לא פעם שואלים אותנו: עוד גרעין קהילתי בלוד?! הרי ידוע שכל דתי מקים לעצמו בית כנסת, בית ספר ואם אפשר אז למה לא גם גרעין. ובכל זאת, הבחירה להקים את הגרעין ברמט לפני שלוש שנים לא היתה בחירה שרירותית ועוד מציאת פתרון דיור. אבל לפני שנספר על החזון הגדול והקסם של השכונה, בואו נחזור מעט אחורה.
שכונת רמט היא אחת מהשכונות הוותיקות בעיר שנבנתה בשנות ה-60 ואוכלסה במהרה בעולים חדשים בני עדות שונות. בשנותיה הראשונות של לוד, העיר נהנתה מצמיחה כלכלית מהירה, אך גורלה לא שפר עליה והחלה להיכנס למיתון ולהידרדרות חברתית וכלכלית עד שבסוף שנות ה-90 ניהול כושל ומושחת נלקחה מתושבי העיר הרשות לבחור את המועצה המקומית ואת ראש העיר עקב. אלו היו השנים הקשות ביותר של שכונת רמט שסבלה מהזנחה רבה ומנטישה המונית. כל מי שיכל להרשות לעצמו עבר לערים הסמוכות וכך קרה ששכונת רמט הקטנה, נשארה מאוכלסת בקשישים, עולים ובני מיעוטים. עקב כך היא הפכה לשכונה עם פשיעה מוגברת, סחר בסמים, אלימות ופריצות.
הדרך למטה לא היתה קשה- התושבים שנשארו בשכונה עמדו חסרי אונים אל מול הפשיעה, ועם הזמן נעשו אדישים. רמט הפכה לשכונה עם תדמית שלילית, וההזנחה גברה. וכמו מעגל שמזין את עצמו, התדמית השלילית והייאוש הגבירו את ההזנחה שהגבירה את התדמית השלילית.
וכאן בעצם- הגרעין נכנס לשכונה.
פעילויות כפר הסטודנטיםצילום: כפר הסטודנטים רמט
אנחנו חבורת צעירים ומן הסתם היה הכי קל למצוא דירה במיקום נחמד, לנסוע ללימודים ולעבודה ולחיות חיים נעימים. ובכל זאת, בחרנו להתמקם בשכונת רמט, מתוך אמונה גדולה במקום.
כאן בשכונה אנשים גרים עם לב רחב ואש בעיניים. זוהי קהילה שאידאלים ושליחות הן מילים שנוכחות בשיח, ולא רק בציניות תוך התרפקות על זכרונות מהסניף.
למתבונן מהצד תראה השכונה כאוסף של שיכונים ישנים, מעט דשא ומכולות כמו של פעם. אבל אנחנו יודעים לספר שיש פה הרבה יותר- יש פה לב גדול ופועם של תושבים צעירים ותושבים וותיקים, שמסירים יחד שנים של תדמית שלילית ושל חוסר אמון בשינוי. קמים ומתמודדים אל מול ההזנחה, רעשי הרכבת והוונדליזם ברחובות. עוצרים ופועלים אל מול ביוב שצף על גדותיו וחולדות שמטיילות בגאווה בשכונה כחתולות רחוב.
ולאט לאט- השינוי פועם, רוקם עור וגידים מולנו. לאנשים אכפת, לעיריה אכפת. לכולנו אכפת ממה שקורה פה.
אנחנו נכנסים למקומות הכואבים, ולא מעלימים עין. ממש כך הוקמה הגינה הקהילתית, מקום שעד לפני שנה שימש כחצר האחורית של השכונה. מקום חשוך, מלוכלך ופינה נוחה לשימוש בסמים. כפר הסטודנטים נכנס לתמונה ובמאמצים רבים ניקה את המקום, שיפץ ובנה שולחנות ופרגולה וייסד גינה קהילתית. היו רגעים לא פשוטים של ייאוש בדרך להפיכת המקום לפינת חמד ולכן זה מחזה שמחמם את הלב לראות את תושבי השכונה שותפים בעבודה בגינה. משמח ומחזק בעשייה לראות שהגינה הפכה לפינת בילוי עבור כלל תושבי השכונה.
פעילויות כפר הסטודנטיםצילום: כפר הסטודנטים רמט
ולאורך כל הדרך יש הרבה מאד יחד, יחד של שכנות טובה. בתחנות האוטובוס, בפרויקטים השונים או בדלת ממול, נרקמים קשרים בין צעירים לוותיקים. מאוסף אנשים נוצרת קהילה ואנחנו מגלים שלמרות ההבדלים באופי ובתרבות אנחנו עם אחד שאוהב אחד את השני.
