דמיינו רשת כבישים ללא חוקים ומגבלות... דמיינו מדינות עוינות ללא גבולות... דמיינו את הים ללא גבול... לעיתים נדמה לנו כי כאשר אנו מציבים לילד גבול ואוסרים עליו דבר מה, אנו פוגעים בחופש וביכולת הבחירה שלו. אכן, במקרה כזה נדמה כי יכולת הבחירה של הילד נבלמת מעט, אולם היתרונות שבהצבת גבולות לילדים עולים על החסרונות.
חשבו על הסיטואציה הבאה: פעוט עומד על גג בניין ללא מעקה בטיחות. הוריו המפוחדים אוחזים בו בחוזקה. הילד, שהוריו מעבירים אליו את הפחד, מאבד את בטחונו העצמי, ובתורו מהדק את אחיזתו בהוריו. אם רק נניח מעקה, הפעוט והוריו יחושו הקלה וביטחון, האחיזה תתרופף, והילד, בזהירות ובבטיחות, יוכל לרוץ בחופשיות.
כשאנו מציבים גבולות אנו מפרידים בין אסור ומותר ומלמדים את הילד שלנו אילו התנהגויות מקובלות ואילו לא. הגבול מאפשר סביבה מוגנת ובטוחה ומוביל את הפעוט לפעילות מתוך סקרנות ועניין ומסייע לו למצות יכולות חברתיות, רגשיות, מוטוריות, שכליות ושפתיות.
הורים רבים מתקשים בהצבת גבולות, מתוך חשש מתגובת הילד ומתוך רצון "לא לצאת רעים". מהי אפוא הדרך הנכונה ביותר להציב גבולות? להלן שיטת חמשת השלבים:
קצר וקולע – יש להיות ברורים, קצרים וחד-משמעיים. יש לאסור בקצרה את ההתנהגות שברצוננו להפסיק. לדוגמה: "אסור לנשוך" או "אסור להרביץ". בשלב זה אין לתת לפעוט "הרצאות" חינוכיות והסברים שאין להם קשר ישיר להתנהגות שאנו שוללים.
סמיכות למאורע – הילד נשך? אמרו את המילים "אסור לנשוך" קרוב ככל האפשר למעשה, שכן אם עבר זמן, הפעוט עלול שלא לקשר את ההערה שלנו להתנהגות שאנו מעוניינים למנוע. יומו של הילד גדוש בדברים חדשים שהוא לומד, בחברים שהוא פוגש וביצירות שהוא מכין בגן או במעון. אם הילד הכה את אביו בבוקר, וכשתפגשו אותו בצהריים תאמרו לו: "אתה זוכר שנתת מכה לאבא היום בבוקר? אסור להרביץ," סביר שהילד כלל לא יזכור במה מדובר, ולא יקשר את התגובה שלכם לפעולה שלו.
אופן האמירה – אמרו את המשפט תוך שמירה על קשר עין ואינטונציה נכונה: לא בחיוך או כבקשה, אלא כציווי (אך גם לא בכעס או בצעקה). כשהדברים נאמרים בצורה ברורה, הילד מקבל אותם בצורה נכונה.
עקביות – אם ברצוננו להפסיק התנהגות מסוימת, עלינו להגיב עליה באופן עקבי. אם נתעלם או נאפשר לה לקרות לעיתים, הילד יתבלבל ולא ידע להבין אם ההתנהגות אסורה או לא. כשאנו לא עקביים, הילד עשוי לחשוב שאין קו אחיד ושאולי מי מהמבוגרים לא רציני בכוונותיו.
"סור מרע ועשה טוב" – אל תשאירו את הילד רק עם "אסור", אלא חברו אותו לפעילות מותרת מעניינת ומאתגרת. אם לא תעשו זאת, סביר להניח שהוא יחזור לפעילות האסורה.
הילד הכה את אביו בבוקר? אמרו לו מיד "אסור להרביץ!" ולאחר מכן למדו אותו מה כן מותר: מותר לנשק, מותר לחבק ומותר ללטף. הדגימו זאת לילד והראו לו את הדרך הנכונה לצעוד בה. כך הוא לא יישאר עם טעם של חוויה שלילית, אלא ילמד להבא מה מביא לתגובה חיובית של הוריו ושל סביבתו וידע ליישם זאת.
אל תשכחו:
הסמכות של ההורים או של המבוגר האחראי עושה אותם לדמויות מובילות ומכוונות עבור הילד. בד בבד עם היותם מייצגים את הגבול שעוצר, הם גם אלה שמגנים על ביטחון הפעוט ומונעים תאונה אפשרית. כך אנו נותנים לפעוט הרגשה שהוא יכול לסמוך עלינו ולהיתמך על ידינו, ובכך נהווה משענת חזקה ויציבה עבורו.
זכרו: גבולות = אהבה.
כתבה: דקלה כהן. מדריכה פדגוגית ברשת המעונות בשבילי החינוך – פרח. "בשבילי החינוך" היא רשת המפעילה מעונות יום בפריסה ארצית ומעניקה מדי יום טיפול מסור, אוהב ומקצועי לאלפי תינוקות ופעוטות. "פרח" היא זרוע של הרשת, הפועלת בתחום החינוך המיוחד. במסגרת הפעילות המשותפת משולבים במוסדות "בשבילי החינוך" ילדים עם צרכים מיוחדים המתחנכים בתוכנית "פרח", מתוך מטרה לשלב אותם בקהילה ולחנך את הילדים להכלה, לסבלנות ולקבלת השונה כבר מהגיל הרך. "בשבילי החינוך – פרח", פועלת עם מיטב אנשי המקצוע, תוך שמירה על קשר רצוף עם ההורים, המשפחה ושיתוף פעולה עם גורמים מקצועיים ושמירה על ביטחונו, בריאותו והתפתחותו המיטבית של הילד.