אני נגד עישון, סמים ואלכוהול, ואפילו נגד לגליזציה של גראס, גם אם הוא לא באמת כזה גרוע. בכל זאת, כשאני מסתכל במיקוד האדיר של התקשורת, הציבור והממשלה דווקא במלחמה בהתמכרויות האלו, אני מוצא את עצמי בתהייה. האם אלו המלחמות שעלינו להילחם? אולי בכלל מדובר באסקפיזם, בריחה ממלחמות בהתמכרויות מזיקות יותר?
על מה אני מדבר? הנה לכם רשימה חלקית.
• חדשות - רוב הישראלים מכורים לחדשות, אבל אנו מתייחסים לזה כבדיחה, בלי לחשוב על הנזקים. הנזקים הם מתחים בלתי פוסקים, שטיפת מוח על ידי אמצעי התקשורת, ומרדף חסר טעם ברובו אחר הצורך להיות מעודכן בצורה בלתי פוסקת. אחי חזר משבועיים שטח בצבא וביקש עדכון על החדשות, והיה לנו דבר אחד לומר לו. "אה, מעניין" הוא אמר. וזהו. לא באמת צריך את זה.
• חיצוניות - הרבה מהבעיות הכלכליות היו נפתרות אם היה פחות לחץ חברתי להיענות לקוד החברתי-אופנתי העכשווי. לא חייבים סמארטפון, לא חייבים מותגים, לא חייבים דירה בעיר או חופשה בחו"ל פעמיים בשנה. התקשורת נהנית מהפרסום, הממשלה נהנית מהמיסוי, והתוצאה היא שרק ארגון פעמונים מטפל בתופעה.
• סדרות טלוויזיה - בין אם זה שטיסל, דקסטר או שובר שורות, רובינו יודעים במה מדובר. משאבת זמן בלתי נגמרת. בדיוק בלילה שלפני פגישה או מבחן יוצא הפרק החדש. לפעמים גם בא לנו איזה מרתון פרקים, שמכלה ימים על גבי ימים. אולי מעשנים מתים קודם, אבל כאן אנשים מכלים את זמנם עוד בחייהם.
• רעש דיגיטלי - זו דווקא תופעה מדוברת. אבל כשמדברים עליה, בד"כ מדובר בדיבור שנובע מתוך מקום של השלמה: כבר הפסדנו בקרב, מקווים שנתרגל ולא היו לזה השפעות שליליות מדי.
הסמארטפון-טאבלט-לפטופ-אינטרנט-פייסבוק-ג'ימייל-קנדי קראש בכל אתר ואתר השתלטו עלינו מזמן, השאלה היא מה יקרה למוח שלנו. בעצם לכל האוכלוסייה יש OCD, ומישהו החליט שהמלחמה בגראס יותר חשובה לו.
• פורנוגרפיה, גם אם היא לא פדופיליה.
• קפה - מדובר בתופעה שכבר שייכת לחלק לא קטן מהאוכלוסייה, ותעיד סערת קופיקס. הרבה מהעם היושב בציון מכור לקפה איכותי. קפה איכותי עולה כסף, והרבה. אנשים שלא מצויים בעולם הזה לא יודעים, אבל התמכרות לקפה איכותי עולה אלפי שקלים בשנה. אמנם לא מזיק לבריאות, אבל כבד על הכיס. האם צריך להעלות מודעות לבעייתיות שבכך? למה לא?
• כריזמה ועדריות - הרבה מהצרות בישראל היו נפתרות אם אנשים היו מכורים פחות לכריזמה. אולי היו מקשיבים יותר לתוכן ופחות לעטיפה, אולי היו נזהרים מללכת שולל אחרי קסם אישי נטול קבלות. ההשלכות של ההתמכרות לכריזמה מתחילות בפוליטיקה עד לרבנים, וההשלכות שלה הרסניות. אני לא חושב שיש מספיק דגש על הצורך הדחוף בביקורתיות מוגברת בקרב האוכלוסייה. מה, המלחמה באלכוהול חשובה יותר מהמלחמה בבאבות מסוגים שונים שכוחם במצגי שווא?
• מגזריות וסטטוס קוו - כל ישראלי נולד לתוך מציאות של מגזריות מוקצנת, שהשלכותיה ההרסניות (מלחמת אחים, נגיד) נמנעות רק על ידי הקונספט שנקרא "סטטוס קוו". אולי מול הפלסטינים זה הדבר היחיד שיעבוד אי פעם, אבל לא נראה שיש לשיטה הזו עתיד בתוך החברה הישראלית. האמת שיש שיפור בתחום הזה, ועדיין, יש יותר מדי דיבורים ופחות מדי מעשים. כנראה שהגראס חשוב יותר מההסתה ההדדית בין החרדים לשאר האוכלוסייה.
• אוי נו באמת - התגובה של רבים להתמכרויות המועלות בטור הזה, שנשמעות קצת כמו פעולה בבני עקיבא. מודה. ציניות זה אחלה. השאלה היא למה אנחנו ציניים כלפי כל ההתמכרויות שמועלות כאן, ולא ציניים כלפי עישון וסמים. לי זה לא ברור.
גילוי נאות: את הטור הזה כתבתי על הלפטופ שלי, תוך כדי התעדכנות באייפון 5 בלייקים לסטטוס שפרסמתי בפייסבוק, כשאני לבוש בחולצה של אמריקן איגל, אחרי ששתיתי קפוצ'ינו, בזמן שאני אמור ללמוד למבחן.