בני היקר,
כמו בכל שנה, גם השנה נגיע, בע"ה, חגיגיים ונרגשים אל הלילה הגדול- "ליל הסדר"
וכמו בכל שנה נחוג את חירותנו הלאומית.
דע כי סבא וסבתא שלי לדאבוננו, לא נזקקו לדמיין את דברי ההגדה: "בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" הם יצאו מעבדות לחירות. כפשוטו!
ייתכן, שלתפיסתך מדובר בזמן רב. אך בסרגל הזמן הלאומי מדובר במילמטרים ספורים.
החירות הלאומית שזכינו לה אינה מובנית מאליה. שילמנו, ועודנו משלמים, מחיר יקר בעבורה.
אחת התמונות החקוקות היטב בזכרוני היא תמונתו של סבא ז"ל לבוש בקיטל ועורך את הסדר, וסבתא מגישה את האוכל המסורתי ב"שולחן עורך", פשוט וטעים!
ובכל שנה בקריאת ההלל,כולנו מתוחים לקראת המילים: "מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי" שעה שעיניו של סבא זולגות דמעות וקולו חנוק. היה זה שיר שבנו, יעקב, שנפל במרדפי הבקעה, נהג לשיר.
בחגים במיוחד, ישנה נטייה להתלונן: "כמה קשים הניקיונות", "איך זה שאף אחד לא עוזר". ובאופן כללי, אירועים משפחתיים צפופים מעלים לעיתים מחלוקות ותככים.
חובתנו לרומם את המבט. לפסוח על הקטנוניות להביט במבט רחב על הברכה שזכינו לה.
אם יש מריבות משפחתיות- זה אומר שיש משפחה.
אם יש מחלוקות סביב האוכל- זה אומר שיש אוכל.
אם יש לנו אפשרות לשיר בקול- זה אומר שאנחנו חופשיים.
לסבים ולסבתות שלנו, כל זה לא היה.
בורכנו וזכינו להיוולד בדור של חירות, בדור של שפע. זו זכות שמולידה גם חובה.
חובה להכיר בטוב הזה, חובה לספר ביציאת מצרים וביציאת הונגריה, ביציאת ספרד, ביציאת פולין ובנפילת חומות ברית המועצות.
אני יודעת, הינך נער והטלתי על כתפיך מטען כבד.
לא מדובר במטען אלא במַטְעֵן. החיבור נותן כוחות. הוא מחזק ברגעי חולשה ומעצים ברגעי התעלות.
ר' איצ'לה מוואלאז'ין כתב: "איתא בחז"ל, כי לעתיד לבוא יעשה הקב"ה ניסים עוד יותר מאשר מופתי מצרים, שנאמר 'כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות', אראנו מה שלא הראיתי אל אבות" (מכילתא). והדבר תמוה, שהרי בפסוק נאמר "כימי צאתך", משמע באותה מידה ולא יותר.
חז"ל אמרו שאין בעל הנס מכיר בניסו (נדה ל"א). אם כן, גם במצרים לא ראו בני ישראל את כל הניסים שנעשו עמם, וכמו כן גם בעתיד לא יכירו בכל הניסים שיהיו עמם. אמנם, על העתיד לבוא אמר הכתוב "אראנו נפלאות", משמע שמדבר רק על הניסים שיצליחו לראות מתוך כלל הנסים שיארע להם, ועל אלה הוא אומר "כימי צאתך מארץ מצרים", הווי אומר, לא כמספר הניסים שראו בני ישראל במצרים, כי אם כמספר כל הניסים שהיו ביציאת מצרים בפועל. נמצא שהניסים שיתרחשו לעתיד לבוא, במציאות, יהיו יותר מאשר מספרם הכולל ביציאת מצרים".
היינו, קיים פער בין מספר הניסים בפועל לבין החוויה הניסית כפי שמתפרשת אצל בשר ודם.
מול מציאות זהה יציגו אנשים פרשנות שונה.
כך, בשעה שיצאו ישראל ממצרים, הם ייחסו הנהגה ניסית רק לחלק מהקורות אותם. בעוד שלעתיד לבוא, בגאולה השלמה נראה בנפלאות ה' באופן מלא. נכיר בנס בעת התרחשותו.
ואנו, שזכינו לראות עין בעין את מציאות תקומת ותחיית האומה חייבים לברך על הנס הזה ולחוג מתוך תחושת חירות והודאה. חובה עלינו, לראות ולחוות את כלל מציאות חיינו כנס ופלא.
בני היקר,
אסיים בתפילה שנסוב השנה סביב שולחן הסדר מתוך שפע ורחבות עת נשיר, "דיינו" נוכל לנסח גם כמה שורות המתארות את הברכה לה זכינו בדורנו.
נכיר בנס שזכינו לו ונחוש באמת כאילו יצאנו אנו ממצרים.
ויהיו דבריי אלה בבחינת "והגדת לבנך".