בחודשים האחרונים עולה סוגיית הגיוס לצה"ל שוב ושוב על סדר היום ודומה כי היא מעולם לא נעלמה מסדר היום הציבורי והתקשורתי. החידוש בזווית הדיון בחודשים אלו הוא, בהעלאתם על המוקד את בני הציונות הדתית, בפרט אלו המשרתים במסגרת ישיבות ההסדר. נשמעות טענות באשר לנחיצותן וחוסר השוויון, לכאורה, בין המשרתים במסגרתן ובין כלל המשרתים בצה"ל.
לא כאן המקום להרחיב בדבר תרומתן החשובה והאדירה של ישיבות ההסדר לצה"ל, מהיבטים שונים ובכל זאת - בשולי הדיון הזה, ברצוני לדבר על התרומה האישית של גיוס בגיל מאוחר לנער המתגייס. גיוס מאוחר כהשקפת עולם לכתחילה - ולא בדיעבד.
בהיותי ראש הישיבה התיכונית תמ"ר - תורה, מדע, רמה, אשר חורתת על דגלה שילוב לימודים תורניים ברמה גבוהה ולימודים מדעיים, פועלת בשיתוף חיל האוויר ומכשירה את בוגריה לשירות משמעותי ואיכותי בחיל, אני נחשף מידי יום ביומו למאות תלמידים בגילאי בית הספר התיכון. ההתמודדות הכללית בגיל זה אינה פשוטה: הם עומדים בלחץ גדול לסיים את התיכון ואת הבגרויות בציונים טובים ומתמודדים עם אתגרים חברתיים ואישיים המאפיינים את הגילאים הללו ואינם קלים כלל וכלל. מהיכרותי את בני הגילאים הללו, לא דומה הנער שמגיע אלינו בכיתה ט', לזה המסיים את הישיבה בכיתה י"ב. היכולות המנטליות, המבנה האישיותי, היכולות החברתיות, דרך ההתמודדות עם אתגרי החיים ועוד - כל אלו נבנים בשנות התיכון ומגבשים את זהותו ותפיסת עולמו של הנער.
כל זאת ועוד, העבודה האישיותית אינה מסתיימת כשהנער מסיים את כיתה י"ב. חלקם המכריע של הנערים, לשיטתי, עדיין אינם בשלים לצאת אל העולם הרחב, להתמודד עם שירות צבאי במסגרות מעורבות - ועדיין לשמור על אורח חייהם וייחודיותם כפרטים. דחיית השירות הצבאי במספר חודשים עד מספר שנים, יש בה כדי להצמיח אנשים עוצמתיים יותר, מגובשים יותר, וגם חיילים טובים יותר עבור צבא ההגנה לישראל. נערים אשר שומרים על השקפת עולמם הדתי ואינם חשופים לפיתויים כאלו ואחרים או ללחץ סביבתי וחברתי.
לתלמידיי אני ממליץ על שירות במסגרת של עתודה, אשר מעניקה לבוגריה פרספקטיבה מקצועית ואישית, או שירות צבאי לאחר לימוד מעמיק בישיבה גבוהה או ישיבת הסדר, אשר מביאים את הצעיר אל הצבא בתחילת שנות העשרים שלו. הן לבוגרים והן ולתלמידים הצעירים המגיעים אל הישיבה אני אומר: התגייסו, שרתו את המדינה בנאמנות ועל הצד הטוב ביותר, אבל קחו את הזמן, במידת האפשר. אל תמהרו. היציאה אל העולם הגדול יכולה לחכות מעט, עוד קצת.
הכותב הוא ראש ישיבת תמ"ר - תורה, מדע, רמה