ראש גדול בדרום!

נוער בשחור, אחוות עובדים, צעד אחד יותר מדי, והטלפון לסבתא. שבוע אחד – וארבעה לקחים חינוכיים

חדשות כיפה יוסי לונדין 09/11/18 09:26 א בכסלו התשעט

ראש גדול בדרום!
דרום שחור, צילום: לניצן בן ששון

א. מצבע אדום לנוער בשחור - אין להם תכנית סדורה, חלקם ממלמלים משהו מעורפל  על שלום, שקט וויתורים משני הצדדים. אם הוריהם היו לובשים לפני למעלה מעשור חולצות כתומות, ולא מייחלים ל"סיום הכיבוש", יתכן שהיום הם לא היו צריכים ללבוש את החולצות השחורות. ובכל זאת, בני הנוער של "שער  הנגב", ביחד עם חבריהם מרחבי הארץ, התחילו השבוע מפגן מחאה על הטירוף בדרום, ועשו לי את השבוע. עידן המחאה והביקורת דרך הרשתות וכישלון ההפגנות הגדולות בשנים שעברו, לימדו אותנו ואת הנוער בכלל להיות "ראש קטן" בנושא  מחאה. ולא היא. אדם שיוצא מביתו בשמש וברגל, ומגיע לכיכר העיר, מראה אכפתיות ורצון לשינוי, גם אם כרגע (הסדרה ושות') זה לא מי יודע מה רלוונטי. יש ראש גדול בדרום! מודל לחיקוי גם במקומות אחרים בהם נדרש הנוער למחאה. וב"ה לא חסר.

ב. לא תעמוד על דם רעך - לא תמיד מייצגת ההסתדרות את העובדים החלשים שבמשק. לא תמיד מאבקיה מובנים ומוצדקים (בלשון המעטה..). ובכל זאת, כאשר רגע לפני השבתה מוחלטת של המשק, נכנעה המדינה ללחץ והתחייבה להתחיל לעשות סדר באתרי הבניה, ועל כך, מגיעות מחיאות כפיים, אפילו לניסנקורן (ולא משנה אם היו גם מניעים פוליטיים בעסק) .המציאות שבה כל שבוע נהרגים שלושה פועלי בנין ולאף אחד לא אכפת (כי הם  ערביי יו"ש או עובדים זרים), היא חרפה וכתם על החברה הישראלית. בפעם הבאה, לא יזיק לראות קצת יותר כיפות סרוגות בראש המאבק.

ג. צעד אחד יותר מדי - כולנו מכירים את העוד ניסיון אחד קטן. הניסיון, לתפוס מעיין בטיול לפני החשיכה, המאמץ להרוויח עוד כמה שקלים בשניות  האחרונות לפני שנסגרת הבורסה, התעוזה לערער על הציון או על גובה המשכורת בעוד כמה נקודות או שקלים. את הלקח המר שלומדים, כאשר הולכים עוד טיפה יותר מדי, ומניחים שגם הפעם זה יעבור בשקט, כנראה דינה זילבר פחות הפנימה. אם נרוויח מזה, את שובה ולו במעט, של הדמוקרטיה הישראלית, על חשבון שלטון היועמ"שים, אז מצוין. אם גם נלמד מזה משהו, על מה קורה כאשר אתה רץ עם האג'נדה שלך, עד הסוף ובלי להתחשב, באף אחד ובשום דבר, אז עוד יותר טוב.

ד. שלום סבתא - בני עקיבא מציינים את חודש ארגון בנושא ה"משפחה". במחוז דרום של התנועה, החלו לשלוח תזכורת ווטסאפית למדריכים, לקומונריות, ולכל מי שמעוניין, בימי שישי בצהרים, להרים טלפון לסבתא וסבא לקראת שבת. עובד. רק בשביל זה היה שווה להקים את התנועה. בסוף הכל נשאר במשפחה.

שבת שלום וחודש טוב.

ד"ר יוסי לונדין הוא מרצה במכללת אורות ישראל