עם קשר או בלי להכרזת ועד רבני יש"ע על מות הציונות החילונית, יקיים ערוץ שבע, בשבת פרשת מטות מסעי, שבת עיון תחת הכותרת "מדינת ישראל, סיום הציונות?". באותה השבת, רק במקום אחר, תקיים גם תנועת 'נאמני תורה ועבודה' שבת עיון, אבל תחת כותרת אחרת: "האם נהרסה הציונות הדתית?". אם בשני המקומות תתקבלנה תשובות חיוביות לשאלה שתנסר בחלל האוויר, ניתן יהיה ללוות למנוחת עולמים בו זמנית, גם את הציונות החילונית וגם את הציונות הדתית, ולחסוך בהוצאות הקבורה. בעיה קטנה שעלולה להתעורר במקרה של לוויה משותפת, היא מי יספיד את שתי התנועות החשובות שהלכו לעולמן. אפשר להתעניין אצל התנועה החרדית אם היא מוכנה להספיד את יריבותיה, אבל יתכן שגם עליה כבר הכריזו בשבת עיון אחרת שהיא הגיעה לסוף דרכה.
אוי, כמה אנחנו אוהבים להספיד את יריבינו האידיאולוגיים. במקום לקיים דיון על דרכנו, אנחנו מנהלים דיונים על דרכם, ועורכים בשבילם חשבון נפש נוקב. חברים יקרים, קחו כוס מים והירגעו. הציונות החילונית עדיין חיה ונושמת גם אם היא לא מצייתת לפסקים של ועד רבני יש"ע, וגם הציונות הדתית עדיין לא נהרסה, למרות שהיא לא הולכת בקו ש'נאמני תורה ועבודה' התוו לה. יש תמורות, יש שינויים, ויש בהחלט מקום לשאלות נוקבות ולברורים, אבל הספדים מוקדמים רק מעוררים כעס ועצבים, ולא מועילים. במקום להודיע לקיבוצניק מהנגב, ללוחם הסיירת, ולחייל המילואים החילוניים, שהם לא ציוניים אם הם תומכים במפת הדרכים, אני מציע למשתתפי השבת של ערוץ שבע לחבק קודם כל, את כל מי שחשובה לו המדינה הזאת והוא תורם לה, ואז לשבת אתו יחד, ולקיים דיון נוקב, אבל הוגן, בלי הספדים. ולנאמני תורה ועבודה אני מציע, שבמקום לעסוק כל הזמן בחולאי הציונות הדתית ולשאוף להיבנות מהריסותיה, (סו קולד), שיביאו לידי ביטוי את משנתם בתוך המסגרות הסרוגות, כשותפים ולא כמקנטרים. נסו כיוון של חשיבה חיובית ועשייה משותפת לפני שאתם מספידים גם את המאמר הזה.