שליחות בחו"ל עם ילדים - איך עושים את זה נכון?

החלטתם לצאת לשליחות בחו"ל עם הילדים? מכל כיוון מגיעות עצות ורשימות של מה הדברים שחייבים לעשות שם? הילדים חוששים? ואתם כבר מבולבלים ולא יודעים איך הילדים יתמודדו עם המעבר? מיכל כרמי עושה לכם סדר

מיכל כרמי
ב בחשון התשפ
,
31 באוקטובר, 2019 14:47

צילום: shutterstock

החלטתם לצאת לשליחות בחו"ל עם הילדים? אתם מתחילים להתארגן: מיונים, קניות, בירוקרטיה, מסמכים, עצות. עכשיו עיצרו:

עצות- בקשו עצות רק מאנשים שאתם סומכים עליהם, מאנשים מנוסים, מבינים בחינוך והכי חשוב- אנשים עם ראייה חיובית! האינטרנט היום מלא בקבוצות, פורומים, מידע שיכול מאוד לעזור אבל הוא יכול גם להלחיץ, להכניס לפחד ולערער את ההורות ואת ההחלטות. לכן, גם אם שמעתם סיפורים על ילדים שלא הסתדרו, שכועסים על הוריהם ועוד- אם החלטתם לצאת, תשמעו את הסיפורים במטרה להוציא מהם לקחים שיתאימו לכם ולא כדי להתערער ולהגדיל את החששות.
 
הכנה- בתיאוריה זה נשמע נכון ויפה שהילדים ייחשפו וילמדו אנגלית או כל שפה אחרת כבר לפני ההגעה. בפועל- בידקו עם עצמכם: האם יש לכם מספיק זמן וכח גם לזה? יכול להיות שאת הזמן שיש כרגע כדאי לנצל לתמיכה, עשייה משותפת, התארגנות, לריבוי אהבה ועל ידי כך יצירת בסיס ביטחון לילד שיסייע בידו בעתיד בכל התמודדות. 
לא בטוח שהוספת משתנה למידת שפה שיכול להלחיץ יהיה דבר נכון כעת. הרבה מאלו שדיברתי איתם (אחרי שהגענו לבוסטון) שיתפו שהניסיון ללמד אנגלית לפני הנסיעה נכשל ובדיעבד אין דומה לימוד כזה ללימוד אמיתי בשטח שבשלב כלשהו קורה באופן טבעי. אפשר לחשוף קצת את הילדים לשפה אבל לא מתוך לחץ או הכרח- אם החלטתם לעשות זאת- נסו להכניס כיף, שמחה והנאה מכך.
 
האם וכמה לדבר על השליחות מראש? אני מאמינה בשיתוף מלא בהתאמה לרמה ולגיל הילד. אנחנו שיתפנו מההתחלה את הילדים ברצון, בניסיון להתקבל לתוכנית וכמובן בהתממשות ההחלטה. חלק מילדינו מאוד התרגשו ורצו לראות תמונות וסרטונים מבוסטון - זרמנו איתם. אחד לא רצה וחשש - אז אותו שיתפנו רק בדברים שהוא ממש אוהב (ספורט) וחוויות שיהיו, עם הגדולים בדקנו לגבי לימודים, קבוצות כדורסל ובעצם עשינו איתם מעין "לוח חזון" של תקוות והחלטות שהיו רוצים שיתאפשרו בעקבות המעבר. היו קשובים לילדים, לשאלות שלהם, לעצמכם, אל תיתנו מדי הרבה מידע לילד שזה מלחיץ אותו ונסו למצוא את האיזון המתאים לכל אחד. אבל בכל אופן- אל תדאגו!!! כשההורים שלמים עם ההחלטה שלהם, עם הערכים שהם מאמינים בהם ועם הדעה שזה טוב לילדים ולמשפחה- זו תהיה נבואה שמגשימה את עצמה!

