"רבי אומר איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושה ותפארת לו מן האדם והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה והסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבין" (אבות ב ,א)
ממשנתנו ניתן ללמוד ערך משמעותי נוסף. אין ספק שהעובדה שקבלנו על עצמנו להיות דבקים בתורה גוררת בעקבותיה מחירים לא קלים. לפעמים עלינו להקריב ולוותר על דברים מסויימים על-מנת שנוכל לקיים את המצווה. לפעמים מפסידים משחק כדורסל כי צריך ללכת להתפלל במנין, אי אפשר לאכול גלידה או מזון טעים בגלל בעיות כשרות והלכות בשר בחלב. בחלק לא קטן ממצבים אלו אנו מחליטים לקיים את המצווה אבל לא בלב שלם. לא פעם אנו מתמלאים ברחמים עצמיים על כך ש"הפסדנו" , הקרבנו כל כך הרבה כדי שנהיה דבקים במצווה.
אולם ממשנתנו מלמדת אותנו שלעשיית המצווה יש שכר רב. אומנם לא תמיד אנו חשים בכך באותו הרגע בו אנו נאלצים לוותר, אמנם ברגע הויתור וההפסד למען המצווה אנחנו לא תמיד מודעים לכך, אבל סוף השכר לבא.
אומנם, עלינו להפנים את הערך של המצוות והשתדל לדבוק בהן ללא קשר לשכר ולתמורה. אדם המקריב משהו למען קיום המצוות, מגדיר לעצמו מחדש את סדרי העדיפויות בחיים. הוא משנה את כל היחס הנפשי שלו לתורה ולמצוותיה. הוא חש שהוא דבק במצווה, חפץ בה ורוצה בקיומה. אולי ניתן בעצם לומר שזהו השכר האמיתי של המצוות – "שכר מצווה מצווה".