אלכוהול וסמים

אני מורה ואני מחפשת מקורות בנושא איסור השימוש והנזק. (מדובר על תלמידי תיכון- דתי).

תודה.

תשובה

למורה שלום רב!

ראשית הרבה יישר כוח על האומץ לעסוק בנושא כל כך טעון שלצערנו רגילים לטאטאו אל מתחת השטיח:

אחלק את תשובתי למספר חלקים:

שיכרות עישון סיגריות ולבסוף סמים (כן חז"ל הכירו והתייחסו לנושא)

הרמח"ל בתחילת ספר מסילת ישרים תחת הכותרת: בבאור כלל חובת האדם בעולמו, פותח:" יסוד החסידות ושורש העבודה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ... והנה הורינו חכמינו ז"ל משהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו ... ומקום העידון הזה הו באמת בעולם הבא אך הדרך להגיע למחוז חפצנו זה הוא זה העולם והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה הם המצוות ומקום עשיית המצוות הם רק העולם הזה. "

לדבריו באנו לעולם להסתלבט ולהנות מן הבריאה וזה ניתן רק לעתיד לבוא, ועלינו מוטל לאסוף הרבה מצוות ככרטיס כניסה לעולם הבא.

הדברים נשמעים תמוהים במבט ראשון אך בהסתכלות לעומק, עומדת כאן גישתו הבסיסית של הרמח"ל המופיעה בשאר ספריו האומרת, כי הקב"ה מסתדר לבד ולא זקוק לנו בעולמו.

המושג שליחות לקוח מן הגישה הנוצרית, שטוענת שהאדם נשלח לעולם על מנת לתקן דברים בעולם וכאמור יש כאן כפירה בשלמות כוחותיו של הבורא שזקוק למעשי הנבראים .

ומכאן הדגשתו של הרמח"ל שמצוות ניתנו לשכלל את עצמנו ולהכין אותנו ליכולת ליהנות מן הטוב המוחלט אשר מונח בקרן זוית.

ומכאן חובתינו לעסוק בתורה ובמצוות והנה דנה הגמרא במסכת ראש השנה דף כח' לגבי מי שכפו אותו לאכול מצה, האם יצא ידי חובתו? אומרת הגמרא" כפאו מאי אילימא? כפאו שד .והתניא: עיתים חלים עיתים שוטה, כשהוא חלים הכי הוא כפקח לכל דבר, כשהוא שוטה הרי הוא שוטה לכל דבריו"

מכאן שאדם כזה כאשר הוא נתון להשפעות חיצוניות ואיננו אדם כר דעת הרי הוא כשוטה המנוע ופטור מקיום המצוות, והרי אינו יכול לקיים את חובתו בעולמו. האם לא חבל…

שכרות:

וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה [בראשית ט כא]

ההתמכרות לשתיית משקאות כאלו מכונה אלכוהוליזם. קיימות הגדרות רפואיות שונות למצב זה. אחת ההגדרות המקובלות היא: "מחלה כרונית, ראשונית, עם גורמים תורשתיים, נפשיים, חברתיים וסביבתיים, המשפיעים על התפתחותה ועל הסתמנותה של המחלה. המחלה לעתים מתקדמת, ואף קטלנית. היא מאופיינת על ידי הפרעה ביכולת השליטה על השתיה, התעסקות נפשית יתירה עם אלכוהול, שימוש באלכוהול למרות תוצאות שליליות ומזיקות, וסטיה מחשבתית, בעיקר בדרך הכחשה".

אין ספק שהגורמים לשתיינות הם שונים ומגוונים, ולא ניתן לבודד גורם אחד המשותף לכל השתיינים הכרוניים. ישנן עדויות על נטיה משפחתית לשתיינות, ואף התפרסמו בספרות המקצועית נסיונות לאתר גן לשתיינות, אך דבר זה טרם הוברר סופית, ובשלב זה של ידיעותינו אין הוכחה למרכיב תורשתי מוגדר לשתיינות.

הכוהל - המרכיב המשכר במשקאות הגורמים לשיכרות הוא הכוהל האתילי (אתנול). הכוהל נוצר בתהליכי תסיסה של מיצי פירות שונים. משקאות המכילים יותר מ- 25% אתנול מוגדרים כמשקאות חריפים או משכרים. המשקאות המשכרים נבדלים ביניהם במקור הכהל, ובתוספות השונות לטעם ולצבע. הצורה המוכרת ביותר של משקה משכר היא תוצר תסיסה של ענבים, הלוא הוא היין.

הכוהל הוא רעל אורגני המשפיע לרעה בעיקר על פעילות המוח, וכן על פעילות מערכת העיכול, הכבד, הכליות, הלב וכלי הדם.

השפעות שליליות - ההשפעה המוחית משתנה בהתאם לריכוז הכוהל, למשך השימוש בשתיה משכרת, לגיל השותה, ולמצבו הגופני והנפשי הבסיסי. כמויות קטנות וריכוזים נמוכים של כהל גורמים לירידה בכושר הריכוז, לעייפות, ולהפרעות בתיאום התנועות. ריכוזים גבוהים יותר גורמים לשיבושים לשוניים, היעדר מעצורים נפשיים, התנהגות תוקפנית, סחרחורות, קשיי עמידה והליכה, והקאות. בריכוזים גבוהים יותר מופיעה אדישות מוחלטת לסביבה, אי שליטה על סוגרים, ובהמשך – איבוד הכרה, ואף מוות. מצב משתנה זה של השפעה על המוח הוא מצב של שיכרות בדרגות שונות. כאשר אדם מרבה לשתות משקאות אלכוהוליים הוא עלול להגיע למצב של התמכרות לשתיה, היינו מצב שבו מתעוררת בו תאווה חולנית ודחף בלתי נשלט להתמיד בשתיה, ולהשיג משקאות אלכוהוליים בכל מחיר. עובדה זו גורמת להתגברות הפשיעה, לירידה במוטיבציה למעורבות חברתית תקינה, להפסקה בעבודה, ולנטל על המשפחה ועל החברה. התמכרות כרונית לאלכוהול גורמת לנזק אורגני בחלקים נרחבים של המוח, המתבטא בהפרעות נפשיות קשות של דכאון והתפרצויות אלימות לסירוגין, ומחלות נפשיות המיוחדות לאלכוהוליזם.

התמכרות לאלכוהול גורמת לכיבים בקיבה ובתריסריון, לשחמת הכבד, לטרשת עורקים, להרחבה חולנית של שריר הלב, ולפגיעה בעצבים היקפיים.

שתיה מופרזת של משקאות אלכוהוליים מהווה גורם סיכון משמעותי להתפתחות מחלות ממאירות, ובעיקר סרטן חלל הפה, הוושט, הגרון, הכבד, צוואר הרחם, הריאה והשד. במחקרים שונים נמצא כי צרכני אלכוהול מעבר לכמות סבירה הם בסיכון לפתח סרטן ב- 40% יותר מהאוכלוסיה שאיננה צורכת אלכוהול.

