האם הציונות הדתית נטשה את ערך ההתישבות?

מגיל צעיר שמעתי מאבא שלי סיפורים על חוויותיו בתנועת גוש אמונים. מדי פעם כשהיו משדרים בערוץ 1 תמונות מהעליות לסבסטיה, הייתי מחפשת את אבא במפונים הנאבקים על המקום, רואה חיילים סוחבים אנשים - חייל אחד אוחז בידיים, חייל אחר אוחז ברגליים.

מאז ימי סבסטיה עברנו לא מעט כעם; ההתיישבות התפרסה בכל חלקי הארץ - אבל גם פינויים לא פשוטים היו מנת חלקנו, ולאחרונה עלה לכותרות המאבק על היישוב עמונה. האם אידאל ההתיישבות השתנה והציונות הדתית זנחה את דרך ההתיישבות? ואולי האידאל נשאר עצמתי כשהיה? מה צריכה להיות הגישה שלנו בעניין?

"אני מתרשם שאידאל ההתיישבות ירד מגדולתו בחברה הישראלית. אם הוא קיים, הוא פועל בעיקר על ידי הציונות הדתית - היא שמובילה את המפעל, פועלת ובונה בתוך הקו הירוק ומחוצה לו", אומר יאיר שלג, ראש תכנית דת ומדינה במכון הישראלי לדמוקרטיה ועיתונאי במקור ראשון. "יש ירידה כללית במתח האידאליסטי בישראל. הטענות ידועות - האנשים היום הם אינדיווידואלים יותר, מתעסקים יותר בעצמם ובשאיפות הפרטיות שלהם - וממילא גם אנשי הציונות הדתית משתנים, ועדיין המתח האידאולוגי גבוה יותר שם. אפשר לראות זאת בצבא, ששם הציונות הדתית בולטת בסיירות ובקורסי קצונה הרבה יותר מהשיעור שלה באוכלוסייה".

שלג מזהה בעיה אחרת הנוגעת לעניין ההתיישבות. "לצערי אני רואה שינוי דרמטי בקו המחשבה של הציונות הדתית, שבעבר הייתה מזוהה יותר עם ערכי תורה ועבודה, צדק חברתי ושיתופיות, ועכשיו מזוהה יותר עם תפיסות קפיטליסטיות. בקרב הצעירים במגזר רואים השפעה של חומרנות. מנגד, יש מי שהייתי אומר אידאליסטי 'מדי', שאינו רואה את הצרכים האחרים של החברה ואינו חושב שאם יש התנגדות בין-לאומית זו נקודה שיש להתחשב בה כי איננו חיים לבד בעולם. זה לא אומר שצריך לפסול את דעתנו ואת עמדותינו, אבל צריך להכיר בקיומן של דעות אחרות. גם המעצמות הגדולות בעולם אינן יכולות להתנהג כאילו הן לבד, ולעתים יש תחושה שאנחנו מובטחים מה' ששום דבר לא יקרה לנו אם אנחנו נעשה את שלנו, וגם זו גישה בעייתית. חסר לי האמצע שבין החומרנות לאידאליסטיות הגדולה".

האם מי שנמצא 'באמצע' יכול להוביל תהליכים גדולים?

"תנועת העבודה עשתה זאת לאורך שנים; היו בה גם מתח אידאליסטי וגם רגישות לקהילה הבין-לאומית, ולא במקרה היא הצליחה להוביל את הציונות בעשורים הראשונים שלה בדרך חתחתים לא פשוטה. בן-גוריון הוביל את הספינה הציונית בשילוב הזה ונלחם גם באידאליסטים מתוך המחנה שלו שלא הבינו את מגבלות הכוח".

האם יש לך חזון הנוגע להתיישבות?

"במציאות הקיימת היום - ניכור וחוסר חיבור של אנשים איש לרעהו, כל אחד חי בעולמו שלו, קושי הקיים בכלל העולם המערבי - אני חושב שהדבר המרכזי שצריך לפתח הוא קהילתיות. לחברה הדתית יש הקשר טבעי לעניין, בית הכנסת שלנו לרוב נעשה הקהילה שלנו, ודווקא משום כך היא צריכה לחזק את עניין הקהילתיות בכלל החברה הישראלית".

לצאת מהבועה

"אני מאמין גדול במפגשים ובניפוץ בועות. חשוב שאנשים יצאו מאזור הנוחות שלהם, יסתובבו בארץ ויכירו את החברה הישראלית על כל גווניה ואתגריה. ערבות הדדית מתחילה בהתערבבות חברתית. כשלא מכירים הופכים מנוכרים", אומר גם אלישיב רייכנר, סופר, עיתונאי ופעיל חברתי.

