מעשה באברך, מחסידי הצדיק רבי שמחה בונים מפשיסחה, שהיה מגלה מידה יתירה של נדבנות ופיזור ממון למצרכים. וכיון שאותו אברך היה מטופל באישה ובבנים, היו אלה מתרעמים באזני שכנים ומכרים, שהם סובלים ממש חרפת רעב ואין להם מושיע.
הגיעו הדברים לאזני הצדיק מפשיסחה ומיד ציוה לזמן אליו אותו אברך וכה אמר לו: החוזה מלובלין זצ"ל, אמר על הפסוק "ויעקב איש תם" שיעקב אבינו היה "איש" וגם "תם". מצד אחד ידע מתי לנהוג בתמימות ולהיות "תם"; אך מצד שני ידע גם מתי צריכים להיות "איש" ובשעת הצורך השכיל לעמוד על שלו במאבקיו עם עשיו ועם לבן.
והוא הדין - המשיך רבי שמחה בונים - בכל המידות הטובות שאנו מצווים לדבוק בהן. ודאי, שמתן צדקה לנצרכים הוא מעשה טוב וגדול כח מתנות עניים שמהפכות מידת הרוגז למידת הרחמים; אבל צריכים לדעת מתי לתת וכמה לתת. וכבר הורו לנו חכמינו ז"ל הלכה פסוקה בעניין זה: "המבזבז (כספו לצדקה) - אל יבזבז (בחיים) יותר מחומש".
כיצד ראוי לנהוג במתן צדקה?
על גבולות מצוות הצדקה ומצוות בכלל – מעשה לפרשת השבוע, פרשת תולדות.