אלכוהוליזם של אשה בהריון עלול לגרום לתוצאות שליליות חמורות בעובר וביילוד - הפלות עצמוניות, מומים מולדים בפנים ובאזורי גוף אחרים של היילוד, עיכוב בגדילה של העובר ושל היילוד, ונזק מוחי ביילוד בצורות שונות, כגון ירידה בכושר השכלי, ליקויי למידה, הפרעות התנהגות, והחמרה בסיבוכי הפגות. השילוב של עיכוב בגדילה תוך-רחמית ובתר-לידתית, השינויים האופייניים במבנה הפנים, וההפרעות המוחיות ביילוד לאם שצרכה אלכוהול במידה מופרזת בהריון מהווה תיסמונת מוגדרת. בשנים האחרונות נרשמה עליה משמעותית בתיסמונת זו בארה"ב.

צריכת משקאות משכרים בעולם היא עצומה, ויש לה השלכות כלכליות, חברתיות ומוסריות רחבות-היקף. רבים הם הנזקים הבריאותיים המיוחסים ישירות לצריכת אלכוהול, כמתואר לעיל, וכמו כן רבים הם הנזקים הכלכליים והחברתיים - בתחום הפשיעה, בתחום תאונות דרכים ותאונות עבודה, בתחום הטיפול הרפואי הגופני והנפשי, ובתחום האבטלה. כמו כן ישנם נזקים עקיפים לאלכוהוליזם הן מבחינה בריאותית, כגון ירידה בתנגודת הגוף לזיהומים, חבלות משניות במצבי שיכרות, הפרעות בחילוף החומרים ובעיות תזונתיות קשות, והן מבחינה חברתית, כגון ירידה בכושר השיפוט ובמוטיבציה, רדיפה אחרי השתיה, ותרבות של פנאי שלילי במסבאות.

מלחמה באלכוהוליזם - דרכים שונות נוסו בעבר ובהווה להלחם בתופעה של האלכוהוליזם, הן ברמת הפרט והן ברמה הציבורית. הדרכים כוללים אמצעים חינוכיים, שיטות גמילה פסיכולוגיות ותרופתיות, איסורים ועונשים על שימוש באלכוהול, ועוד.

גמילה - שתיין כרוני המבקש להפסיק את מנהגו זה עשוי לסבול מסימני גמילה אורגניים ונפשיים בדרגות חומרה שונות, כולל פרכוסים והזיות, ויש צורך לטפל במצב זה באופן רפואי.

ענייני שיכרות ושתיית יין נידונים במקרא ובחז"ל בהרחבה מכמה היבטים - בריאותיים, חברתיים, מוסריים והלכתיים.

שתיית יין מופרזת והשתכרות מיין היתה תופעה נפוצה מאז ומעולם [17]. [17] הפסוק שלפנינו, וכן בראשית יט ל-לה* ישעיה כ"ח* אסתר פ"א* דניאל פ"ה*

שכיחות - השכרות היתה שכיחה במיוחד בלילה [32], אך נהגו גם לשתות כמויות יין קטנות יותר אחרי הצהרים [33]. כמו כן היתה שכיחות יתר של שיכרות בשבת [34] ובמועדים [35]. יין של צהרים הוא אחד הדברים שמוציאים את האדם מן העולם [36].

אישים - מצינו במקרא מספר אישים שהשתכרו: אדם הראשון [37], נח [38], לוט [39], יוסף ואחיו [40], נדב ואביהוא [41], נבל [42], אוריה החתי [43],

שלמה [44]. הכושים נחשבו כנוטים במיוחד לשיכרות [45]. עשרת השבטים לא גלו אלא מתוך היין [46].

-----------------------------

[32] שבת י א* [33] תענית כו ב. וראה תוס' שבת שם ד"ה התם, ותוס' תענית שם ד"ה מנחה* [34] עירובין סא א* [35] ביצה ד א. וראה רמב"ם יו"ט ו כ-כא* [36] אבות ג י* רמב"ם דעות ה ג. וראה בתפא"י שם* [37] ראה סנהדרין ע ב* במדבר רבה י ט* [38] הפסוק שלפנינו* [39] בראשית יט לג,לה. וראה נזיר כג א* [40] בראשית מג לד. וראה שבת קלט א* [41] ויקרא רבה כ ו* תנחומא שמיני יא. וראה רמב"ן ויקרא י ט* תו"ש ויקרא פ"י אות סד* [42] שמו"א כה לז* [43] שמו"ב יא יג* [44] ראה סנהדרין ע ב* [45] ראה קידושין מט ב – עשרה קבין שיכרות ירדו לעולם, תשעה נטלו כושים, והשאר כל העולם. אמנם בנוסח אחר הגירסא 'שחרות' במקום 'שכרות'* [46] תנחומא שמיני ה*

השפעות שליליות - מצינו במקרא ובחז"ל דגש רב על ההיבטים השליליים בשתיית משקאות משכרים, ובעיקר יין. חלק מהתופעות השליליות נוגעות לבעיות בריאותיות, וחלק מהן נוגעות לבעיות התנהגותיות וחברתיות. מאידך, מצינו במקרא ובחז"ל גם היבטים חיוביים לשתיית יין. ההבדל בין ההיבטים הללו נובע בעיקר מכמות השתיה, וכן ממצבו של השותה, וממטרות השתיה. דבר זה מתואר על ידי חז"ל בצורה ציורית: קודם שישתה אדם מן היין, הרי הוא תם ככבש זו שאינה יודעת כלום, וכרחל לפני גוזזיה נאלמה* שתה כהוגן, הרי הוא גיבור כארי, ואומר אין כמותו בעולם* כיוון ששתה יותר מידי, נעשה כחזיר מתלכלך במי-רגלים ובדבר אחר* נשתכר - נעשה כקוף, עומד ומרקד ומשחק, ומוציא לפני הכל נבלות פה, ואינו יודע מה יעשה [47]. וכן - השיכור בעוד שהיין בו הוא יושב בשמחה, וכשיוצא היין מגופו היגון בא בלבו, זה יוצא וזה בא [48].

חז"ל התייחסו לשתיית יין חי כמידה מגונה [49]. ומצינו בחז"ל התייחסות למספר תוצאות מוסריות-חברתיות שליליות ביותר להשתכרות כרונית:

היין גורם לארבעה דברים - עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים, ולשון הרע [50]. היין מביא את האדם לכל עבירות שבעולם, לזנות, ולשפיכות דמים, ולגניבה, ויין הרבה מביא את האדם לידי חטא, ולצרה גדולה, ולחיסרון כיס [51].

השיכור נותן עינו בכוס לשתות, והחנווני נותן עינו בכיס, רואה את חברו שותה, והוא אומר לו מזוג לי ואני שותה, ומתלכלך ברעי ובמי רגלים, וסופו למכור כל חפצי ביתו, ואת כל כלי תשמישו, ואין לו לא בגד, ולא תשמישי הבית, ולא כלום, והבית ריק מכלום, וסוף שהוא מתיר את העבירות, ועושה אותם הפקר כמישור, משיח עם אשה בשוק, ומנבל את פיו, ואומר דברים רעים בשיכרות ואינו מתבייש, לפי שנטלטלה דעתו, ואינו יודע מה הוא אומר ומה הוא עושה [52].