(צילום: יאיר קלייטמן)

רייכנר הגיע להתיישב בירוחם לפני 24 שנה בעקבות שבת צירים שקיימה בני עקיבא בעיירה. "בשבת ההיא נחשפתי לאתגרים החברתיים החשובים של העיירות בנגב וליופי הפיזי והאנושי של המקום והחלטתי להצטרף לישיבת ההסדר החדשה שהוקמה שם באותו קיץ. אשתי ואני גדלנו ביישוב אפרת. אנחנו עדיין אוהבים מאוד את גוש עציון, אבל נהנים מאוד לגור בירוחם ולגדל את ילדינו בעיירה משפחתית והטרוגנית עם מגוון קהילות שחיות יחד ומפרות זו את זו. אני מרגיש שהחיים בירוחם משפיעים עלינו לטובה ופותחים אותנו לחלקים בחברה הישראלית שלא היינו מכירים ביישוב דתי הומוגני".

אתה מרוצה מההתיישבות היום במגזר הדתי? יש משהו שהיית משנה?

"בכלל, הייתי שמח אם יותר דתיים-לאומיים היו מכניסים במכלול השיקולים לקביעת מקום מגוריהם גם מרכיב אידאולוגי, ושואלים את עצמם לא רק איפה הכי זול, נוח ונעים לגור, אלא גם איפה חשוב לגור. חשוב לגור ביו"ש, חשוב לגור בנגב ובגליל ביישובים חדשים וודאי גם ביישובים הוותיקים, ועם כל זה מהיר הרבה יותר למלא פרויקט נדל"ן חדש בפתח תקווה או בגבעת שמואל מבדרום הר חברון, בערד או בנצרת עילית.

"כחלק מצמיחת הציבור הדתי-לאומי יש חיפוש אחר משימות אידאולוגיות מלבד משימת ההתיישבות החשובה ביו"ש. לצערי ההתיישבות בנגב ובגליל עדיין לא זוכה להיענות דתית-לאומית ניכרת כפי שזוכה לה ההתיישבות ביו"ש, בלי להמעיט מערכה. אנשים מתקשים להתנתק מהריכוזים הדתיים הגדולים ולצאת מהבועה החברתית החמימה והנעימה של היישובים הדתיים ביו"ש או של השכונות הדתיות בערי גוש דן".

אתה חושב שאידאל ההתיישבות נשאר בעצמתו?

"הוא נשאר חשוב ומוביל בציונות הדתית, אלא שנוספו לצדו עוד אידאלים של השתלבות בצבא, בתרבות, בתקשורת ועוד. אין ספק שחל שינוי גם בתחום ההתיישבות במדינה בכלל, וכתוצאה מכך גם בציונות הדתית. הדומיננטיות של מערכת המשפט גרמה לכך שהיום כבר לא עובדים בשיטות 'חומה ומגדל' אלא בגדול מקימים יישובים לפי הספר ועל פי חוק. המדינה גם אימצה גישה ירוקה של חיזוק היישובים הוותיקים ומיעוט הקמת יישובים חדשים, וגם המדיניות הזאת משפיעה מאוד. היום קשה הרבה יותר להקים יישוב חדש משהיה לפני 30 שנה".

ארץ ישראל לעם ישראל

גם נעם ארנון, חבר מליאת התנועה ודובר היישוב היהודי בחברון, חש שהמדיניות השתנתה. "לצערנו הגדול הממשלה איננה נותנת לבנות בחברון, ולכן אין פה קליטה של זוגות צעירים. מי שמסתכל במפת הארץ רואה שיש אזורים ריקים שמצפים להתיישבות. הממשלה אינה מאשרת בנייה, אין שום תנופת בנייה יהודית וזה הגורם העיקרי לעליית מחירי הדיור ולריסוק שכבות נרחבות באוכלוסייה. זה מוכרח להשתנות. אם אנחנו מאמינים שקיבלנו את ארץ ישראל לעם ישראל, צריך להאמין שזה רעיון מעשי".

(צילום: בני עקיבא)

הציונות הדתית חזקה בתחום ההתיישבות?

"אני מגדיר התיישבות כהקמת יישוב מאפס במקום שיש בו ערך לאומי. בעיניי הציונות הדתית מובילה בתחום ההתיישבות, וזה בא לידי ביטוי גם בכך שמזכ"ל בני עקיבא הוא איש התיישבות חלוצית שגר באחת הנקודות הקשות של גוש עציון והר חברון.

"לצד זה יש לי גם ביקורת כלפי התנועה, שבה אני מזהה נטייה להפחית בשימת דגש על החשיבה הלאומית של התיישבות כרעיון מרכזי המוביל את התנועה. אני מצפה שבני עקיבא תרים בגאון את הדגל של ארץ ישראל במקביל לדגלים אחרים, כמו אחדות עם ישראל, קליטת עלייה והדגל החינוכי-חברתי. זה לא אומר שהתנועה הפסיקה לפעול בעניין, היא בהחלט פועלת, אבל היא אינה מניפה את הדגל ולא מדגישה את הערך הלאומי-אידאולוגי של ההתיישבות.

"בקריאת המליאה שלא לעלות לעמונה כתבתי מכתב לחברי המליאה הארצית והבעתי בו את התנגדותי להחלטה. אני מעריך את הדאגה לתנועה, אבל אם היינו דואגים וחוששים לא היינו הולכים לסבסטיה. ברגע שאנחנו לא מקבלים אחריות אנחנו מפנים את הזירה לכוחות רדיקליים הרבה יותר; איפה האחריות שלנו כלפי המפעל? כלפי העתיד? לכן אנחנו כתנועה צריכים להוביל את העניין ולקבל אחריות, וזהו אחד מאתגרי השעה המהותיים ביותר".

