שלא לאסור את המותר
"נפש כי תחטא"
רבי יעקב אורנשטיין, רבה של לבוב, שנודע היה כמקל בדיני איסור והיתר, נפגש ערב יום כיפורים עם דיין בעירו, הרב הרצל שמו, ששמו הלך לפניו כמחמיר גדול. בשעה שנפרדו, ברכו הרב הרצל: ייתן ה' ונזכה כולנו בגמר חתימה טובה. השיב לו הרב אורנשטיין: אתה חייב להרבות בתפילה יותר ממני. תמה השני – וכי מדוע?. השיב לו: אני אינני צריך להתיירא אלא שמא הכשרתי דבר איסור, וזוהי רק עבירה שבין אדם למקום, ועל כך יום הכיפורים מכפר. ואילו אתה, כמחמיר, לעתים קרובות אתה עלול לאסור את המותר, וגורם הפסד לממונם של יהודים, וזוהי עבירה של בין אדם למקום, ועל כך אין יום הכיפורים מכפר. ("שמועות טובות")
עדות האשה
"וכל דם לא תאכלו"
באחת מערי מזרח אירופה, העלילו גויים על היהודים, כאילו הם רצחו נער נוצרי, כדי להשתמש בדמו לאפיית מצות. במהלך המשפט, נעתרו השופטים לבקשת רב הקהילה, להביא מן הרחוב אשה יהודיה. הושיט לה הרב ביצה, וביקשה לטגן עבורו חביתה, כי רעב הוא. שברה האשה את קליפת הביצה, ובטרם שפכה את תוכנה למחבת, בדקה היטב את הביצה, שמא יש עליה כתם דם. שאל אותה הרב לעיני השופטים": מדוע את מתבוננת כל כך בביצה?, והשיבה האשה, לפי תומה: "כדי לבדוק אם אין בה, חלילה, דם". תשובה תמימה זו הוכיחה לשופטים כי היהודים חפים מפשע.
אש מתוצרת עצמית
"ונתנו בני אהרן אש על המזבח"
הרבי ממוגלניץ ראה את אחד מחסידיו, שאין הוא מתפלל עם הציבור, אלא נוהג לפסוע ולהלך בבית הכנסת הלוך וחזור. כאשר שאל אותו מדוע אין הוא עומד ומתפלל, היה היהודי משיב, שעדיין אין הוא מוכן לתפילה, והוא מחכה להתעוררות. אמר לו הרבי: נאמר במסכת ברכות (כו, א) "תפילה במקום קורבן". כלומר, שתיקנו את התפילה במקום קורבנות. ובקורבנות נאמר: "אף על פי שהאש יורדת מן השמים, מצווה להביא הן ההדיוט". והוא הדין בתפילה. צריך אדם שתהא בו אש משל עצמו, ולא שיהא מסתובב ומחכה, עד שיבוא לו הדבר מן השמים.
זה נקרא רצון
"יקריב אותו לרצון"
סיפר ה"חזון איש": פעם בליל חורף קר, הקיסר נפוליאון לן באוהל, מכוסה בשמיכות מחמת הצינה. לפתע תקף אותו צימאון גדול למים, אבל הוא התעצל לצאת מהשמיכות. בכל זאת, הוא אמר בלבו, מה זה? אני נפוליאון מתעצל? אם כן במה שונה אני מכל האחרים? מיד קפץ ממשכבו והלך לקצה השדה, שם עמדה חבית מים. ברגע שהגיע לשם, חזר, נמלך בדעתו" מה, בשביל כל כך מעט מים טרחתי כל כך, ולא יכולתי להתגבר על הצמא" אם כן, במה אני יותר מבני אדם האחרים? – לא שתה, וחזר ליצועו. סיים ה"חזון איש" את הסיפור באומרו: "לרצון כזה" אני קורא שבירת הרצון, בכל הקשור לדרך עבודת ה'. ("אמרות חכמה על התורה")