משתה היין גורם לשלושה דברים רעים: האחד, להיות האיש מתלוצץ* והשני, להיות הומה ובעל דברים* והשלישי, כל שוגה בו לא יחכם [53].

השיכרות גורמת לזנות [54], וכל הנותן עינו בכוסו, היינו אוהב שיכרות, כל העריות כולן דומות עליו כמישור [55],

והיין מביא יללה על האדם [56], דהיינו על ידי היין רב הניאוף, ופורענות באה לעולם. ולפיכך כל הרואה סוטה בקלקולה, יזיר עצמו מן היין [57], וכן ינהיג עצמו להתרחק מן השכרות ומדברי ענבים, שאלו גורמים גדולים והם מעלות של עריות [58].

השכרות מביאה לידי פשיעה ורציחה [59], שכל הנותן עיניו בכוסו, היינו שאוהב שיכרות, כל העולם כולו דומה עליו כמישור, היינו שממון אחרים דומה לו היתר [60].

היין גורם לעבוד עבודה זרה [61], וקשה שיכרות שהוקשה לעבודה זרה [62]. שיכרות מביאה לידי תיפלות [63].

יין מביא לגילוי סודות - נכנס יין יצא סוד [64], ותירוש ינובב בתלות [65], זה יין טוב שהוא משכר את האדם לגלות סתרי לבו האטומים כבתולה [66]. נכנס יין יצא דעת, שכל מקום שיש יין אין דעת [67].

בלשון ארמית נקרא היין בשם חמר, והוא בגימטריא מאתים וארבעים ושמונה - כנגד איברים שבאדם, שכן היין נכנס בכל איבר ואיבר, והגוף מתרשל, והדעת מטולטלת [68].

יין לרשעים הנאה להם והנאה לעולם, שבזמן ששותים ומשתכרים וישנים אינם חוטאים ואינם מריעים לבריות [69].

----------------

תנחומא נח יג. וראה במדבר רבה י כא, בשינויים שחלים באדם לפי כמות היין* [48] תנחומא שמיני יא* [49] סנהדרין ע א* [50] תנחומא שמיני ה* [51] תנחומא שמיני יא* [52] תנחומא שמיני ה* [53] שערי תשובה, שער שלישי, אות קעז*. וראה משלי כ א* [54] הושע ד יא* במדבר רבה י ו. וראה בשו"ת מהר"ם מלובלין סי' מה, שאחד שבא על אשת איש בשכרותו, ודרכי התשובה למעשה זה* [55] יומא עה א* [56] ברכות מ א* יומא עו ב* [57] ברכות סג א* [58] רמב"ם סוף איסורי ביאה* [59] אל תרא יין כי יתאדם, אל תרא יין, כלומר אל תתן עיניך להימשך אחריו, שאחריתו דם, כלומר סופו יהרג עליו - סנהדרין ע א, וברש"י שם. וראה במדבר רבה י ו* [60] יומא עה א, וברש"י שם* [61] תנחומא שמיני ה* [62] ברכות לא ב* מדרש הגדול בראשית ט כא* [63] ב"ב צ ב* [64] עירובין סה א* סנהדרין לח א* במדבר רבה י כא* תנחומא שמיני ה. והיינו 'יין' ו'סוד' כל אחד מהם בגימטריא שבעים* [65] זכריה ט יז* [66] ב"ב יב ב. וראה רש"י יומא עו ב ד"ה ותירוש* [67] במדבר רבה י כא* [68] תנחומא שמיני ה* [69] סנהדרין עא ב. וראה עירובין סה א*

במקרא, בחז"ל ובפוסקים מצינו גם מספר תוצאות בריאותיות שליליות לשיכרות:

השותה יין או משקה משכר אחר במידה מופרזת מתנהג בצורה חריגה בדרגות שונות, המתבטא בהליכה בלתי יציבה [70], ובנטיה ליפול בקלות [71], בבלבול חושים [72], בחוסר זכרון [73], ולעתים מלווה בהקאות [74].

--------------------

[70] יחוגו וינועו כשכור – תהלים קז כז* [71] שבת לב א* [72] ראה רמב"ם שחיטה ב יב* [73] ולא ידע בשכבה ובקומה – בראשית יט לג* [74] כהתעות שכור בקיאו – ישעיה יט יד*

שיכר חדש הוא אחד מהדברים שמרבים את הזבל, וכופפים את הקומה, ונוטלים אחד מחמש מאות ממאור עיניו של האדם [75].

השיכר גורם לשיעור-יתר ולעיבוי הבשר [76].

מיניקת ששותה שיכר, יהיו לה בנים שחורים [77].

כל השותה יין, חבורות ופצעים ובושה וחרפה באות עליו [78].

מי שרגיל לשתות יין, לא חש ברע כששותה כמויות סבירות [79], אבל מי שאינו רגיל ליין, אפילו כמויות קטנות גורמות להם יסורים, הרגשה רעה, וכאבי ראש חזקים [80], ויש מי שאפילו הריח של יין גרם לו לתחושת שיכרות [81].

שלמה המלך [82] נתן תיאור ממצה של התוצאות ההתנהגותיות והחברתיות הקשורות לשיכרות: השיכור מתרושש מממונו, ולבוש בבגדים קרועים* הוא נוטה למריבות ולסכסוכים, הוא נפצע בחלקי גוף שונים, ועיניו אדומות* השיכרות מביאה לידי עבירות ממוניות, ולידי זנות* השיכרות גורמת למצב בלבולי ולטירוף הדעת* שתיית יין חוזרת היא מחלה מתמשכת, ויוצרת תלות נפשית, ורצון להמשיך ולשתות.

מניעה - לאור התוצאות השליליות שיש להפרזה בשתיית משקאות משכרים מצינו שהמקרא, חז"ל והפוסקים מגנים באופן חריף וחד-משמעי את השיכרות, ואף נעשו פעולות חינוכיות ואחרות למניעתה [83]. חז"ל אף קבעו, שהקב"ה אוהב את מי שאינו משתכר [84], ושונא תלמידי חכמים שמשתכרים [85]. בעיקר הודגש האיסור למלכים להשתכר [86].

כדי להתרחק משיכרות התירו חכמים לנדור ולאסור עליו שתיית יין, ובעיקר מי שסובל מנטיה להפרזה בשתיית יין [87].

