בבחירות הקרובות מתמודדת ציונות-דתית מזן חדש, הנוסק בסקרים וממריא כנראה לאופקים אשר לא שערום קדמוני עסקנינו. וה'אופקים' אינם מספר המנדטים אלא כנראה גם מארג מפלגתי-תנועתי חדש אשר יסלול את הדרך למיקום אחר של הציונות הדתית על המפה החברתית והלאומית בישראל. סקרי דעת הקהל נוטעים בי תחושה כי חל שינוי 'יישותי' במותג הקרוי 'ציונות דתית', המסומל היטב בשינוי שם המותג ל'הבית היהודי'. שימו לב; נמחקו שתי המילים הטורדניות במקצת, לחלק מן הציבור הרחב; ה'ציונות' הנשמעת ארכאית ולא מודרנית (לפחות מבחינת המינוח). את מקומה תפס 'הבית' הפחות יומרני, פחות תובעני ויותר חברתי והתחברותי. המילה השניה שנדרסה, 'הדתית', נשמעה לאזניים מסוימות כמצמצמת וכ'מפחידה', וכ...נתונה ל'שלטון הרבנים'. היא הוחלפה במילת 'היהודי', הקורצת יותר לזהות; פחות מחייבת, יותר לאומית מתורנית.
כמי שמחשיב עצמו ל'לא-שמרן' אינני מבכה עבר שנשפך, אלא רואה במותג החדש המתהווה לנגד עינינו ביטוי למציאות עכשווית, שיש עמה ברכה מרובה (בצד צללים. כרגיל), ואשרינו שזכינו וכו'.
והנה המצג המשתקף לנגד עיני; חניכי הציונות הדתית ומוסדותיה התברגו (יותר יפה לומר: השתלבו) עמוק בכל מערכות החיים במדינה, ותפסו עמדות מרכזיות מכח כישוריהם, ולאו דוקא כ'שליחי המפלגה'. חובשי כיפות סרוגות וסורגותיהן הפכו למשמעותיים - מכח עצמם - בכוחות הבטחון, במדע, בכלכלה, ברפואה, בתקשורת, במשפט, בתיירות, בתעשייה, במימשל, בתרבות ובכל פינות החיים. חלקם חובשים וחובשות כיפות ו'כיסויים' בלתי נראים, או ממוזערים, אבל החינוך הערכי שספגו הטביע את חותמו ונתן את אותותיו; בדרך כלל הם ערכיים, חדורי מוטיבציה ומוכנים להשקיף גם מעבר לאינטרס האישי והנהנתני. והם גם לאומיים ('הבית היהודי')!
האהדה בסקרים למותג 'הבית היהודי' היא הצדעה לאומית רחבה לזן זה, המיוצג היטב בדמותו, בהליכותיו ובהשקפותיו של העומד בראשה, נפתלי בנט, כסמל (כמעט ואינני מכירו אישית, בינתיים). כפי שדווח, מרבית תומכי 'הבית היהודי' בסקרים הם צעירים (מתחת ל-40) שאינם מגדירים עצמם כ'דתיים' קלאסיים. סביר שהם גם לא יזדהו עם הגדרתם כ'ציונים דתיים', ובכ"ז הם מצהירים על היותם באי הבית היהודי, רחב הידים והלב, עתיר המורשת וצופן העתיד.
וכאן אמירה חדה בפי, והיא נוקבת דוקא בהיותי נושא בתואר 'רב'; דומני כי 'הבית היהודי' התאפיין, בתהליך התרקמותו, בהשלת הגמוניית הרבנים מעליו, גם במפד"ל וגם ב'איחוד הלאומי'. הנוסחה של הכפפת עסקני הציבור להכרעות רבנים בשאלות פוליטיות וחברתיות רבות אינה עולה יפה, ובודאי מרחיקה המוני בית ישראל. המודל של 'מועצת גדולי', או 'גדול הדור', הנהוג במפלגות 'יהדות התורה' וש"ס (ובחצרות האדמו"רים ליברמן ולפיד...) איננו מלבב, איננו אמיתי ואיננו ראוי לחיקוי. בעיניי, המודל הנכון הוא 'עשה לך רב', והשרשת נורמה שכל ח"כ, שר ואיש ציבור ימצא לנכון להיוועץ באיש תורה או באישיות בעלת שאר-רוח. רמז לדבר ומעין-מתכון: על החלטת דוד המלך "פשטו ידיכם בגדוד" נאמר "מיד נועצים באחיתופל ונמלכין בסנהדרין ושואלין באורים ותומים (=נביא; ברכות ג,ב; סנהדרין טז,א. וידעתי כי שערי דרשות לא ננעלו). צריך להיות כיוון פנים של איש ציבור אל 'כותל המזרח', אך ברמת האצלה והשראה ולא הנחתה.
אמור מעתה, שתי מחנות לפנינו והם חופפים רק בחלקם, וכך ימשיכו להתקיים גם בעשור הבא; 'הציונות הדתית' ו'הבית היהודי'. אין הכרח להתעטף בטלית 'הציונות דתית' כדי לנשק את מזוזת 'הבית היהודי'.
ואם לא הבנתם את הרמז נקרא בפה מלא; בואו להצדיע-להצביע ביום פקודת-קלפי למותג המתחיל מחדש: 'הבית היהודי' אשר נוסד על ברכי הציונות הדתית וערכיה, אך גדל ורחב ופרץ לאופקים חדשים.