוירשטיין' שפיתח סביו)" מספר הרב רפי בשבעה, "לא עברו עשרים וארבע שעות מהולדת אלחנן, ואני עומד במטבח, והוא (פרופסור פוירשטיין. א.ה.) עומד שטוף דמעות ואומר לי ולאמי המנוחה: אנחנו נחתן את אלחנן. ואני בחור צעיר בן 29, לא ידעתי בכלל איך להתמודד עם זה. לא ידעתי איך נצליח בכלל לעבור את הברית, או את הבר מצווה וחושב לעצמי: 'על מה הוא מדבר'? 'איזה לחתן?' מישהו כאן, או אני, או הוא, זקוק לטיפול.".
נראה שאין כמו הסיפור הזה, כטיפה צלולה מבין אוקיינוס של סיפורים על גבי סיפורים שנשטפו מפי המבקרים בבית ברחוב באזל 7 בק. משה, בכדי לנסות ולתפוס עוד פיסת חיים מאישיותו של ראובן פוירשטיין, חתן פרס ישראל ויקיר ירושלים, פרופסור לפסיכולוגיה חינוכית, ומייסד 'מרכז פוירשטיין לקידום כושר הלמידה' שהלך בשבוע שעבר לעולמו והוא בן תשעים ושלוש.
ראובן פוירשטיין נולד ב1921 בבוטושאן וגדל בבוקרשט שברומניה, שם סיפר התחיל לקרוא כשהיה בן 3 ולאחר מכן השלים את לימודיו במלאכת ההוראה. בין השנים 1940 - 1944 נתמנה לעמוד בראש בית ספר לילדים בעלי לקויות למידה ובזמן זה נתוודע ללימודי הפסיכולוגיה.
ב1944 עלה פוירשטיין לישראל, השתלם ב'סמינר למורים' בירושלים והחל ללמד עד להקמת המדינה כמורה לחינוך מיוחד בכפרי נוער.
ב1948 חלה בשחפת ונשלח לשוויץ, שם גם הכיר את מי שעתידה להיות לימים אשתו, ברטה לבית גוגנהיים. החיבור בין הזוג הצעיר לא עבר בהתחלה יפה, שכן לא הבינו מה חש לבת האצולה לחפש אצל ה'אוסטיודן' חולה השחפת עם הקסקט הגדול שדווקא בו התאהבה.
ב1949 נתמנה למנהל השירותים הפסיכולוגים של 'עליית הנוער' באירופה, תפקיד שהחזיק עד 1955. בתקופה זו החלה להשתלם בפסיכולוגיה קלינית ולהיות תלמידם של קארל יונג וז'אן פיאז'ה, הפסיכולוגים הדגולים.
פוירשטיין החל לעבוד בסוכנות כראש מערך הפסיכולוגיה של כלל עליית הנוער ובמקביל ייסד ב1965 מכון מחקר, במשותף עם ויצו וארגון 'הדסה'. חמש שנים מאוחר יותר, השלים את הדוקטורט שלו בפסיכולוגיה התפתחותית באוניברסיטת 'סורבון' היוקרתית.
ב1992 זכה פרופסור פוירשטיין עבור עבודתו ומחקרו בפרס ישראל למדעי החברה ובין היתר שימש כחבר כבוד בארגונים מקצועיים ברחבי העולם.
בשנת 2008 הוקם ברואנדה כפר בו מתחנכים כ500 בני נוער מרחבי העולם לפי שיטת פוירשטיין.
שיטתו של פוירשטיין מיושמת בעשרות מדינות ברחבי העולם, ובאמצעותה טופלו עשרות אלפי ילדים ומבוגרים בעלי אוטיזם, תסמונות דאון, אנשים שלקו בשבץ מוחי או בעלי פגיעות קשות.