---------------------

76] ראה מו"ק ט ב* [77] כתובות ס ב. אכן כתוב שם, שאם אוכלת בשר ושותה יין יהיו לה בנים בריאים, וכנראה ההבדל הוא בכמות היין, וי"ל* [78] תנחומא שמיני ה. וראה משלי כג כט-ל* [79] שבת קמ א* [80] שבת שם* נדרים מט ב* ירושלמי שבת ח א* קהלת רבה ח א* [81] עירובין סה א* [82] משלי כג יט-כא, כט-לה* [83] ראה רמב"ם יו"ט ו כא. וראה רמב"ם דעות ה ג* [84] פסחים קיג ב* [85] נידה טז ב. וראה רמב"ם דעות ה ג* [86] משלי לא ד* במדבר רבה י ט* רמב"ם מלכים ג ה. זאת בגלל שמלכי האומות נהגו להשתכר, והדבר משפיע לרעה לא רק עליהם כפרטים אלא על תיפקודם כמנהיגים* [87] ראה רמב"ם נדרים יג כג* טושו"ע יו"ד רג ז. ומכל מקום עדיף שיפרוש מזה ללא הזדקקות לנדרים – רמב"ם שם כד*

השיכור שחבל בשכרותו, כגון שזרק חפץ ושברו, חייב בנזיקין [207], כי הוא נחשב כפושע בכך שהביא עצמו לידי שיכרות שגרמה לעשיית הנזק, ודין זה נכון אפילו היה בשיעור שיכור כלוט [208]. וכן עדים שחתמו שקר מחמת שכרותם, חייבים בנזק [209]. אבל אם אנסוהו להשתכר והזיק - פטור [210].

אדם שחירף את חברו בעת שכרותו, ואחר כך טען שאינו זוכר, חייב לקבל על עצמו ברבים שלא ידע על הדברים שאמר בשכרותו, וצריך לבקש מחילה ברבים* ואם מורגל בכך, צריך להחמיר עליו כמו על שאר בני אדם, והכל לפי המבייש, וכפי ראות עיני הדיין, לפי האדם והשעה [211].

--------------------

[207] רמב"ם חובל ומזיק א יא* [208] שו"ת ב"ח הישנות סי' סב* יש"ש ב"ק פ"ג סי' ג* כנה"ג חו"מ מהדו"ב סי' שעח בהגה"ט אות ט. וראה שו"ת התשב"ץ ח"ג סי' רלט* שו"ת חות יאיר סי' קסט* [209] שו"ת הרא"ש כלל נח סי' ו* [210] שו"ת ב"ח הישנות סי' סב. וראה עוד בשו"ת משנה הלכות ח"ט סי' שצד* [211] יש"ש ב"ק פ"ג סי' ג* שו"ת ר' אליהו מזרחי סי' עב*

העישון לפי ההלכה

הרב שלמה אבינר

ספר אסיא-כרך שמיני, ירושלים תשנ"ה

תקציר: נזקי העישון והתייחסותה של ההלכה לעישון.

1. אחרי שהרופאים הוכיחו שיש מידה מסוימת של סכנה בעישון, פשוט שאסור, כמו שכתוב "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם"1. ואפילו אם לא היה בזה סכנת נפשות אלא רק נזק בריאותי, גם היה אסור, כדברי הרמב"ם:

"הואיל והיות הגוף בריא ושלם, מדרכי ד' הוא, לפיכך צריך האדם להרחיק עצמו מדברים המאבדים את הגוף"?

אמנם אולי מותר לעשן כמות קטנה מאד של סיגריות, אם קובעים עליה הרופאים שאין בה נזק בריאותי2א.

2. אמנם הג"ר משה פיינשטיין כתב שאינו אסור:

"מאיסור סכנתא, מכיוון דדשו רבים, כבר איתא בגמרא בכה"ג שומר פתאים ד' ובשבת קכ"ט ובנדה לא"3.

אבל אין דבריו מחוורים, שהרי מדובר שם בגמרא בסכנה סגולית או רחוקה מאד, כגון הקזת דם ביום שני וחמישי4, משמש מיטתו ביום תשעים5, ברית מילה ביום מעונן6 או אוכל תאנה שניטל העוקץ שלה ואינו חושש משום גלוי7. אבל לא בסכנה ברורה שהוכיחו רופאים בעשרות מחקרים. על זה לא נאמר שומר פתאים ד' אלא,

"ערום ראה ונסתר, ופתיים עברו ונענשו"8,

ויש לומר שבשנת תשכ"ד כאשר כתב הג"ר משה פיינשטיין את תשובתו, טרם הובררה סכנת העישון בצורה ודאית. ונמסר לי על ידי תלמיד חכם שהגרמ"פ פרסם בישיבתו ובישיבות אחרות, דף בו הוא מודיע שפסק דינו נאמר על יסוד ידיעות שנמסרו לו אז שאין סכנה ברורה, ולא לאור המידע החדש שהתפרסם מאז8א.

3. עוד כתב הגרמ"פ:

"בפרט שכמה גדולי התורה מדורות שעברו ובדורנו מעשנים".

גם זה אינו מחוור. מגדולי ישראל מדורות עברו, וודאי שאין ראיה, כיוון שאז עוד לא ידעו שהעישון מזיק, ואדרבה סברו שהוא מבריא ומרפא9. אמנם גם מגדולי הדור שלנו שמעשנים אין ללמוד הלכה, שהרי לא תמיד לומדים הלכה מפי מעשה, כפי שאמרו חז"ל:

"אין למדין הלכה מפי מעשה, עד שיאמרו לו הלכה למעשה"10.

ויכולות להיות הרבה סיבות לכך שתלמיד חכם גדול מעשן. יתכן שהוא מעשן כמות מועטת שאין בה סכנה לדעת רופאים 2א, או שאינו יודע שיש בכך סכנה, או שהתרגל ולא יכול לפרוש11. ואדרבה הרב דסלר העיד על עצמו שעישן, אף על פי שהיה מודע לכך שהדבר מזיק לו ביותר, ובכל זאת לא הצליח לפרוש, עד שלבסוף התגבר.12

4. ומה שאמר לי מישהו שאין לאסור עישון מפני שהוא גזרה שאין רוב הציבור יכול לעמוד בה - בודאי אינו שייך, כי אין כאן גזירה חדשה, אלא הכרעה הלכתית שעישון נכלל בדברים האסורים משום סכנה. וכבר אמרו דרך צחות שבודאי ראותיו של אדם אינן מתחשבות בכך שרוב בני-אדם אינם יכולים לפרוש מעישון!

5. וכן יש טוענים שהיזק העישון אינו ודאי, והרבה מעשנים כבדים מתהלכים בריאים עד סוף ימיהם. גם זו אינה טענה, שהרי גם לספק סכנת נפשות אין להיכנס, ומחללים שבת גם על ספק פיקוח נפש.

6. אמנם בספר לב אברהם כתב:

"שאי אפשר לאסור העישון על פי דין תורה, כי אינם מזיקים רק כעבור שנים"13.

כיוון שכל סיגריה לחוד אינה מזיקה, אלא רק הפעולה המצטברת, לכן אי אפשר לאסור13א. זו סברא מחודשת ולא צוין שם מה מקורה. אמנם היא מופיעה בשם הגרש"ז אוירבך והגר"ע יוסף ואם כבר הורו זקנים, נקבל. אבל הוא בעצמו מוסיף:

"מאוד מאוד צריך אדם להרחיק עצמו ולהיזהר מעישון סיגריות כי... מזיקים הם לגוף עד כדי סכנת נפשות במשך הזמן"13.

אם כן, הוא מודה שעישון מזיק עד כדי סכנת נפשות, אבל בכל זאת אי אפשר לאוסרו מן הדין.

