הראו לי הורים טריים שלא מתלוננים על עייפות כרונית בגלל מספר הפעמים שהם מתעוררים בלילה להנקה, להאכלה, להחלפת חיתול, להחזרת מוצץ לפה, לנענוע עריסה ולהרמת התינוק בגלל בכי לא מוסבר, ואראה לכם בעלי מזל נדיר או סתם בני אדם שלא מדייקים ולא משתפים את הזולת בצרותיהם. מניסיוני האישי, שמונה עד תשעה אבות ואימהות לתינוקות ופעוטים, לא מצליחים להעביר לילה שלם של שינה רצופה. האם זו גזירה שחייבים להשלים איתה למשך שנה-שנתיים-שלוש, עד שהילד יגדל? "ממש לא", עונה דורית קרייזר, אחות, מיילדת, פסיכותרפיסטית, יועצת שינה ואם לשלושה, בספרה החדש "ששש...בלילה ישנים – איך ללמד תינוקות וילידם לישון", שיצא בהוצאת כנרת זמורה ביתן ומופץ בימים אלה ברשת החנויות לתינוקות ולילדים שילב. מאז שקראתי לפני עשרות שנים את "הטיפול בתינוק ובילד" של ד"ר ב. ספוק, שהיה תנ"ך ההורים במחצית השנייה של המאה ה-20, לא נתקלתי בספר כל כך משכנע בתובנות שלו וכל כך מעורר רצון ליישם מיד את עצותיו. כך גם בשיחה פנים אל פנים עם המחברת. השיטה שפיתחה להרגלת תינוקות לישון בלי להתיש את ההורים, נשמעת כל כך הגיונית, שלא ברור מדוע לא חשבו על כך קודם.
קרייזר משוכנעת, אחרי שנים של לימוד, ניסיון ומחקר, שתינוקות יודעים להרדים את עצמם לבד, אם רק ההורים ינקטו בעקביות מלאה בכמה התנהגויות הגיוניות. והראשונה שבהם: הכנסת הבית כולו לאווירת שינה. לכל הגילאים, היא אומרת, קשה לעבור מהאינטנסיביות של הפעילות היומית, עבודה ומשחקים, טלוויזיה ומסכים, ארוחות ואמבטיות, להרפיית האדרנלין הנדרשת להירדמות. ומה שנכון לגבי גדולים, נכון גם לגבי תינוקות, החל מיומם הראשון. לשינה צריך להתכונן. ואיך עושים זאת? שעה-שעתיים לפני שמכניסים את הפעוטים למיטה, אחרי שהם כבר אכלו ארוחת ערב והתרחצו, מכבים את כל מה שמעורר תשומת לב ורעש בבית: כל המסכים, כל הטלפונים הניידים, כל האקסבוקסים למיניהם כשמדובר בגדולים יותר. מעמעמים את האורות – חושך מגביר את הפרשת המלטונין במוח הגורם לשינה. מורידים, שימו לב, גם את הקול שבו מדברים. הוא צריך להיות רגוע ושקט יותר. ואז מקיימים טקס השכבה. גם כשמדובר בתינוק שעדיין לא מבין מה אומרים לו, זה יעיל. אפשר להקריא סיפור קצר, לומר לילה טוב לצעצועים ולאחים, לחבק את התינוק חיבוק אחרון, ואז להכניס אותו לעריסה ולומר "ששש...בלילה ישנים", ולצאת מהחדר. אז נכון, תוך רגע או שניים הקטן פורץ בבכי או, אם הוא גדול יותר, בסדרה אינסופית של "אימא אני צמא...אבא מים....אימא כואבת לי הבטן...אבא אני מפחד...אימא בואי רגע" וכן הלאה. בכל המקרים האלה, גם לגבי ילוד רך בימים, וגם לגבי פעוט שמתרוצץ ומדבר, השיטה היא להיכנס לחדר, לטפוח בעדינות על הגב, להגיד "ששש... בלילה ישנים", ולצאת. הבכי חוזר? שוב נכנסים ושוב טופחים ושוב אומרים את המנטרה המתחילה ב"ששש..." וחוזר חלילה אפילו עשרות רבות של פעמים. לא מוציאים את התינוק מהמיטה, לא נותנים מים, לא מאכילים, כמובן כשמדובר בילדים בריאים, לא נכנעים ויושבים ליד העריסה, גם לא מדליקים את האור, בהתמדה ונחישות נכנסים, נוגעים, אומרים ששש...ויוצאים. תוך כמה ימים עד שבוע, התינוק לומד להרדים את עצמו, מבטיחה דורית קרייזר. היא ראתה זאת בעשרות אם לא במאות מקרים. תינוק זקוק לשינה, לא פחות מהוריו, הוא רוצה לישון, לא פחות מהוריו, השינה הרצופה קריטית להתפתחותו ולבריאותו, אבל צריך ללמד ולהרגיל אותו הרדמה עצמית "עצמונית" שנמצאת בארסנל המוח של כל יצור. ואם הפעוט כבר מסוגל לרדת מהמיטה והוא מופיע בסלון או בחדר ההורים? מובילים אותו בעדינות ובנחישות לחדרו, אומרים את מנטרת ה"ששש..." ויוצאים. וגם את זה עושים כל מספר הפעמים הנדרש עד שהוא לומד שלא "יוצא לו רווח" מההתנהגות הזו. ואולי הוא באמת רעב או צמא, דואגים הורים טריים. בלילה הילד זקוק לשינה, לא לאוכל ושתייה. את כל כמות האוכל הדרושה לו, את כל החיבוקים והאהבה, הדיבורים והמשחקים, תנו ביום - בלילה חייבים לנוח כל האיברים, כולל מערכת העיכול.
