כל יום היא עוברת ליד הקיר הזה, רואה איך הוא מתמלא אט אט בדף ועוד דף.
רואה איך השמות של כולן מופיעים. של כולן, חוץ מהשם שלה.
רואה איך עושים שמח לכל אחת שמודיעה שזה סגור. ואצלה? אצלה המזל סגור. נאחס.
איפה היא לא הייתה? הלכה עד למטולה כדי למצוא. אין.
אל תבינו לא נכון, זה לא שהיא בררנית. היא בסה"כ מחפשת לתרום את כל כולה בצורה הטובה ביותר.
דווקא היו כמה הצעות על הפרק, והיא דווקא די התלהבה מהן, אבל ממנה אף אחד לא התלהב.
תשובה שלילית ועוד אחת. זו לא את, זה אנחנו.
בראש מנקרת השאלה - מתי?
מתי כבר היא תסגור שירות?
אם המונולוג הזה נשמע לך מוכר, הדברים הבאים הם בדיוק בשבילך.
אנחנו נמצאים בתקופה שבה רוב השמיניסטיות יודעות איפה הן בשנה הבאה - באיזה תקן בוקר, תקן צהרים, גרעין, כפר נוער, קומונה או מה שזה לא יהיה.
אבל לא אצל כולן התהליך הזה הולך חלק. כמו שבגדילה פיזית לכל אחת יש את הזמן שלה, כך גם לגדילה בדברים שברוח, לגדילה בדברים שבחיים.
אז מה לעשות? את בטח שואלת את עצמך.
קודם כל, להירגע.
את לא הראשונה ולא האחרונה שסגרה שירות מאוחר. אמנם זה לא הדבר האידיאלי לעשות, אבל גם אם תסגרי שירות בחופש הגדול או אפילו בתקופת החגים עדיין תוכלי לתת מעצמך ובצורה הטובה ביותר.
לצערך (או לשמחתך, תלוי איך מסתכלים) החיפוש אחר השירות הנכסף לא יהיה המכשול הראשון שלך בחיים כאדם בוגר. יהיו עוד רגעים בחיים שבהם תקבלי תשובה שלילית, בתקווה שכמה שפחות, אז ראי בתקופה זו הזדמנות אדירה להכיר את עצמך מחדש ולמצוא דרך התמודדות המתאימה לך. תהליך החיפוש מתבטא גם בנפש ולא רק בשכל ולכן הרבה פעמים במהלכו הדימוי העצמי עלול להיפגע. בינינו, אף אחד לא אוהב לקבל תשובה שלילית. גם אם יש מקום שלא ממש רצית, כשקיבלת ממנו תשובה שלילית, יש לך את כאב הלב הקטן שאומר לך: "את לא מספיק טובה, ולא באמת רוצים אותך". אבל אם באמת תאמיני בעצמך ובכוחות שלך, תדעי במה את טובה וגם במה פחות, לא תצטרכי לחכות לאישור של אחרים להרגיש טוב עם עצמך. את מי שאת, עם יתרונות וחסרונות, ומי שיאהב - שייקח. כמובן שכל זה לא נוגד את העבודה הפנימית שלך להמשיך ולהשתפר ולהיות עם מודעות עצמית גבוהה.
מן הסתם את אחרי כמה וכמה וכמה וכמה סיירות, חלק אמרו לך לא ולחלק את סירבת.
זה הזמן לשאול את עצמך כמה שאלות:
1. האם בחרתי במקומות שבאמת מתאימים לי? או במילים אחרות, האם בחרתי מקומות שיש סביבם הילה של זוהר ושכולן רוצות, ובעצם זה לא המקום שמתאים לי ולכישורים שלי. יש מקומות מאוד "נחשקים" שעל כל תקן פנוי יש איזה מאה בנות שרוצות להשתבץ, על כל אחת שבחרו, 99 התאכזבו. בררי עם עצמך מה הם כישורייך, מה את באמת רוצה לעשות בלי מחשבה על מה תגיד החברה או המשפחה, איפה יהיה המקום הכי טוב עבורך.
2. האם הצלחתי להביא את עצמי לידי ביטוי במהלך הסיירות? מכירה את השלב הזה בסיירת שיש פתקים מפוזרים על הרצפה וכולן פתאום קמות מתוך רגש אכפתיות עז להרים את הפתקים? כולנו באיזשהו שלב הרגשנו את התחושה הזאת שיש בנות שמשווקות את עצמן ומנסות לשחק אותה לפעמים מי שהן לא. עכשיו, שלא תביני לא נכון, אין כל דבר רע בלשווק את עצמך - השאלה היא האם את משחקת אותה מי שאת לא או בסה"כ מנסה להביא לידי ביטוי את מי שאת כן?. שאלי את עצמך - האם הייתי מי שאני בסיירת? אם הרגשת שהפכת למישהי שאת לא, כתבי באילו תחומים הרגשת זאת ושימי לב אליהם. אם הרגשת שאת "נבלעת" בין אוסף הבנות, אל תתביישי, דברי עם הרכזת והסבירי לה את תחושתך. לחילופין, אם קיבלת תשובה שלילית ואין לך מושג מה הסיבה, את יכולה להרים צלצול לרכזת ולשאול כדי ללמוד להבא.
3. האם זה המקום שהקב"ה מייעד עבורי? אני זוכרת שכשחיפשתי שירות היה מקום אחד שממש רציתי להתקבל אליו, ולצערי (או לשמחתי, שוב, תלוי איך מסתכלים) לא התקבלתי. אז ניסיתי שוב, התקשרתי אל הרכזת, שלחתי שליחים, ניסיתי למצוא עוד פרצה או חלון שדרכו אפשר להיכנס. עד שפשוט הבנתי את זה - הקב"ה לא מוביל אותי לשם. וואלה, הייעוד שלי כנראה נמצא במקום אחר. הקב"ה מוביל אותך לאן שמתאים לך בדיוק, למקום שבו תוכלי להגשים את עצמך באמת ולהעניק מהכישרונות שהוא ברך אותך בהם לאחרים. אז פשוט תסמכי עליו, דברי אתו, התפללי אליו והוא כבר יראה לך את הדרך הנכונה.
לבסוף, יש את ההשתדלות המעשית שכל אחד בעולם מחויב אליה. יש עדיין המון תקנים פנויים, היכנסי לאתרי העמותות השונות וחפשי, התקשרי למקשרת שאת מכירה, לרכזות או אפילו בקשי מחברה שכבר סגרה לבדוק אם יש עוד תקן פנוי במקום.
ובעיקר, התפללי והאמיני בקב"ה, וכן, גם בעצמך.
בהצלחה!
בת אל ווייל, מדרשת 'חברים מקשיבים'. לתגובות: batchenoh@gmail.com