7. וכן הביא שם בשם הגרש"ז אוירבך

"שהרי כתב הרמב"ם בהלכות דעות על כמה מיני מאכל שהם רעים ביותר והרי הם לגוף כמו סם מוות. ואפילו הכי כתב: 'וראוי לאדם שלא לאוכלן לעולם', ולא כתב לשון איסור"14

גם דברים אלו אינם מוכרחים, כי בודאי שאם אוכל מהם רק לפעמים, אין סכנה, ובכל זאת ראוי שלא לאוכלם לעולם. אבל לאכול בתמידות וודאי אסור אם אמנם הם כסם המוות. וכן עישון בכמות מועטת אינו מסוכן2א. ויש מקום להוסיף שיש אולי הבדל בין מאכלים רעים ובין עישון, כי האורגניזם מתגבר על מאכלים אלו ומחזיר את הגוף לבריאותו, מה שאין כן בנזק העישון שהוא מצטבר. למעשה, מעשן בקביעות סופג תוך כמה שעות הרבה יותר מן המנה הממיתה של ניקוטין, ובכל זאת אין הרעלת ניקוטין, כי הוא נקלט בכמויות קטנות שהאורגניזם מפרק בצורה רציפה. אבל ההשפעה על הריאות ועוד כמה איברים היא בלתי הפיכה.

8. יש שרצו להוכיח מדברי הרמב"ם:

"הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות"15,

שאינו איסור מן התורה אלא מדרבנן. גם זה אינו מחוור, שהרי לא מדובר שם על סכנה ישירה, אלא על גזרות חכמים מפני דברים שסכנתם רחוקה. למשל:

"לא יניח אדם פיו על הסילון (צינור) המקלה מים וישתה, ולא ישתה בלילה מן הנהרות והאגמים, שלא יבלע עלוקה והוא אינו רואה*... אסור לאדם ליתן מעות לפיו פן יש עליהם רוק יבש של...חולים"15.

אדרבה המעיין בדוגמאות אלה, ובעוד דוגמאות המובאות שם, יודה שעישון הרבה יותר מסוכן. אמנם גם אם יודו שעישון אסור מדרבנן, הרי גם זה איסור.

9. יוצא שלעישון מרובה יש דין סכנה ודאית ולא סכנה רחוקה. מחקרים הראו שאחד מתוך עשרה מעשנים כבדים נחלה בלב, מוח, כליות או סרטן ריאות. שמונים אחוז מסרטן ריאות נובע מעישון. העובדה שיש עליה תלולה בסרטן הריאות מקבילה למספר המעשנים ההולך וגדל, וכן שמחלה זו מופיעה פי שש אצל מעשנים מאשר לא-מעשנים, ויותר אצל מעשני-סיגריה מאשר מעשני מקטרת או סיגריה, וכן שהיא נדירה אצל נשים - מראה שיש קורלאציה סטטיסטית בין סרטן ריאות ובין עישון.

10. אגב, יש לציין שפרסום מידע רפואי על סכנת העישון לפני כשלושים שנה, לא הביא לירידה בעישון15א. רק מספר מצומצם של אנשים חדל לעשן וגם באופן זמני. אמנם, לעיתים קרובות העישון רק יוצר התרגלות ולא התמכרות, זאת אומרת אינו יוצר תביעה שסיפוקה נעשה צורך גופני, ואז הוא ניתן לריסון ואפשר להיגמל בכוחות עצמו בלי מיחושי הינזרות ניכרים. ובכל זאת הוא מתחבב על אנשים, וכמעט כל אלה שמתחילים לעשן ממשיכים כל ימי חייהם. יש גם להוסיף שאינטרסים כלכליים ופיסקליים מונעים הרחבת ההסברה ונקיטת אמצעים לצמצום העישון.

11. הרבה פעמים, פרסמו רבנים את איסור העישון על פי ההלכה, בארץ ובחוץ לארץ, וכן רופאים דתיים. וכבר כתב החפץ חיים שאסור לחלושי כוח לעשן משום "ונשמרתם"16, אף על פי שבדורו עוד לא הוברר כל הנזק הנגרם על ידי עישון. וכן כתב הג"ר חיים דוד הלוי לאסור עישון משום "ונשמרתם"17. וכמה פעמים יצא הרב יעקב רקובסקי, רב בית-החולים הדסה, להזהיר נגד סכנת העישון.

12. הכלל העולה, שיש להימנע מעישון, בין שנאמר שהוא איסור מן התורה כהגדרת הרמב"ם:

"כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, מצוות עשה להסירו ולהישמר ממנו, שנאמר: הישמר לך ושמור נפשך"15, בין שנאמר שהוא איסור מדרבנן, בין שנאמר ש"מאד יש להרחיק מכך"13 או "ודאי מכיוון שיש חשש להתחלות מזה, מן הראוי להיזהר מזה"3. על כל פנים, לכל הדעות היחס לעישון הוא שלילי על פי ההלכה, וכל הדיון הוא על דרגת השלילה.

13. ומלבד הנזק הבריאותי, יש עוד כמה מכשולים הלכתיים בעישון, כגון עישון בבית-הכנסת אפילו שלא בשעת תפילה שהוא אסור משום קלות ראש18.

14. וכן היתר לעישון ביום-טוב אינו כל כך פשוט19 ובודאי שיש להיזהר מחשש כיבוי, כגון: לא להפיל את האפר הצבור בראש הסיגריה שיש בו ניצוצות דולקים20. גם לגבי היתר עישון ביום צום ובייחוד בתשעה באב, דנו האחרונים21. וכן לפעמים אדם דוחק לסיים את השבת, מפני שהוא להוט לעשן, ונמנע מלהוסיף מחול על הקודש.

15. כיוון שעישון אינו צורך חיוני לאדם, בודאי שיש בו משום בזבוז כסף למי שיכול לחדול מלעשן22, ובודאי שלא להתחיל בכלל.

16. יותר חמור הוא מה שהרבה מעשנים גורמים אי-נעימות לאחרים. ואין זה מספיק לבקש רשות, כי הרבה פעמים אדם "אנוס" על פי הנימוס שלא לסרב או שהוא מתבייש, ונתינת הרשות אינה בלב שלם. וחז"ל אמרו על הפסוק :

"והאלוהים יביא במשפט על כל נעלם"23 -

"אמר רב: זה ההורג כינה בפני חברו ונמאס בה.

שמואל אמר: זה הרק בפני חברו ונמאס"24.

מרוב הרגל יש מעשנים שכבר שכחו שהם גורמים צער לחבריהם. בייחוד בתחבורה הציבורית הנם עוברים.על ההוראות שלא לעשן כלל באוטובוס עירוני, ולעשן כלל רק בחלק האחורי של אוטובוס בין-עירוני. יש צורך בהרבה עדינות ורגישות בעניין זה. וכן להיזהר שלא ללכלך באפר הסיגריות מקומות ציבוריים ופרטיים או לטנף כלים.