שש..בלילה תינוקות ישניםצילום: אביבית אייזקסון
קשה להעביר ברשימה אחת את כל התובנות שדורית קרייזר פורשת ב-253 עמודים, כולל מה עושים כשיש בבית ילדים מבוגרים שלא הולכים לישון עם הקטנים, איך מרגילים לשינה עצמונית בטיולים ובחגים, בטיסות ובשמחות משפחתיות, איך משכנעים את הסבתא והסב להשלים עם כמה הימים הקשים שבהם מיישמים את שיטת ההרדמה החדשה, איך מתמודדים עם שעון חורף שמשנה את שעת ההשכבה, איך מיישמים את השיטה כשהילד חולה או כשהשיניים בוקעות (הורים שאומרים שהתינוק בוכה בלילה כי יוצאות לו שיניים, כי כואב לו משהו, כי משעמם לו וכו', פשוט טועים, והיא מסבירה מדוע), את זה תמצאו בספר.
ואני בינתיים עוברת לעוד מצב המתיש ומכביד מאוד על הורים לתינוקות ופעוטים: בכי תמרורים במכונית. בכי שגורם לנו להרגיש שהנסיעה ארוכה עד אין סוף. יש כמובן תינוקות שנרדמים מתנודות הרכב. אבל אחרים לא מפסיקים לבכות. או שהם נרדמים ובכל רמזור אדום מתעוררים שוב בבכי. היועצת להתפתחות תינוקות שלי לביא אומרת שבמקרים כאלה כדאי להיכנס למכונית עשר דקות לפני תחילת הנסיעה. להפעיל חימום או קירור לפי הנדרש, לספר לתינוק, גם כזה שלא מבין עדיין, לאן נוסעים תוך הנחת יד מרגיעה עליו. לכסות את כיסא הבטיחות או החלון שלידו בחיתול, כדי להפחית את כמות הגירויים של המראות תוך נסיעה, הצפירות, העצירות וכו'. לישר לתינוק במהלך הנסיעה, ואפשר גם להניח מתחתלרגליו באזור הברכיים, כשהוא יושב בכיא הבטיחות, חיתול או שמיכה מגולגלים, כדי שהאגן והבטן שלו יהיו מעט רפויים. ואם התינוק מושך את החיתול החוצה, מניחים גרב מגולגלת מתחת לכל כתף שלו כדי שגופו יהיה מעט מוטה קדימה וכך בית החזה יהיה רפוי יותר.
כפפת נשכןצילום: נובי
בקיעת שיניים נחשבת לאחד הגורמים השכיחים ביותר לחוסר נוחות ולבכי תינוקות. המותג האמריקאי NUBY, מציג באחרונה פטנט חדש: כפפת נשכן מסיליקון המתלבשת על כף היד של התינוק. לדברי הממציאים, היא רכה וגמישה יותר מהנשכנים האחרים שיש בחנויות וגם מונעת מהתינוק את האפשרות ללעוס את כף ידו. מחירה כ-60 שקלים. עוד פטנט חדש של Nuby להקניית היגיינת שיניים הוא נשכן בצורת בננה שבקצהו סיבים רכים ועדינים המעסים את חלל הפה והשיניים. לדברי המשווקים המוצר מומלץ על ידי רופאי שיניים. מחירו כ-38 שקלים.
.