בולטת בשכונה במיוחד העשייה עם הקשישים. השכונה שלנו מתאפיינת באחוז קשישים ואחד הפרויקטים המיוחדים שאנו מפעילים בשכונה נקרא קפה סבבא. זהו מפגש ערב שבועי שבו הסטודנטים מהכפר מעבירים פעילות תרבות מגוונת לקשישים בשכונה. במסגרת הפעילות אנו מוציאים את הקשישים לטיולים שונים ומגוונים. הטיול הראשון שאליו יצאנו היה לעיר העתיקה בירושלים. בסיום הטיול התקשרה אחת הקשישות וסיפרה בהתרגשות שהיא ואחותה לא יצאו מלוד כבר שנתיים! הטיול הזה מאד שימח אותה.
באמצעות המפגשים האלו ויחד עם ביקורים בבתי הקשישים אנו יוצרים קשר קהילתי עמוק שמחבר בין הקשישים לצעירים מתוך אמונה שלאוכלוסיה הבוגרת בשכונה יש הרבה מה לתת והם חלק משמעותי מקהילת רמט.
דוגמא למקרה מיוחד התרחשה בשנה שעברה בו הכרנו קשיש שחי ערירי בביתו. נכנסו לבית וחשכו עיננו אל מול ריצפה מלאה בשכבה שחורה של לכלוך, מקרר ריק ואבק. חברי כפר הסטודנטים עמלו שעות רבות על סידור הבית ואחד הסטודנטים שהסיפור נגע בו, אימץ את הקשיש. מאז, הקשר עם הקשיש נמשך והדאגה לאוכל ולביקורים אצלו ממשיכה. מדובר בקשיש שהרווחה כבר רצתה להעביר להוסטל אך כיום הוא ממשיך לחיות בשכונה ויודע שיש מי שמתעניין בו.
פעילויות כפר הסטודנטיםצילום: כפר הסטודנטים רמט
בתקופת הקורונה גילנו עד כמה הנוכחות שלנו בשכונה חיונית. העירייה יצרה מנגנון גדול של חלוקת מזון מבושל ויבש לקשישים ברחבי העיר. הנוכחות שלנו איפשרה לעירייה להגיע לקשישים רבים שאנחנו מכירים מעצם המגורים שלנו בשכונה ובמיוחד יכולנו לסייע בשינוע המזון לקשישים השכנים שלנו בשכונה.
החיוניות בנוכחות שלנו בשכונה באה לידי ביטוי גם ביום העצמאות בימי קורונה. עקיבא, צעיר בשכונה, מספר "הייתה חוויה מרגשת שלא אשכח. בזמן שתכננו כיצד ראוי לחגוג, חשבנו איך לאזן בין הרצון לשמוח בעצמנו, בין הרצון לשמח שכונה הנמצאת תחת סגר, ובין ציות להנחיות משרד הבריאות. החלטנו לערוך תפילה חגיגית באמצע השכונה, בתיאום עם המשטרה. ובזמן התפילה, חשבתי לעצמי על האבסורד: עצמאותה של המדינה, שמתבטאת השנה במגבלות ובאיסורים, במבט ראשון אולי עלולה להיראות כמו חוסר עצמאות. אבל אז, חשבתי לעצמי, המדינה מגבילה אותנו על מנת לשמור על העם שלנו. אולי בזה באמת מתגלה הרצון הפנימי שלנו, להיות חלק מכלל ישראל. איסורים לפעמים הם ביטוי לחופש. האיסורים של המדינה האלו אינם כובלים, הם מזכירים לנו איך ניתן להתחבר עם אנשים מרחוק".
והנה כעת, הגענו לקיץ השלישי של הגרעין ואנחנו ממשיכים בעשיה תוך הסתכלות לאופק. רוצים להמשיך לעלות קומה בכל המובנים. להיות יותר שכנים, יותר בתשומת לב לפרטים הקטנים, לנראות השכונה, לאנשים שחולפים על פנינו, לחשוב קדימה ורחוק מה שכונת רמט צריכה כדי להמשיך ולפרוח. להמשיך להקים פרויקטים כמו יסוד גמ"ח של עזרה הדדית וארוחות שבת עבור הקשישים בשכונה.
היד עוד נטויה והרצון גדול.
טוב פה בלוד וטוב על הלב פה בשכונת רמט.
כיף להיות חלק.
הקהילה הדתית בלוד בעיצומו של גיוס המונים. בואו להיות שותפים >