17. לא עוד שהמעשנים גורמים לפעמים אי-נעימות לחבריהם, אלא גם גורמים נזק בריאותי, שהרי גם הסובבים אותם סופגים מעשן הסיגריות24א. בייחוד אמור הדבר לגבי אנשים שעובדים יחד במקומות סגורים. אין לאדם רשות להזיק לעצמו, ובודאי אין שום הצדקה לכך שמזיק לחברו.

18. אגב, לפעמים אדם מבקש סיגריה מחברו, וכאשר אין חברו נותן לו בלב שלם אלא אנוס על פי הנימוס, יש בזה צד של אבק גזל.

19. התחלת העישון אצל צעיר נובעת מרצון להראות שהוא כבר גבר, כיון שבחברה שלנו עישון מוחזק כסימן של גברות* וכן צעירות - מפני שהעישון הוא ביטוי לאמנציפציה החברתית של האשה. וכבר הגדיר החפץ חיים שהעישון - ראשיתו גאווה.

הערות:

. ברכות לב כ. ן

2. רמב"ם דעות ד א.

2א. אטכם כיום סבורים הרופאים, לאור מחקרים חדישים, שגם כמות קטנה של סיגריות גורמת נזק בריאותי. ראה למשל ספר אסיא ה, עמ' 228 והמקור בהערה 8 שם. -העורך.

3. אגר"מ יו"ד ח"ב מט.

4. שכת קכט א.

5. נדה לא.

6. יבמות עב א.

7. ע"ז ל ב.

8. משלי כב ג.

8א. ראה עוד בספר אסיא ה, עמ' 244 הערה 53. - העורך.

9. אורחות חיים סי' תפא. אשל אברהם סי' תקסז.

10. ב"ב קל ב.

11. עי' ס' אבני שיש לגר"י רוטמן עמ' 17.

12. מכתב מאליהו ח"א 79, 111, 225,

13. לב אברהם ח"ב עמ' לה.

13א. ראה מה שכתב הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, ספר אסיא ה עמ' 250, שגם עישון מועט, שבעצמו אינו מזיק, מצטרף עם עשן נוסף לחיוב ממון ולאיסור נזיקין. - העורך.

14. לב אברהם ח"ב עמ' יז.

15. הלכות רוצח ושמירת נפש יא ה, וכן שולחן ערוך יו"ד סי' קט"ז.

15א. כיום מתברר יותר ויותר שהמידע הברור על סכנת העישון מביא להפסקה ולהפחתת עישון משמעותית. ראה למשל ספר אסיא ה, עמ' 258* ביטאון חיל הרפואה גיליון 10 (כסלו תשמ"ד), עמ' 30-29. - העורך.

16. ליקוטי אמרים פי"ז. זכור למרים פ"י עמ' כח. תורת הבית פ"ד.

17. עשה לך רב ח"ב א.

18. שו"ע או"ח קנא. שאילת יעבץ ח"ב ס' ט'. ספר החיים לר' חיים פלאג'י ס' מה אות ה. ערוך השולחן ס' קנא ה'. כף החיים קנא אות יג.

19. עי' באור הלכה ס' תקי"א. ועי' שמירת שבת כהלכתה יג ז.

20. פשוט.

21. מ"ב סוס"י תקנה וסי' תקסח סע' יב.

22. שבת קמ ב.

23. קהלת יב יד.

24. חגיגה ה א.

סמים:

ומצאנו בגמרא: פסחים קיג א

"אמר ליה רב לחייא בריה: לא תשתי סמא (אמר רב לחייא בנו: אל תשתו סמים)"25,

ופירש רשב"ם:

"לא תשתי סמא - אל תשתה סמים, מפני שנקבע להם ווסת (הרגל גופני ונפשי), ויהא לבך שואלך, ותפסיד מאות, ואפילו לרפואה לא תישתי, אם אפשר לרפואה אחרת."

וכן פירש רש"י:

"לא תשתי סמא - לא תלמד לשתות סמים מפני שנקבע להון ווסת, ויהא לבך שואלך, ותפזר מעות. לישנא אחרינא: (בלשון אחרת:)לא תהא רגיל לשתות סממנים, כדאמר26 כל מילי דמעלי להאי קשה להאי (כל דבר שמועיל לזה מזיק לזה)".

כל מה שאמרנו לגבי עשון חמור פי כמה לגבי סמים כמו שמראה הטבלה שלפנינו:

נרגילה מריחואנה אלכוהול

עישון נרגילה = 30 סיגריות. צמח המכיל חומר פסיכואקטיבי

( T.H.C ) המשבש את פעילות המוח. שתיית אלכוהול גורמת לאיבוד שליטה, אובדן הכרה, אלימות ופציעות.

פחם נרגילה = דלק טהור. עישון מריחואנה פוגע בתפיסת זמן ומקום. נהיגה תחת השפעת אלכוהול גורמת לתאונות דרכים.

עישון מריחואנה גורם לקשיים בזיכרון ולבעיות למידה

להלן תשובתו של הרב ד"ר מרדכי הלפרין:

א. התשובה תלויה קודם כל בנתונים העובדתיים.

ב. הנתונים העובדתיים מראים שנזקי "הסמים הקלים" אינם נזקים קלים אלא כבדים.

ג. אף שכאן לא המקום למנות את הנזקים, אציין נזק חמור נוסף שלא תמיד מוזכר. החשיש והמריחואנה גורמים לחלק מהמשתמשים בעיה קשה בתפקוד המיני: ליקויי זקפה חמורים (Erectile dysfunction או .E.D).

נזק זה נגרם לפעמים גם למשתמשים מזדמנים שצרכו את הסמים פעמים בודדות בלבד.

ד. הגר"מ פינשטיין כבר כתב בתשובה באגרות משה בשנת תשל"ג (1973)ששימוש בסמים קלים מהווה איסור חמור.

בדבריו שם הביא מספר נימוקים לקביעתו שעישון זה הוא מן "האיסורים החמורים" ו"פשוט שהוא דבר אסור מכמה עיקרי דינים שבתורה".

כאן המקום להזכיר שמציאות שאותה תארנו לגבי השמוש בסמים דומה מאד לנאמר בתורה לגבי בן סורר ומורה שבית דין מוצאו להורג וכ"כ למה מכיון שימות זכאי ולא חייב, כלומר כבר כיום אין לו זכות קיום בגלל המצבים שאליהם הוא יוכל להדרדר ומכאן נלמד למשתמש בסמים שהדבר יכול להביאו למצבים אסורים ולא צפויים.

לסיום ברצוני להביא עוד שני מקורות הראשון מתוך פורום באינטרנט לגבי שמוש בסמים אצל חילונים:

היות ורבים הגיבו על דבריי כאילו אני טוען שהתרבות החילונית הליברלית ריקה מתוכן, או שהיא נחותה מהתרבות הדתית, והיות ודרכי נפרדה מדרכה של ניצה בתגובה 417624, רציתי להבהיר שזה לא מה שאני טוען.

