הגנים שבו לפעילות, אך הורים רבים עוד מסופקים לגבי נושאים רבים הקשורים לפתיחה, האם יש לשלם גם על החודשים בהם הגן היה סגור? מה קורה אם הגננת רוצה לקצר שעות פעילות או אפילו לא לפתוח את הגן? האם העסקת חברת חיטוי לגנים דורשת תשלום נוסף? לפניכם התשובות לשאלות הבוערות.
הגן היה סגור באפריל בשל הוראות משרד הבריאות, הגננות ביקשו לשלם ולעזור להם, האם ההורים חייבים לשלם?
בנסיבות דומות, בית המשפט כבר פסק שאין לגבות תשלום בגין שירות שלא ניתן, וקבע כי עצם הטענה שיש לשלם תמורה בגין שירות שלא ניתן, עולה כדי חוסר תום לב. לכן, נראה להורים הזכות שלא לשלם בגין התקופה בה הגן היה סגור. יצויין, כי כבר התפרסם בעיתונות שמשרד העבודה והרווחה קיבל עמדה זו, והנחה את גני הילדים בפיקוחו להשיב את הכספים שנגבו בגין התקופה שבה הגנים היו סגורים.
האם גננת שלא פותחת את הגן, כי היא לא סומכת על משרד הבריאות, חשופה לתביעות של הורים?
ראשית, כפי שנאמר קודם, על הגננת להשיב את התמורה שקיבלה בגין התקופה שהגן היה סגור. לגבי החשיפה של הגננת לתביעה של ההורים, יש להבחין בין שני מישורים: תביעה לאכיפה ותביעה לפיצויים. בנסיבות העניין נראה כי ההורים לא יוכלו לזכות לסעד של אכיפת החוזה, כלומר: שבית המשפט יורה לגננת לפתוח את הגן. זאת, מכיוון שבדרך כלל הגננת באופן אישי אמורה לתת את השירות. החוק קובע כי בית המשפט לא יאכוף קיום של הסכם, אם המשמעות היא כפיה לעשות עבודה אישית או שירות אישי. לעומת זאת, הגננת עשויה בהחלט להיות חשופה לתביעה לפיצויים בגין הנזק שנגרם להורים כתוצאה מאי פתיחת הגן לאחר שמשרד הבריאות התיר לפתוח אותו. בנסיבות אלה ניתן לטעון כי הגננת הפרה הסכם, ועליה לפצות את מי שנגרם לו נזק כתוצאה מהפרת ההסכם, ובית המשפט עשוי לקבל טענה זו.
האם הגננת מחויבת להעסיק חברה לחיטוי הגן, האם היא יכולה לגבות תשלום נוסף מההורים על כך?
באופן עקרוני, הגננת אמורה לפעול לפי הוראות משרד הבריאות בקשר עם ניהול הגן, ואם קיימת הוראה לחטא את הגן כתנאי לפתיחתו, ברור שיש לעשות זאת. שאלת הטלת החיוב על ההורים במקרה שהפעלת הגן כרוכה בהוצאות מיוחדות נוספות, אינה פשוטה. מצד אחד, הגננת מסתכנת בהפרה בכך שהיא מבקשת לשנות את תנאי ההסכם באופן חד צדדי בטענה שיש להגדיל את התמורה בגין ההוראות הנוספות של משרד הבריאות הקשורות בחיטוי הגן. מצד שני, בהעדר הסכמת ההורים לתוספת תשלום, הגננת יכולה לנסות לסגור את הגן בלא תשלום פיצויים על הפרת ההסכם. זאת, בטענה שבנסיבות מיוחדות אלה, היא יכולה לנסות ולהוכיח להוכיח שקיום החוזה שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו. במקרה כזה, בית המשפט עשוי לפטור צד להסכם מתשלום פיצויים בגין הפרת ההסכם. מדובר אם כן בשאלה מורכבת הכרוכה בנסיבות כל מקרה, וקרוב לוודאי שבהעדר הסכמה בית המשפט יצטרך להכריע בהתאם לנסיבות.
חלק מהגננות ביקשו לקצר את שעות פעילות הגן, האם הדבר אפשרי במידה וההורים מתנגדים, האם זה חייב להיות בהסכמה של כל ההורים?
שוב, בפנינו מצב שבו אחד הצדדים להסכם מבקש לשנות את תנאי ההסכם. במקרה כזה, ההורים יכולים לטעון כי שינוי בשעות הפעלת הגן הינו הפרת ההסכם. מצד שני, בנסיבות מסויימות, למשל: אם יש טעמים ראויים וענייניים לשינוי, אם רוב ההורים מסכימים לשינוי, אם ההורים לא יידרשו לשלם עבור שעות שלא ניתנו (הרשימה אינה סגורה) ייתכן ובית המשפט יראה דווקא את ההורים המסרבים לשינוי, כמי שעומדים על קיום החוזה באופן דווקני בחוסר תום לב. לפיכך, בנסיבות כאלה, מומלץ להגיע להבנות ככל שניתן.
הערה חשובה: האמור הינו בגדר מידע כללי ובלתי מחייב בלבד. אין הוא מהווה תחליף לייעוץ משפטי בהתאם לנסיבות כל מקרה לגופו, ואין לעשות בו שימוש בהעדר ייעוץ משפטי כאמור.
עו"ד ד"ר אריאל מלאכי משמש במשך שנים רבות כיועץ משפטי לגופים ויחידים בתחומי צרכנות, והוא גם עורך המדריך לצרכן הישראלי שיצא בהוצאת רשות ההסתדרות לצרכנות