יום הולדת הינה בא - חשבתם פעם על הקונספט של יומולדת? רובנו כל כך מורגלים במנהגים של עוגת יומולדת ושיר יומולדת, בקשת משאלה וכיבוי הנרות, וכמובן מתנת יומולדת. הגיע הזמן, אוטוטו בע"ה 42, להטיל ספק רגע ולבחון מחדש. באופן סימבולי, נראה לי שבחיבור שתי המילים לאחת, יומולדת, ובהשמטתו של ה', טמון הכול...
לפני שנה בדיוק היינו בשיא ההתלבטויות לגבי הבן שלנו, שהיה אז בן חמש, אם להעלות אותו לכיתה א' או לא ואם כן אז לאיזה בי"ס. למרות שהגננת עודדה להשאיר, אנחנו החלטנו להעלות ולמרות שילדנו הגדולים יותר לומדים בבי''ס ממ''ד רגיל, החלטנו על בי''ס תורני - סביבתי, סוג של תלמוד תורה.
בשבוע שעבר הגענו לחגוג עם הכיתה את יום הולדתו ה-6. באופן כללי אני לא מתה על האירועים האלה. ברוב המקרים הילד נצמד להורים, לא נהנה מהחגיגה וכל העסק נהיה לא כיף ולכן אני בעד הפרדת רשויות. בי"ס זה בי"ס ובית זה בית – לא כדאי לערבב. אבל הפעם היה אחרת. יום קודם הכנו ביחד משחק בינגו לכל הילדים וכמובן אפינו עוגה. אבא היה אחראי על קניית המתנה לכיתה (משחק קלפים) והפתעות לכל זוכי הבינגו (כלומר לכולם). כששאלנו את ילד היומולדת לאילו הפתעות הכוונה, הוא ענה בפשטות "סוכריות. אחת לכל ילד". בבוקר אבא עיצב את העוגה, בכישרון רב, לבקשת בעל האירוע, לעוגת כדורגל.
הגענו לבי"ס ב-9. ילד היומולדת הגיע כרגיל בזמן עם ההסעה והכיתה הייתה כבר בסיום השיעור הראשון. התחלנו עם משחק הבינגו. הופתענו מהביטחון בו עמד מול הכיתה וקרא את השאלות -בכל זאת עברו רק שלושה חודשים מתחילת השנה...
הנחנו את העוגה על שולחן המורה והתחלנו לשיר "היום יומולדת". הרגשתי שאנחנו שרים קצת לבד. הרב הצטרף אלינו בשירה וכשסיימנו הסביר שהתלמידים פה רגילים לשיר 'סימן טוב ומזל טוב'. שרנו כולם ביחד 'סימן טוב ומזל טוב...יהא לנו...ולכל ישראל עמנו'. פתאום הבנתי את הפער הגדול בין שני השירים והרגשתי כמה זה יותר נכון כך - להפוך את שמחת יום ההולדת לשמחה של כולנו ולייחל לכל עם ישראל שמחות. השיר 'היום יומולדת' הוא בדיוק ההיפך מזה – הוא שם את ילד היומולדת במרכז ומשאיר את השמחה אצלו בלבד- 'חג לו שמח וזר לו פורח, היום יום הולדת ל...'
הבאנו איתנו נרות. ככה הרגילו אותנו. הרב שיתף איתנו פעולה לגמרי והציע לכבות את האור כדי שנהנה מאור הנרות. בסוף השיר ילד היומולדת כמובן מיהר לכבות את הנרות בנשיפה אחת. כיבוי הנרות גם צרם לי פתאום – למה בעצם לכבות אותם? אצלנו, היהודים, הנר מסמל נשמה...למה שנרצה לכבות מיד? ובכלל, רק נגמר חנוכה ונרות חנוכה באים להודות ולשבח על ניסך ועל נפלאותיך ועל ישועותיך והרי גם היום, היום שבו הגענו לעולם אנחנו רוצים להודות ולשבח - גם זה היה נס. לגמרי נס. ואנחנו ההורים, חווינו אותו כל כך מקרוב, בעצמנו, בתוכנו. זאת המתנה הכי גדולה שאפשר לקבל. חיים. ברור שילד יום ההולדת נותן מתנה, ולא להפך, ולמבוגר חשבון נפש...
הדלקנו את האור בכיתה וילד היומולדת חילק לכל אחד פרוסה מהעוגה. לפחות למנהג הזה, שעומדת מאחוריו נתינה, כולנו רגילים. מזל שחתן השמחה לא שומר את העוגה לעצמו...
הגיע כבר זמן להפסקה. הרב נטל את המתנה שהבאנו לכיתה ופנה לבן שלנו – "קח, שמור אותה בתיק ונפתח אותה בהמשך היום כדי לשמוח שוב ביחד."
מזל טוב ובשורות טובות לכולנו.
הכותבת שרון רחל פלג, אם לחמישה, מנחת הורים ומורים בגישת שפר, מורה לעברית וסטודנטית לתואר שני במחשבת ישראל ובחינוך.