הטרגדיה הגדולה של הבחירות האחרונות הן המפלגות החדשות, שלא החכימו להתאחד, אלא החליטו להמשיך כמפלגות עצמאיות. הימין החדש, זהות וגשר נשארו מחוץ לכנסת ה-21, ואיתם שמונה מנדטים שנזרקו לפח. בשבת האחרונה ישבנו מסביב לשולחן כמה חברים. שניים הצביעו לימין החדש, שתיים לגשר, אחד לפייגלין. לרוב יושבי השולחן אין כרגע ייצוג בכנסת.
התעוזה של ראשי המפלגות הללו הגיעה מהמחשבה שהפוליטיקה החדשה היא פרסונלית. אזרחים יצביעו לאדם העומד בראש הרשימה, ולא לערכי המפלגה. בדיוק כמו שגנץ קיבל כ-20 מנדטים, בטרם אמר את המילה הראשונה, כך יצאו בנט, שקד ולוי אבקסיס, ביהירות מסוימת, לדרך חדשה. אך הבוחרים לא הגיעו. ה'לייטים' לא באמת נהרו אחרי בנט ושקד, אלא נשארו במפלגה שלהם-גם אם היא מעט שינתה את פניה והלכה לחרד"לית במעט. למה זה קרה? כי הבוחרים לא ממהרים להחליף את המפלגה שהם בחרו בה כל השנים, כל כך מהר. הבית היהודי היא מפלגה עם מוסדות, פעילים וסניפים. לא היה ניתן להעביר אותם להצבעה אחרת רק כי שקד ובנט עומדים בראש. גם אם ליברלים רבים פרשו מהמפלגה, רבים יותר החליטו כי כי הם נשארים נאמנים לספינת האם, וינסו להחזיר אותה לידיהם מבפנים
הבשורה של החבורה, שניסתה את מזלה, היתה חלשה מאוד, לעומת מפלגות עם בסיס בוחרים חזק ושנים רבות בזירה הפוליטית. אם נחזור לגנץ. אפשר להניח כי במידה והוא לא היה מתאחד עם לפיד, לא בטוח שהיה מסיים את מערכת הבחירות הזו מעל ה-20 מנדטים. יו"ר כחול לבן השכיל להבין זאת מיד בהתחלה, והתאחד עם בוגי יעלון ולפיד, אחר כך הכניס את אשכנזי כשחקן חיזוק. המפלגה שהקימו הפכה לקואליציה נגד נתניהו, שעם השנים הצליח לגדל מחנה שונאים רב. אך, לא הם שירכיבו את הקואליציה הבאה, כי מחנה 'דווקא ביבי', כנראה, גדול יותר.
ההצלחה של כחול לבן הובילה לכישלון הצורם של מפלגת העבודה. בשמאל, שלא כמו בימין, היו פחות נאמנים לערכי המפלגה והלכו אחרי ה'המשיח החדש'- בני גנץ. מפלגת הפועלים הוותיקה ירדה למספר המנדטים הנמוך ביותר בתולדותיה, בגלל שרבים וויתרו על הנאמנות המפלגתית למען מטרה אחרת, נעלה לא מפחות לדעתם, להפיל את נתניהו מהשלטון.
המשא ומתן הקואליציוני טרם התחיל רשמית, אך נראה כאילו זה הולך להיות יותר משחק הכיסאות, מאשר עבודה מפרכת, אפרופו פסח, של הרכבת הקואליציה. ממשלתו החמישית של נתניהו היא העתק - הדבק מושלם ממשלתו הרביעית. בסופה של מערכת הבחירות הזו, ובפתחו של חג החירות, אפשר לומר שאלו היו שלושה חודשיים מבוזבזים למדי.
ככל הנראה, כחלון חוזר למשרד האוצר, דרעי למשרד הפנים, והכיסא של ליברמן במשרד הביטחון עוד לא הספיק להתקרר. השותפות הטבעיות של נתניהו חוזרות אליו בתום הסערה, כאילו לא התחלפה ממשלה. כזכור, ה-20 התפזרה בגל חוק הגיוס, במקום שהמדינה תשיב לבג"ץ על מהלכים עתידים ליישום החוק, הממשלה החליטה לפזר את הכנסת. מדוע לא יכלו ראשי הקואליציה הקודמת, וזו המסתמנת, למצוא נוסחה שנוחה להם לחוק?