איסוף חוויות -  האם יש רשימת "חייבים לעשות"? לפני שיצאנו לבוסטון (לשנה, ללימודים) אספנו המון המלצות ממכרים לטיולי יום ראשון, לאטרקציות, למקומות שחייבים להיות שם ועוד. בהמשך התלוותה אליי תחושה לא ברורה של פספוס ולקח לי זמן (וכאב לב) עד שהבנתי שכל הפעילויות ש"חייבים לעשות" לא ממש מתאימות למשפחה שלי: לגודל (7 ילדים), לגילאים, לתקציב, לאופי ולמה שאנחנו אוהבים ומחשיבים כמשמעותי. רק כשהבנתי את זה נהיה לי טוב עם הבחירות שלנו והצלחתי לשחרר את רשימת המאסט ולהרחיב את המקום לדברים שמתאימים רק לנו. אני מציעה לשמוע את ההמלצות ולקבל רק מה שמתאים לכם, לא להבטיח מראש לילדים דברים מסויימים אלא להשאיר את זה פתוח, מרתק ומסקרן ולהגיד בפירוש שאנחנו נמצא את הדרך שלנו להפוך את הזמן למשמעותי ומתאים למשפחה שלנו.
רילוקיישן זה זמן להרחבה, ללימוד, לסקרנות ולא צריך להגביל את עצמינו לרשימת מקומות תיירותיים או אטרקציות כאלו ואחרות. אנחנו למשל, גילינו שהדבר שאנחנו הכי אוהבים לעשות זה לפגוש אנשים ובמקום לבלות, לטוס או לטייל יצא שהלכנו להכיר אנשים מיוחדים וזה היה מושלם, למשפחה שלנו!!!

התמודדות עם קשיים- לעבור למדינה ותרבות שונה זה מדהים ומעניין אך גם קשה. יהיו קשיים: להורים, לילדים, לשילוב ביניהם. זה טבעי וזה אפילו בונה! פגשתי הורים שהפחד מהקשיים הפחיד אותם כל כך עד שנוצרה מערבולת רגשית וההתמודדות עם הקשיים נהייתה קשה מדי. רוב ההורים שפגשתי וילדיהם הסתגלו טוב יותר (לא עשיתי מחקר על כך, זה רק מהסתכלות שטחית) היו כאלו שהתייחסו לקושי כנקודה ספציפית שצריך עכשיו לטפל בה אך תבנה ותוסיף כוחות בהמשך. האמון שהילד יכול ויצליח להתמודד הוא נקודת מוצא שמוסיפה המון כח והופכת את הקושי למקפצה ולא למכשול.
חברה איטלקית שפגשתי בפארק בבוסטון סיפרה לי שבילדותה היא נסעה עם הוריה לאנגליה לשנה וחצי. "זו הייתה התקופה הקשה בחיי, בכיתי כל יום" כך היא סיפרה ואני מצידי הבעתי עצב - היא הסתכלה עליי וחייכה: "אבל זה מה שנתן לי כח בכל שאר ההתמודדויות בחיי- תמיד ידעתי שכמו שהצלחתי לחיות באנגליה וללמוד אנגלית, כך אצליח בכל דבר בחיים". ההסתכלות על הקושי כטבעי , כחולף, כהתמודדות חיובית ועל הילד כבעל כוחות ויכולות גדולים, מגבירה את האמון של הילד בעצמו ומפחיתה את משך ההתמודדות ואת חוזקה. אני יכולה לספר ששבעת ילדיי זוכרים מהשנה בבוסטון רק את הטוב, את הכיף ואת הכח שלהם ולא את הקשיים (שהיו) ןאני בטוחה שזה משום שהאמנו בהם, נתנו להם את התמיכה אך גם את האחריות להתמודד עם הקושי וידענו שהם יוכלו לו.
 
 
שליחות זו התמודדות כמו כל התמודדות אחרת (פשוט בעוצמה ובריכוז גדולים יותר) ולכן ניתן לאמץ את העצות הללו גם להתמודדיות אחרות בחיים.
בהצלחה הורים נפלאים! 

 
מיכל כרמי 
אשת חינוך: מרצת העצמה למבוגרים ונוער, מנחת הורים, מנהלת דף הפייסבוק "שפר באהבה-מיכל כרמי" וכותבת טורי חינוך באתר "כיפה" , ב471 ובIAC  . מורה ואמא לשבעה.

לטורים נוספים:

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

אביגדור ליברמן צילום: צילום מסך

ליברמן: "מתמקדים במאמץ להקים ממשלת אחדות"

קרא עוד