בראיון ל'דה מרקר' אמר פעם על שיטתו שעל אף הצלחותיה הייתה שנוייה במחלוקת:
"פיתחתי תפישת עולם כה שונה ביחס לפסיכולוגיה הקונבנציונלית, שבמשך עשרות שנים נזרקו עלי לא מעט אבנים. קראו לי חולם חלומות, טענו שאני אופטימי באופן לא מוצדק, הניחו שהמוח אינו ניתן לשינוי, שאין לו אפשרות להצמיח נוירונים חדשים במקום אלה שאבדו. הפסיכולוגיה הקונבנציונלית לא ראתה אפשרות לקחת בחור עם תסמונת דאון ולהביא אותו למקומות שאנחנו הצלחנו להביא אותו אליהם. החבר'ה שאתם רואים כאן הגיעו בלי יכולת לקרוא ולכתוב, וכיום הם עושים בגרויות".
בין היתר, התייחס פוירשטיין לניגוד המודגש בקבלתו על ידי הממסד לבין ההכרה הרבה לה זכה בחו"ל: "הייתי ממניחי היסודות של הסתדרות הפסיכולוגים ב-1954, אני מוזמן להרצות בכל מקום בחו"ל, אבל לא הוזמנתי להרצות אפילו פעם אחת לפני פסיכולוגים בישראל כדי להציג את פרי עבודתי.".
בהסבירו טפח מהנחת המוצא שעליה ביסס את שיטתו הסביר: "הפסיכולוגיה שאפה להיות מדע מדויק, והפסיכולוגים עבדו קשה והציגו מחקרים שהצדיקו את הטענה שהגנטיקה היא שקובעת. אני התנגדתי לכך וטענתי שכדי להפוך את האדם לסטטי צריך להרוג אותו קודם. התפישה הזאת, שקיימת גם כיום, גורמת הרבה נזקים - היא לא מאמינה שהאדם ניתן לשינוי ולכן לא עושים דבר כדי שישתנה.
"הדור החדש של המדע מביא הוכחות חותכות לנכונות התפישה שלי, שהצגתי כבר לפני 50 שנה, שלפיה האדם ניתן לשינוי. פעם חשבו שמה שמת במוח - אין לו תקומה. כיום כבר יודעים אחרת. המדע הוכיח שאיבוד חלקי מוח אינו סופי. החלק שחסר במוח עשוי להפעיל נוירונים מהצד הקיים ולהחזיר פונקציות שהלכו לאיבוד. כמו כן, נוצרים נוירונים חדשים. אפשר לשנות את המוח בכל גיל, אפילו בזקנה. הוכח שככל שאתה מעמיס יותר תפקודים על המוח, כך אתה מסייע לשנות ולעצב אותו".
ובנימה אישית: כשבננו הלל שמשון אהרון, נ"י נולד, בגלל שהיה פג, שמעתי שפרופסור פוירשטיין הגדול רוצה לבוא בעצמו ולבדוק אותו. הנחתי שההסתברות שהפרופסור הישיש עם הקסקט באמת יגיע על כיסא הגלגלים שלו, זהה לכך שאני אקבל הזמנת כבוד לנאום בכנס הפסיכולוגים האנליטיים בפרינסטון.
למחרת פרופסור פוירשטיין הגיע לבית הוריה של אשתי על כיסא הגלגלים שלו, משפריץ חיוניות נעורים של מתבגר צעיר ומתחיל בסדרה של הוצאות לשון לבננו הקטן, כאילו בז לגילו, מעמדו ולחוקי הסביבה בכלל.
ואז גם הבנתי לראשונה ממי רכשה שיטתו המיוחדת, את אומנות ניפוץ 'תקרות הזכוכית', שבזכותה, לאלפי ילדים ועולמות בעולם, יש שם. כבוד. ומשמעותית קיומית.
יהי זכרו ברוך.
אבינועם הרש, סמנכ"ל הדרכה, חברים מקשיבים
להזמנת שיחות avinoam811@gmail.com
הטור פורסם בעולם קטן