הדסה סתיו, אימו של הרב דוד סתיו מלווה בשעה זו למנוחת עולמים בבית העלמין שמגר בירושלים. סתיו, היא ביתו של רבי גדליה משה גולדמן, האדמור החמישי של חסידות זוויל שנקבר בבית העלמין בגבעת רם בסמוך לכנסת ורבים עולים לקברו בימי שני וחמישי.
נכדה, הרב אברהם סתיו שיתף מספר סיפורים בדף הפייסבוק שלו בהם מתוארת אשה מיוחדת ומרשימה שהצליחה לגדל דור לתפארת אחרי השואה:
"השבת, כשהתארחתי אצל סבתי שתחיה, זכיתי לשמוע את הסיפור הבא לפחות שלוש פעמים:
"כשאבא נשלח לסיביר, נשארנו בלי דואג ומפרנס, וסבלנו חרפת רעב. בבית לא היה די לחם עבור כולנו.
ובכל יום הלכנו, אחותי ואני, לבית הספר הממשלתי שבו הוגשה ארוחת צהריים חינם לכל התלמידים.
אמא אסרה עלינו להיכנס אל חדר האוכל, משום שהבשר היה טרף. אך אחותי התקשתה לקבל זאת, וטענה שמגישים בחדר האוכל גם לחם כשר, ורק אותו היא רוצה לקחת ולאכול.
אך אמא עמדה על שלה, ואמרה שאם כבר נהיה בתוך חדר האוכל, ונריח את ריח הבשר, לא נהיה מסוגלות לעמוד בניסיון ולא לטעום ממנו. ולכן אסור לנו אפילו להתקרב לשם."
"ומה עשיתן בסוף, סבתא?" שאלתי, "נכנסתן או לא נכנסתן?"
"מה השאלה?" השיבה סבתא מיד, "אמא אמרה לא, אז לא!"
סבתא התחילה כבר להתעייף, וראשה צנח על כתפה, אך פתאום התרוממה קצת ושאלה: "הרגשת פעם שאתה ממש ממש רעב? שאתה עומד למות מרוב רעב?".
"לא," עניתי, "ואתם?"
"כל הזמן," הייתה התשובה, "כל הזמן".
חלפו כמה דקות, ופתאום היא מלמלה בקול חלש, ואני עוד לא לגמרי בטוח ששמעתי נכון: "והרי היינו ילדות קטנות, ומה היה כל כך נורא אם היינו אוכלות חתיכת בשר?".
"בגרות הוא יעשה"
סיפור אחר על מפגש עם הגרש"ז אוירבאך זצ"ל כשהתעקשה שבנה שרצה ללמוד בישיבת 'קול תורה' ייגש לבחינות הבגרות:
"הייתי נותן הרבה כדי לחזות במפגש בין סבתא הדסה לרב שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל.
היה זה כשאחד מאחי-אבי בחר ללמוד בישיבת קול תורה, וסבי וסבתי התנו זאת בכך שייגש עצמאית לבחינות הבגרות.
ראש הישיבה, הרב אויערבאך, סירב, וסבתא נאלצה לקבוע איתו פגישה אישית. שם סיפרה לו על אביה, רבי גדליה משה מזוויעהל (שיום פטירתו חל השבת), שנשלח לסיביר בעוון הפצת תורה וחשד לריגול. מכיוון שהיה בעל השכלה, קיבל תפקיד משרדי כרואה חשבון במקום עבודת כפיים בכפור, וכך ניצלו חייו. "אני לא יודעת מה יהיה עם הבן שלי בעתיד", סיימה סבתא הדסה, "אבל בגרות הוא יעשה".
והוא עשה. וכי הייתה לר' שלמה זלמן ברירה?"
"תגיד לו תודה"
סיפור אחד כתב הרב אברהם סתיו על סבתו דווקא מהימים בהם הייתה מאושפזת בבית החולים, על הדברים עליהם הקפידה גם כשהייתה באפיסת כוחות:
"מסיים משמרת במחלקה הגריאטרית ליד סבתא הדסה. וכבר אין לה כוח לספר על הדורות הקודמים או לנתח בחדות את המציאות בהווה, והדיבור בינינו מסתכם ב- "קר", "חם" או "מים". אבל שלוש פעמים, במאמץ ניכר, היא לוחשת משהו, ואני מצליח בקושי להבין: פעם אחת כשהסרתי כרית מן המיטה והנחתי אותה על הרצפה, וסבתא דורשת שאשים אותה במקום על המדף. פעם שנייה, לפני שהיא נרדמת, היא מבקשת שאחזיר את המטפחת שתכסה את ראשה. ופעם שלישית היא מושכת בידי, אחרי שאיש צוות הגיש לה עזרה והלך: "תודה," היא אומרת, "תגיד לו תודה".