הנה זה מגיע, אוטוטו אנחנו בתוך שמחת הפורים, אחרי שבועיים של הכנות הכוללות מסיבות פורים בגנים ובבתי הספר, שוק פורים בכל רחבה אפשרית, הגיע רגע האמת. כבר החלטנו למה נתחפש, כבר מצאנו רעיונות מקוריים למשלוחי המנות, הדבר היחידי שנשאר לסגור זה איפה נהיה בסעודת פורים?
אם לומר את האמת, מעולם לא חיבבתי את חגי ישראל. מעבר לשמחה, ההכנות וההמולה, תמיד מגיע שלב החשבונות. רגע, איפה היינו בחג הקודם? אצל אמא שלי או שלך? ובאופן מתמיד צד אחד מרגיש מוזנח, וזה ממש לא משנה אם הוא היה הצד המרוצה בעשור האחרון. אין מה לעשות במקרה כזה רף הפיצויים מיד עולה, ואוטומטית משלוח המנות עבורם גדל בעוד 100 שקלים, רק בשביל המצב רוח. ככה זה פורים - שבוע רצוף אהבה ופרגון.
הסטטיסטיקה מלמדת כי לאחר תקופות חגים, שיעור הגירושים עולה באחוז ניכר לעומת שאר ימות השנה. אצלנו סדר הדברים מעט שונה, שלום הבית בראש הפירמידה, ואת החיכוכים אנחנו משאירים לאנשים שלא ניתן לצעוד עימם לרבנות. הדיאלוגים עובדים בערך כך: "בוא ניסע אליהם נשב קצת ונבדוק לאן נושבות הרוחות..", "איזה רוחות אני אתקשר אליהם וזהו, "לא, לא, לא ... בטלפון זה לא נשמע טוב, אולי ננסח את זה יפה במייל?". אין ספק שכל החלטה שכזו, היא החלטה כבדת משקל, הגורמת לייסורים והתלבטויות רבות הרבה לפני שהיא יוצאת אל הפועל.
לאור המצב,יש לי עצה תקדימית, ראשונה מסוגה, מהפכנית ומוגנת בחוק. כמו שנהוג לפני הנישואים לעבור הדרכה אצל מדריכת כלות ומדריך חתנים על מנת להדריך ולהאיר את הדרך לזוג הטרי הן בהליכות והן בהלכות. כך גם שתהיה מלווה ע"פ חוק לאורך עשר השנים הראשונות, שתאיר ותסביר, תלווה ותתמוך, תציע לעיתים להורים שגם להם מגיע לפעמים להיו זה עם זו, שזה שהם כבר לא בגיל הנעורים לא אומר שהרומנטיקה פגה מן העולם, זה שבחרנו השנה להיות אצל הצד השני, לא אומר שהם טובים יותר, עדיפים יותר או משעשעים יותר.