אני דיברתי על תחושות בלבד - להוויה החילונית, כך נראה, קשה מאד ליצור תחושות דומות לתחושת *הסיפוק הרוחני* שיוצרת האמונה באלוהים, והסגידה לאלוהים. אני חושב שכל הרוחניות בשקל הנפוצה כל כך בתקופה האחרונה היא בדיוק הראייה לכך - הרבה חילונים מרגישים שחסר להם משהו ''רוחני''. עלייתם של משטרים פאשיסטיים מפעם לפעם, גם על קרקע דמוקרטית, ליברלית, שאמורה לכאורה להיות כל כך טובה שאנשים לא יסכימו להיפרד ממנה, היא אולי ראייה נוספת (בעיקר לרצון של אנשים לסגוד). וגם הקשרים השונים והמשונים שישראלים מגדירים בינם לבין היהדות, וההתעקשות של אנשים שגדלו בסביבה חילונית לחלוטין להאמין באלוהים, בלי שום סיבה הגיונית.

שוב, אני לא טוען כאן שהתרבות החילונית נחותה מהדתית. למי שלא הבין, אני עצמי בטוח שאין אלוהים, וזה לא משנה איך אני מרגיש כך או כך. הטענה שלי היא פסיכולוגית לחלוטין - הדת היא מבחינה רגשית הנטייה הטבעית של המין האנושי.

ומאמרו של הרב בן יוסף העוסק בנושא ההתמכרות והגמילה:

מחלה ממארת ושמה עצבות

איש אחד טוב אמר לי, כי האנושות חולה אנושות במחלה ממארת ושמה: "עצבות".

איש שהסביר לי את חוסר המשמעות של הכינוי "סרטן", אותו המציא רופא בעל מוח חולני. שלא חשב איזה נזק הוא גורם לאנשים בזה שהוא מכניס אל השפה מילה שמעוררת פחד וגורמת שיתוק.

הלא אנשים מלאים פחד אפילו רק להוציא מהפה שלהם את המילה סרטן.

אנשים קוראים למחלה הזאת בשם: "המחלה ההיא".

ככה הם עוד מגדילים את הפחד.

למחלה הממארת הזאת הכי מתאים השם "עצבות".

האדם הראשון שחלה בעצבות, היה האדם הראשון עלי אדמות.

איך חלה האדם הראשון?

אדם הראשון היה שרוי במצוקה עמוקה.

עם מי להזדהות?

עם הבורא שאוסר עליו את האכילה מעץ הדעת?

או, עם האישה המשגעת, שאוסרת אותו בעבותות של אהבה?

ברגע הראשון, לא היו לו שום ספיקות לאדם הראשון.

דעתו הייתה ברורה, להזדהות עם הבורא, המעניק לו את הזהות שלו.

עד שנפל עליו פחד.

פחד לאבד את אהבת אשתו.

אדם מאבד את עצמו לדעת.

טועם מעץ הדעת ומאבד את עצמאותו ואת עוצמתו.

ברגע של חולשה, הרשה לאשה לנהל לו החיים.

ברגע של חולשה, הרשה לאשה לעצב לו את ההתנהגות שלו.

ככה הפך אדם הראשון לאדם מעוצב.

ככה, הביא אדם הראשון אל העולם מחלה ממארת, שקוראים לה: "עצבות".

בתוך כל אדם יש שני כוחות.

כח חיים מול כח חידלון.

כח חיים מתחזק כאשר כל תא ותא, כל איבר ואיבר, כל סוג של פוטנציה יצירתית, מגלים את הזהות שלהם. ומביאים אותה לידי ביטוי.

כל חידלון נשאר אז רדום ממתין.

המדענים מזמן קבעו שתאים סרטניים מחוסרי זהות, תמיד נמצאים בגופו של כל אדם.

כאשר אדם מתרחק מהזהות שלו, כח חידלון נכנס לפעולה.

תאים חסרי זהות מתחילים להתפשט ולהשתלט.

ככה הביא אדם הראשון, אל העולם את אסון העצבות, את אסון ההתמכרות.

התמכרות לכח חיצוני.

התמכרות לאל זר.

כל סוגי ההתמכרויות כולן, משורש אחד הן נובעות.

שורש של פחד.

שורש של עצבות.

שורש של בריחה מעצמיות.

האנושות הייתה זקוקה להתאוששות.

האנושות הייתה זקוקה לגמילה מעצבות.

האנושות המתינה לגומל, המסוגל לגמול.

אלף תשע מאות ארבעים ושמונה שנה המתינה האנושות עד שנולד הגואל.

עד שנולד הגומל.

אנשי גמילה, למדו מתוך הנסיון.

שדווקא מתמכרים שנגמלו מעצמם, מסוגלים טוב יותר מאחרים, לעזור למתמכרים אחרים להגמל.

לא חשוב מאיזה סוג של התמכרות.

האדם הראשון, אחרי אדם הראשון שעבר בעצמו תהליך של גמילה מעצבות, היה אבינו אברהם.

דבר ראשון השתחרר אברהם מהפחד.

מול הרודן נמרוד, דיבר אברהם על לייחס כח מוגדל לכח מוגבל.

הרודן נבהל.

אבל אברהם ממשיך.

לפני שנתבונן אל אבינו אברהם, נעיף מבט אל עצמנו.

אם נשאל את עצמנו, למי יש הכי הרבה השפעה מעצבת על ההתנהגות שלנו?

נגלה, שהאנשים הכי יקרים לנו, הם האנשים הכי מעצבים אותנו.

כמו על אדם הראשון, נופל גם עלינו פחד.

פחד, לאבד את האהבה של האנשים הכי יקרים לנו.

כמו אדם הראשון גם אנחנו מאבדים את עצמנו לדעת.

לדעת של מישהו אחר.

גם אנחנו מאבדים את עצמאותנו ואת עוצמתנו.

בגלל תחושה מדומה של חולשה, אנחנו מרשים לאנשים מסביבנו לנהל לנו את החיים.

בגלל תחושה מדומה של חולשה, אנחנו מרשים לאנשים מסביבנו לעצב לנו את ההתנהגות שלנו.

ככה אנחנו הופכים להיות אנשים מעוצבים.

ככה אנחנו מגדלים בתוכנו תאים מחוסרי זהות.

מחלת הסרטן לא נופלת עלינו.

מחלת הסרטן גודלת בתוכנו.

הורים, מצד אחד, דורשים מאיתנו, אין ספור דרישות.

לפעמים, עם מילים מפורשות.

לפעמים, בלי מילים.

ילדים, מצד שני, דורשים מאיתנו, אין ספור דרישות.

לפעמים, עם מילים מפורשות.

לפעמים, בלי מילים.

ואנחנו,

עומדים באמצע, בין הורים וילדים, משתוקקים בכל לבנו, להיטיב איתם.

מצליחים, הרבה פחות מאשר אנחנו משתוקקים.

אנחנו רוצים מאד להיות בסדר, ומרגישים מאד לא בסדר.

מדוע לילדים שלנו ולהורים שלנו יש השפעה כל כך מעצבת עלינו?

למרות שהתשובה היא מאד ברורה, הרי מעטים מסוגלים לראות אותה בבירור.

מעטים מסוגלים להיעזר בה, לעבור את תהליך הגמילה מעצבות.

למה רק מעטים?

כי נדמה לנו שהדברים מעל ליכולתנו.

