יום המודעות לחטיפות ילדי תימן ובלקן מציף מידי שנה את כאב המשפחות המחפשות את יקיריהן, ומזוהה בעיקר עם משפחות מזרחיות, זאת מאחר ורוב המקרים התרחשו בקרבן, אך לא רק. לדברי מעיין נהרי - מעמותת עמר"ם, הנאבקת עבור צדק למשפחות: "החטיפות לא פגעו באופן שווה בעדות השונות, אבל חשוב לדעת כי גם אשכנזים נחטפו. כשני שליש מהילדים היו ממוצא תימני, עשרים ושישה אחוזים בני עדות מזרחיות אחרות, וארבעה אחוזים מקרב יוצאי אירופה - רובם מרומניה, ולכן התוספת 'ובלקן'. ההערכה היא כי בסך הכללי מדובר באלפי ילדים שנעלמו".
חנן ומרים יעקובוביץ, היו ניצולי שואה בני שמונה עשרה, אשר שרדו את התופת ועלו לבדם לישראל, כאן נולדה בתם הבכורה - ברכה, בבית חולים בצפון הארץ. בתם-רונית פיינגולד מספרת כי אימה העידה בפניה על כך שבשנת 1947 נולדה להם תינוקת. במשך מספר ימים הביאו לה אותה על מנת שתוכל להניק אותה, אך לא היה לה חלב, והיא נאלצה לספוג צעקות מצוות האחיות, עד שאחת מהן אחת אמרה בגסות: 'את רוצה שהתינוקת שלך תמות? או שניתן אותה למישהו אחר?', לאחר מכן חדלו מלהביא לה את התינוקת, ואמרו שהיא נפטרה.
"הוריי שוחררו מבית החולים ללא תעודת פטירה", מספרת רונית, "ובלי שמישהו אמר להם היכן קבורה התינוקת. עד יום מותו של אבי, הוא חש כעס על עצמו על כי לא ידע לשאול היכן הילדה ולדרוש תשובות. הוא חש תסכול מכך כי בהיותם יתומים, עולים חדשים וניצולי שואה, ניצלו את חולשתם. כל חייו ניסה אבי למצוא את התשובה להעלמות אחותי ופעמים רבות נתקל באטימות ובהשתקה של הממסד".
חנן ומרים יעקובוביץ׳צילום: באדיבות עמותת עמרם
ביום שישי אבא ראה אותה - במוצאי שבת כבר אמרו לו שהיא שנפטרה
גם סיפורה של חנה גוטמן שפרינצא תועד במסגרת פעילותה של עמותת עמר"ם. חנה נולדה להורים עולים ניצולי שואה מפולין. מספר חודשים לאחר העליה, נפטרה האם. חנה שהתה בבית ילדים, ואביה היה מגיע לבקר מידי שבוע. יום שישי אחד אחד, כאשר הגיע לראותה, נמסר לו כי היא נפטרה.
אחיה - מוישה מספר: "ההורים שלנו עלו מפולין, אח אחד נולד שם, שישה אחרים נולדו בארץ. אמא הגיעה מאד חלשה וחולה, לאחר שכל משפחתה נהרגה בשואה. כשאמא שלי נכנסה לבית החולים ללדת, היא כבר הייתה חולה. כשהתינוקת נולדה, קראו לה חנה שפרינצא. אימי הייתה שלושה שבועות בבית חולים יחד איתה. עד שהייתה אמורה להשתחרר עימה הביתה, ואז באה מישהי לאבא שלי ואמרה לו, 'האמא חולה, ובבית יש עוד חמישה ילדים, איך תיקח אותה? תביא אותה אלינו לבית ילדים, זה מקום סטרילי, נקי, יש אוכל, תשאיר אותה כאן, אנחנו נשמור עליה, וכשהאמא תתחזק נשלח אותה בחזרה הביתה'. לאבא שלי היה קשה גם ככה, עם אישה חולה ששוכבת במיטה וחמישה ילדים בבית. אז הוא הסכים.
היו אז הפגזות קשות בל״ג בעומר. היינו ילדים. בין ההפגזות היינו משחקים בחוץ. פעם אחת, אחד הפגזים נפל ופגע בי. נפצעתי קשה. אחי - הגדול ממני בשנתיים, נפצע במה שנראה היה קל. אז אותו לא לקחו לבית החולים מיד. עד שפינו אותו הוא איבד המון דם, והוא נפטר. לפני שהוא נפטר, הרופא סיפר שאח שלי הגדול ביקש לא לספר לאמא שהוא פצוע, כי היא חולה וחלשה. אבא שלי ישב שבעה עליו בל״ג בעומר.
משפחתה של חנה גוטמן שפרינצאצילום: עמותת עמרם
בכ״ד בסיוון אימי נפטרה. התינוקת חנה הייתה בת חמישה חודשים. כאשר אבא שלי קם מהשבעה על אימי, שבעה שנייה בתקופה כל כך קצרה, הוא היה שבור. הוא הלך לבקר את התינוקת בבית הילדים מיד עם תום השבעה. הוא ראה אותה, ילדה מחייכת, בלונדינית, עיניים כחולות, חיוך מאוזן לאוזן. במוצאי השבת, הוא הלך שוב לבקר את הילדה, אבל אמרו לו 'הילדה נפטרה'. הוא ביקש לראות את הגופה, אמרו לו שאין גופה. לאבא שלי היה כל כך הרבה צרות, אישה שנפטרה, בן שנפטר, בן שנפצע קשה. לא היה לו הכוח לצעוק עוד. חמישים וחמש שנים זה ישב לאבא שלי על הלב, ולא הכרנו את הסיפור מאחר והיינו קטנים מאוד.
את הסיפור גילינו במקרה, לאחר שיום אחד נכנסה לחנות של אחי אישה, שדמתה בצורה חריגה לאחותי הנמצאת בחיים. וכולנו דיברנו על כך שהן היו דומות כל כך. סיפרנו על כך לאבא שלי, והוא כמעט קיבל שבץ. הוא לא הצליח לנשום. היינו בהלם. עד לרגע שבו התחיל המאבק של הרב עוזי משולם ז"ל, בכלל לא חשבנו שיש דברים כאלה.. מי חשב? מי העלה בדעתו? מי חשב שיהודים יכולים לעשות כזה דבר? אבל ברגע שזה התחיל, הבנו שאנחנו חלק מזה. אבא לא ראה את הגופה, במחשבה שלו, כל החיים, הוא חשב שהיא חיה. כאשר הלכתי לוועדה בכנסת שעסקה בנושא, שאלתי דבר אחד – איך יכול להיות שביום שישי אבא שלי ראה אותה, ובמוצאי שבת כבר אמרו שנפטרה – ולא הייתה גופה. מתי קברו אותה? יש תעודת פטירה, אבל אין קבר, אין גופה. תעודת פטירה אין בעיה להוציא. פשעים אחרים גדולים הם עשו, אז לזייף תעודת פטירה זה פשע קטן".
לדברי נהרי: "אלו רק חלק קטן מהעדויות שאספנו, ופרשות דומות ברחבי העולם המערבי מלמדות, שתופעת הסחר בילדים לצורכי אימוץ וניצול אוכלוסיות מוחלשות לצרכים שונים, הייתה רווחת מאוד באותן שנים. אנו קוראים למדינה לפעול באופן משמעותי למען תיקון העוול ההיסטורי, לסייע באיחוד משפחות, ובמציאת הילדים החטופים".