הוא ישב אצל הפסיכולוג, מרגיש כמו מוטציה. מה אני, חולה נפש? איך הגעתי לפה? אני הכי נורמלי שבעולם. אין לי שום בעיה שאני יודע עליה. וגם אם הייתה לי- מה הזקן הממושקף הזה היה יכול לעזור?!
הזקן (שבעצם היה רק בן 49) הממושקף (בסך הכל משקפיים נורמליות, אפילו בלי מסגרת) אמר לו שהוא היה שמח להכיר אותו וביקש לשמוע עליו קצת, מימי הילדות.
אז הוא סיפר לו כל מה שהוא זכר והיה לו כיף להראות לזקן שהילדות שלו הייתה מושלמת. אבא ואימא אוהבים, סביבה תומכת, חברים. הא! לא הצלחת להפוך אותי למשוגע! הכל היה מצוין אצלי.
"ומה קרה בתיכון?".
שתיקה. לא צפוי.
מה מעניין אותו מה קרה לי בתיכון?! חשבתי שכל הפסיכולוגיה המטומטמת הזאת אומרת שהילדות קובעת לך הכל. אוף, אני לא רוצה להיכנס לתיכון. לא רוצה לדבר על זה. אני לא מאמין שהוא הביא אותי לזה...
"בגדול, הכל היה בסדר. הלימודים, הבגרויות".
"ומה קרה מבחינה חברתית?", דקר הזקן.
"עשו עלי חרם".
חרם. מילה קלילה שמסמלת התנהגות מתעללת של חבורה שלימה באדם יחיד. במקרה הקל, החברה כולה מחליטה להתעלם מהמוחרם. עוברים לידו בלי לומר שלום, מתעלמים ממנו אם הוא פונה אליך. לעולם לא משתפים אותו בשום אירוע חברתי. במקרה הקשה, מתירים את דמו של המוחרם. אפשר לעשות בו מה שרוצים- לפגוע בו, לקלל אותו, להרוס את רכושו. אדרבה, זה ייתן לכם נקודות זכות שכבתיות אצל כולם, או אצל מנהיג החרם.
כמה שהילדות משפיעה עלינו, טראומה כזו מערערת את מבנה האישיות. זה נכון שבילדות נקבעות הרבה מהתובנות הנפשיות שלנו כלפי עצמנו והעולם, אך גיל הנעורים מוקדש לפיתוח התודעה החברתית, הבנת המקום שלנו בתוך הקבוצה וממילא גם ההערכה העצמית שלנו.
המוחרם מקבל כל יום מחדש את החיזוק שהוא דחוי. שהחברה היא אויב שמחפש לפגוע בו. שהכי טוב זה לבד, כי לבד אפשר לשרוד. כי מערכות יחסים הן מלחמה. כי ה"אחר" הוא רע ומחפש אותי.
אם את זה צריך לסחוב כל החיים, יש עוד צד למטבע. מה עם כל מי שעשה את החרם? מי שהנהיג אותו? זה אולי נשמע כמו "זעקת הקוזק הנגזל", אבל הוא נידון לחיים שלמים של חרטה, אשם ושנאה עצמית. למה עשיתי את זה? האם נולדתי אפל ומפלצתי וחסר-רחמים?
השבוע אכלתי עם חבר שתרם כליה. הוא קיבל מהמדינה תקציב לכמה מפגשים של טיפול פסיכולוגי והוא גיחך ושאל בבדיחות אם אני רוצה להוציא לו קבלות כאילו טיפלתי בו ואז הוא ייקח את הכסף. נזעקתי על זה שהוא קיבל הזדמנות פז ללכת לטיפול והוא לא מנצל את זה! הוא השיב בבלבול שאין לו בעיות ואין לו מושג מה לעשות שם.
אז הנה, יש דוגמא. יש דברים שעשינו בעבר, כמו למשל להיות אכזריים בגיל הנעורים או כל מיני דברים שהיום אנחנו מתביישים להסתכל עליהם. היינו רוצים למחוק את התקופה הזו ולהמשיך הלאה כאילו זה לא קרה. האמת...אולי זה באמת לא קרה? אולי דמיינו את זה? אבל זה קרה. למה? אם נשים בצד את השפיטה המוסרית- אז התשובה היא שהיו גורמים נפשיים שהובילו אותנו, בלי שהיה לנו מושג. היום, אחרי הרבה שנים, יש לנו הזדמנות לנסות להבין מה קרה שם, מה הרגשנו ולא יכולנו להביא לידי ביטוי. לנסות לסגור מעגל ולהבין מתוך העבר גם את עצמנו בהווה.
ה"זקן הממושקף" הזה הוא אדם רגיש ואכפתי, שגם למד הרבה על איך הנפש עובדת ועל התנהגות בני-אדם. הוא גם דיבר עם הרבה אנשים. הוא יכול לשמוע מבחוץ, להגיב, לפתוח כיוונים, להתרגש, לכאוב ולעזור לקחת אותנו גם לריפוי, לשחרור, להבנה מחודשת.
היום, כל קופת חולים מעניקה סבסוד ענק לכל מי שרוצה ללכת לטיפול פסיכולוגי. המחיר לפגישה יורד לשליש או רבע ממחיר טיפול רגיל. זה לא איזה תחביב נוסף או חוג. זה מהלך מיוחד שחייב לבוא לידי ביטוי בשיפור החיים, הביטחון העצמי, מערכות היחסים וההבנה שלי את עצמי. אני נסעתי פעם בשבוע עד ירושלים בשביל זה. ולמרות שהפסיכולוג היה די צעיר ואפילו לא היו לו משקפיים- ויתרתי לו. בכל זאת- קיבלתי הנחה, לא?