כי אנחנו במצב של תלות, מצב של התמכרות.

מצב שבו אדם מתקשה להאמין בעצמו, בעצמאותו ובעוצמתו.

כאשר היינו ילדים, היינו חסרי אונים, לדאוג לצרכים הכי מינימליים שלנו.

כאשר היינו ילדים, הרגשנו כל הזמן תלות מוחלטת בהורים שלנו.

הרגשנו שהם מקור החיים שלנו, חיינו כל הזמן עם הפחד לאבד את האהבה שלהם, פחד לאבד את מקור החיים שלנו.

כאשר נולד הילד שלנו, ראינו בו את מקור הזהות שלנו.

כאשר נולד הילד שלנו, ראינו בו את מעשה היצירה המופלא שאנחנו הצלחנו ליצור.

ראינו בילד שלנו את מקור האושר, חרדים לשלומו, חרדים לשלומנו.

חיים כל הזמן עם הפחד לאבד את האהבה שלו.

לאבד את מקור האושר שלנו.

הצעד הראשון בתהליך הגמילה, הוא, להכיר בזה, שהמצב שלנו, הוא מצב של תלות, מצב של התמכרות, מצב הדורש תהליך של גמילה.

כאשר אדם מצליח להכיר בזה, שהוא לא מסוגל למשול, שהוא לא מסוגל לנהל לעצמו את החיים שלו.

אז,

הוא מסוגל להתחיל את תהליך הגמילה מההרגל לראות בהורים את מקור החיים שלו, ולראות בילדים את מקור האושר שלו.

תהליך הגמילה עוזר לנו להתחיל למשול.

תהליך הגמילה עוזר לנו לגלות שמקור החיים שלנו ומקור האושר שלנו, נמצאים בעצמנו, בעצמאותנו ובעוצמתנו.

תהליך הגמילה עוזר לנו לגלות שככל שאנחנו לומדים, להביא את עצמנו לידי ביטוי יצירתי, ככה אנחנו יכולים להתקרב אל ההורים שלנו ואל הילדים שלנו במלוא הכבוד האמיתי, הנובע מעמקי הנשמה שלנו, ובמלוא האהבה האמיתית, הנובעת מעמקי הנשמה שלנו.

רק ככה, אפשר להיגמל מהמחלה הממארת שקוראים לה עצבות.

אבינו אברהם, עבר תהליך של גמילה, שאם נתבונן בו, נוכל לשאוב ממנו כח, לעבור בהצלחה את תהליך הגמילה האישי.

תהליך שאין לו תאריך סיום.

תהליך, הנמשך עד לנשימה האחרונה.

פעמיים בחיים, אברהם שומע צו: "לך לך!".

פעם ראשונה, לך לך מההורים שלך.

פעם שניה, לך לך מהילד שלך.

לאן ללכת?

לעצמך! לעצמאותך! לעוצמתך!

נשמה טובה שלי!

אני שומע אותך שואלת את עצמך בלחש, בנימוס, בלי רצון לפגוע: "למה החזרה שוב ושוב על אותן המילים. עצמי, עצמאותי, עוצמתי?

זה יכול לעצבן, כל הזמן לשמוע את המילים האלה".

והתשובה שלי, נשמה טובה שלי, שאלף דברים יכולים לעצבן.

אם אני עצוב, כל דבר יכול לעצבן אותי.

ואם אני מרגיש שהחזרה על המילים האלה מעוררות אותי, מזרימות אלי כח חיים, לשמור על האיזון המבורך, על הגשר הצר מאד תמיד, שאני צועד עליו.

אני לא אתעצבן מלשמוע את המילים האלה.

אני אשמיע אותן לעצמי, כמו שיר נפלא שבכל פעם שאני זוכה לשמוע אותו הוא מעביר בי רטט של עונג.

המילים האלה עוזרות לתהליך הגמילה.

תהליך הגמילה עוזר למילים האלה.

תהליך הגמילה, הוא בן ארבעה שלבים:

התרחקות, זהות, התקרבות, ביטוי.

ארבעת האותיות הראשונות של ארבעת המילים האלה, יוצרות את המילה הזהב.

מילה שווה זהב.

מילה שהיא סוד הגמילה.

מילה שהיא סוד הגאולה.

שביל הזהב.

סוד האיזון.

זה השביל צר מאד, בין קרבה נכונה, אל הורים וילדים, ובין עודף קרבה, אל הורים וילדים.

זהו גשר צר מאד, בין קרבה המשרתת חיים, ובין עודף קרבה, המסרסת חיים.

והעיקר!

והעיקר, לא לפחד כלל!

השלב הראשון בתהליך הגמילה, הוא התרחקות.

אברהם מתרחק מההורים שלו, ויוצא לחפש את הזהות שלו.

היוצר אינו מגלה ליצור האנושי, מהי, בדיוק הזהות שלו.

היוצר יצר יצור רוצה חופש לחפש.

היוצר אינו מגלה לאברהם, מהי בדיוק ארץ הזהות שלו.

היותר יצר אברהם מחפש חופש.

אברהם עובר מארץ לארץ, מגשש ומחפש, בודק כל ארץ, האם מתאימה הארץ הזאת לזהות שלו?

בכל הארצות בהן עבר אברהם, הוא לא מוצא את הזהות שלו.

עד שהוא מגיע לארץ ישראל ומגלה בה את סוד הזהות.

אברהם מתבונן אל תושבי ארץ ישראל ומגלה אצלם משהו, שהוא לא ראה כמותו בשום ארץ אחרת, לפני כן.

שמחה מיוחדת, אברהם מגלה.

שמחה, אברהם ראה גם בכל ארצות האחרות שאותן הוא בחן.

אלא, שהשמחה שם, היתה שמחה של הוללות.

שמחה של לברוח מהמציאות.

והשמחה כאן היתה שמחה של לחבור אל המציאות.

שמחה של יצירה.

אברהם התבונן וראה, איך כל אחד מתושבי ארץ ישראל עסוק ביצירה.

אברהם ראה איך כל אחד מהם מסוגל להרגיש חדוות יצירה ייחודית משמעותית.

ככה גילה אברהם, את מה שהיוצר רצה שהוא יגלה. את הכוחות שהוא נטע בתוכו.

ככה גילה אברהם את סוד ארץ הזהות.

ככה גילה אברהם את הסוד שהזהות טמונה ביצירה.

ככה גילה אברהם, כי מקור החיים, ומקור האושר גנוז במילה: "לחיים!"

להרגיש חדוות יצירה ייחודית משמעותית.

עכשיו,

אחרי גילוי הזהות שלו, מגיע השלב השלישי של תהליך הגמילה.

התקרבות.

התקרבות אל ההורים ממצב של חרות.

לא ממצב של תלות.

ומכאן, אל השלב הרביעי.

ביטוי.

ביטוי הזהות.

אני מקווה שסייעתי מעט בהכנה. המלאכה עוד רבה לפניך. ושוב, בהצלחה במשימה. נשמח לשמוע את תגובותיך ואת תגובות התלמדים לאחר ההעברה,

בתודה מראש

הרב זאב מנסבך