החיים של אירית כץ, אם לשניים מהיישוב בית אל, התהפכו לחלוטין ביום בהיר אחד לפני כשלוש שנים. אמה אלישבע כץ ז"ל, אשה עובדת ונמרצת בת 59, התגלתה כחולה בלוקמיה והמשפחה נכנסה לתוך מערבולת מפחידה של בדיקות וטיפולים, שלמרבה הצער נגמרה לאחרונה במותה של האם. בשיחה עם "חדשות כיפה", סיפרה כץ על ההתמודדות המשפחתית עם מחלה קשה וגם על הארגון, "יד תמר", שהיה עבורה אור באפלה.
הגילוי על המחלה קרה באופן פתאומי, ממש באמצע החיים. "זה התחיל מסחרחורת וכאבים שהלכנו לבדוק", סיפרה. "בהתחלה, עדיין יש לך אמונה מאוד גדולה שהכל יהיה בסדר, שבסופו של דבר יגידו לך 'לכי הביתה וקחי כמה כדורים'. אבל יש את הצד האמיתי בפנים שאת מרגישה שמשהו לא טוב קורה". עוד אמרה: "כשהרופאה אמרה לנו שיש לה לוקמיה, השאלה הראשונה היא כמה זמן היא תצא מזה. לא כמה נשאר לה".
יד תמר מכפילה את הסיוע לחולי סרטן
משפחת כץ צילום: באדיבות המשפחה
"לא רצינו שזה יצא. התמודדנו לבד"
למי בחרתם לספר על המחלה?
"לא יודעת למה, לא רצינו שזה יצא. אמא שלי לא רצתה להרגיש שהיא מסכנה. בהתחלה התמודדנו לבד, בתוך המשפחה הקרובה. לא רצינו לעשות מזה טרגדיה אלא לעבור את זה בשקט ושזה יעבור". אבל אז, אמרה כץ, התחילה את הכימותרפיה והמצב נהיה קשה הרבה יותר.
"אז השתנה הכל. הכימותרפיה עשתה את אמא שלי מאוד עצובה ומצב הרוח שלה ירד ממאה לאפס אחוז. ואני עזבתי את העבודה, והייתי צריכה להיות איתה יום יום". בזמן שהעבירה ימים שלמים עם אימה בבית החולים - ילדיה, בני שתים עשרה ואחת עשרה, נותרו בבית לבד: "לפעמים הייתי נתקעת בבית החולים ומגיעה הביתה בערב - והילדים לא היו אוכלים". עוד המשיכה וסיפרה על הקשיים: "זו הייתה התקופה הכי קשה שיש. לפעמים אמא שלי הייתה יושבת בבית החולים לבד כי היה אסור לנו להיכנס, אפילו בחגים".
"יד תמר התקשרו לקונסול, והצליחו להביא אותה לארץ".
אבל הרגע הקשה ביותר היה כאשר בני המשפחה הבינו כי למרות טיפולי הכימותרפיה האינטנסיבים, אין מנוס מתרומת מוח עצם. "זה היה הדבר הכי קשה". העידה אירית. מה שהחמיר את המצב, זה העובדה שהיחידה שהתאימה לתרומה הייתה אחותה הקטנה של האם, לאה פישמן . לפישמן המתגוררת בצ'ילה, לא היו לה אישורי כניסה לארץ ואירית ומשפחתה נותרו חסרי אונים.
האיחוד המרגש בין הדודה לאה למשפחת כץ, צילום: ללא
"לא ידעתי מה לעשות. אבל אז התקשר אלי מיכי מ"יד תמר", ושאל אותי מה אני צריכה". מיכי וסרטייל, הוא המייסד של ארגון "יד תמר", המלווה משפחות המתמודדות עם מחלה. מתנדבי הארגון ומיכי בעצמו התגייסו לסייע לאירית ומשפחתה. אחרי שתיארה להם את המצב, הם הודיעו לה כי הם לוקחים אחריות על הטסת דודתה ארצה לצורך התרומה.
"מיכי אמר לי שיש טיסה ביום שישי. שאלתי איך? והוא אמר שקונים כרטיס טיסה עכשיו". גם כאשר הטיסה הסתבכה, ואחות אמה היא נתקעה באמריקה ללא דרכון ישראלי, "יד תמר התקשרו לקונסול, והצליחו להביא אותה לארץ". מיכי ואנשי העמותה לא רק סייעו מרחוק, אלא גם הגיעו לשדה התעופה כדי לפגוש את לאה ולהסיע אותה ליישוב בית אל.
"ביום שחור, כבד, היו אנשים שמחבקים"
אירית מודה שלמרות שבהתחלה התביישה לקבל עזרה, התמיכה של יד תמר שינתה לחלוטין את ההתמודדות המשפחתית עם המחלה: "הם ליוו אותנו, ואנשים שעברו את זה באו לחזק את המשפחה. זה ממש מרגיע. ביום שחור, כבד, היום אנשים שמחבקים" אמרה בדמעות. "אמא שלי חלתה, אבל גם אנחנו חלינו באותו מחלה".
בשדה התעופה: המסכות בשביל להישמר מחיידקים לפני תרומת מוח העצם | לצילום: ללא
איך "יד תמר" תמכו בכם?
"הם הגיעו אלינו לבית, דאגו לי לטרמפים, מרגע שדודה שלי הגיעה, חזרתי לעבוד, עזרו לקנות אוטו, שינו את הכל. הילדים שלי לא הרגישו את הלבד בבית, כי המתנדבים של יד תמר היו איתם. בשישי ושבת היו מלא ארוחות בבית". עוד המשיכה וסיפרה על הליווי של העמותה לאמה החולה: "הם היו מביאים בובות לאמא שלי. בזכותם למרות המחלה, בשלושת חודשים בהם הכרנו את יד תמר, היא הייתה שמחה. היא הייתה מחייכת".
מה חשוב לך לומר לקהילות בהן יש משפחה שמתמודדת עם מחלה?
"תנו אהבה, חיבוק, להיות שם אפילו שלא אומרים כלום. ככה שמי שעם החולים לא יצטרך לדאוג לשום דבר". "לא חשוב מה או מי, להיות שם, בסופו של דבר זה להרגיש שאת לא לבד. האנשים שעוברים את זה צריכים המון המון כוח, המון סבלנות".
"זה היה נס אחרי נס. מלאכים שנפלו עליי מהשמים"
לסיום, לכץ חשוב להודות ל"יד תמר": "תודה. תודה ממש. אני חייבת להם שנה שהייתי עם אמא שלי. אני לא יודעת מה הייתי עושה, זה היה נס אחרי נס. מלאכים שנפלו עליי מהשמים. אני הייתי עם אמא שלי בחודשים היפים האלה, ובלעדיהם היא הייתה הולכת מזמן. הם גם נתנו לה את הזכות להיות עם אחותה שלא ראתה 20 שנה, 19 שנים. ממש תודה".