האם יש לך עוד חזון הנוגע להתיישבות?

"אני חושב שיש מקום להגשמת רעיונות התיישבות מגוונים: כפרי סטודנטים, כפרי אמנים, כפרים אקולוגיים, יישובים מעורבים. יש הרבה יזמות וצריך לפתוח את השורות למגוון רחב של אפשרויות שיתאימו לכל סוגי האוכלוסיות, וזה בעיניי מה שיוביל את הדור הבא קדימה, לעשיית קהילה לאומית, ציונית, יהודית והתיישבותית".

להגביר את המודעות

נריה ארנון, בתו של נעם ארנון, שימשה בעבר לצד אביה בתפקיד עוזרת דובר היישוב היהודי בחברון וכעת היא עובדת באתר האינטרנט NRG ומתגוררת ביישוב ראש צורים. בין העולמות נריה מזהה את אידאל ההתיישבות הקיים ועומדת על השינויים שעבר לאורך השנים. "מטבע הדברים אידאל ההתיישבות השתנה. הדור שלנו נולד למציאות שבה היישובים כבר קיימים ועומדים, ופחות צריך להילחם עליהם. בכלל, המציאות היום נוחה הרבה יותר משהייתה פעם ולכן האידאלים ההם קטנו לטובת הנוחות האישית ופינו מקום גם לטובת אידאלים אחרים, כמו השתלבות במערכות השולטות במדינה".

את מרוצה מאופן העיסוק בעניין?

"נראה לי שהמגזר הדתי לא מתעסק מספיק בהתיישבות. צריך להגביר את המודעות, אם כי ברור שיש קבוצות באוכלוסייה שההתיישבות היא בראש מעייניהן. הייתי רוצה להגביר את המודעות לחשיבות של חברון, שאנשים ידעו יותר על העיר הזאת; אני מגלה לאחרונה שלא רבים יודעים מתי ואיך שוחררה חברון. כמו כן השמאל מדבר על 'גושי התיישבות', וחברון - שהיא אולי העיר הקדושה המשמעותית ביותר לעם היהודי אחרי ירושלים - בכלל לא עומדת על הפרק".

"התיישבות ביהודה ושומרון חייבת להיות בשיתוף עִם עם ישראל, אחרת זה לא יעבוד", אומר יאיר שחל, מזכ"ל התנועה. "החיבור לקרקע משמעותי, ולכן בחרנו לגור בכרמי צור. במשך שלושה חודשים גרנו במרכז שפירא, אבל כאשר שמענו שיש אישור להתיישב בגוש עציון ושצריך לחזק את המקום, עלינו ליישוב עם עוד ארבע משפחות חברים"

(צילום: דוברות בני עקיבא)

"בשנים האחרונות אנחנו מוציאים את הנוער שלנו לטיולים בנקודות התיישבות, וגם בט"ו בשבט נטייל ביהודה ושומרון. עניין ההתיישבות קולע להרבה כיוונים גם בהקמת יישובים, בשיח, בהוצאות טיולים ובהיכרות עם היישובים. המועצות הקימו מרכזי מבקרים כדי לחשוף את העשייה שלהן בשטח, ואני חושב שאנחנו מרכז המבקרים הגדול ביותר בישראל - מטיילים בבקעה, צועדים בארץ. כשאני צועד בארץ ישראל ומטייל בה אני מכבד את הארץ, ואת האהבה לארץ נהפוך גם להתיישבות".

ומה בנוגע לביקורת שנשמעה על התנועה בעניין עמונה?

"צריך להבחין בין התיישבות לדרכי מאבק על התיישבות. צריך לקום, להקים יישובים ולבנות אותם. מדינת ישראל צריכה לקדם זאת ואנחנו צריכים להיות השליחים שלה ולעזור לה בהקמת יישובים. כאשר יש מאבק עם המדינה אנחנו במקום אחר, וצריך לזכור את כללי המאבק, כי אנחנו נאבקים בתוך המשפחה. סוגיית הביקורת והתמיכה על עמדתי בסוגית דרך המאבק על עמונה היא לא סוגיה של התיישבות, אלא מה קורה כשההתיישבות מתנגשת במדינה ומה גבולות המאבק ואופי המאבק הראוי על ארץ ישראל".

אתה חושב שההתיישבות השתנתה לאורך השנים?

"יש שינוי במורכבות של הקמת יישוב. היום מסובך הרבה יותר מבעבר להקים יישוב בכל חלקי הארץ. אני לא מרוצה מקצב ההתיישבות במדינת ישראל ופועל להקים יישוב חדש מטעם התנועה. אני לא יכול לספור כמה אנשים היום פועלים באידאל התיישבותי, אבל בטוח שבכל מקום שירצו להקים נקודת יישוב נמצא את האנשים ואת הקהילה שיבואו לעשות זאת".

הכתבה מתוך עיתון זרעים של בני עקיבא שיופץ בשבת הקרובה בבתי הכנסת