''רק בגלל הרוח ...''

פעולה מס' 15:

"רק בגלל הרוח..."

פעולה לחבריא ב' על עשייה מתוך לימוד של תורה

רקע:

בפעולה זו נברר את הצורך שלנו להתמלא בתורה על מנת להגשימה בתחומים השונים בחיינו - אם לא נהיה מלאים בתורה ממילא כוח התרומה שלנו יהיה חלקי יותר ומוגבל יותר.

מתוך כך נבין מדוע בני-עקיבא קוראת ללמוד תורה במסגרות שונות כמו מדרשה, מכינות וכו' כשלב הכנה להגשמה שתמשך אחר-כך בשנות השרות ובחיינו הפרטיים.

מטרות הפעולה:

1. החניך יפנים את התובנה שעשייה, נתינה והגשמת האידיאלים הגדולים ללא לימוד, בירור וליבון

לא יחזיקו מעמד.

2. החניך ילמד שמה שמסייע לתת קשור מאוד במלאות הרוחנית והפנימית שלו.

מהלך הפעולה:

שלב א' - לשאוף חזק...

המדריך יחלק לחניכים פתקים ועטים ויבקש מהם לרשום מה הם חושבים שיעשו עוד 10 שנים. היכן יגורו במה יתרמו לעם וכו'. המדריך יגיד לחניכים כי בעוד 10 שנים תתכנסו כולכם תפתחו ותקראו את הפתקים.

המדריך יכניס את הפתקים לתוך בקבוק (לא לשכוח להביא בקבוק!!!) ויסגור את הבקבוק היטב.

אם הפעולה מתקיימת בשבת המדריך יפזר על הרצפה כרטיסיות שונות, כך שעל כל כרטיס כתובה שאיפה אחרת

לדוגמא: להיות עורך דין, להקים ישוב, לטוס לשליחות בחו"ל וכדומה...

ומספר כרטיסים נוספים ריקים. המדריך יבקש מכל חניך לבחור פתק שמשקף

את שאיפותיו לעוד 10 שנים. אם השאיפה לא כתובה על החניך לקחת כרטיס ריק,

ולהגיד מה היה כותב במקום.

שלב ב' - לא רק אצלנו...

המדריך יספר לחניכים שבשבוע שעבר נערכה פגישת שבט של אחד השבטים, לפני 10 שנים בדיוק חברי השבט לקחו בקבוק וכתבו את שאיפותיהם בדיוק כמו שעשינו עכשיו, ובשבוע שעבר הם פתחו את הבקבוק.

המדריך יקריא לחניכים את הקטע שאחד הנוכחים במפגש כתב (נספח מס' 1)

שלב ג' - כמו כולם.

המדריך יחלק לחניכים את הקטע "כמו כולם" של יוסי בנאי (נספח מס' 2) המדריך יעלה לדיון את הנקודות הבאות:

מדוע לדעתכם כה רבים האנשים שזונחים את האידיאלים במשך החיים?

האם לדעתכם האידיאלים שרשמו האנשים בפתקים היו אמיתיים לגביהם ?

מדוע לא החזיקו מעמד לאורך שנים וימים ?

הטיעון - "התבגרתי, עזוב אותי !" - כיצד ניתן למנוע אותו ?

שלב ד'-

המדריך ילמד ביחד עם החניכים את אחד מהמקורות המצורפים (נספח מס' 3), אפשר ללמוד יותר ממקור אחד. הכדור בידיים שלך...

סיכום:

בשלב הראשון של הפעולה ראינו שלכל אחד ואחד מאתנו יש שאיפות לעתיד הקרוב והרחוק.

בשלב השני ראינו שלרבים לפנינו היו שאיפות לעתיד בזמן צעירותם, בתקופת תנועת הנוער הם אידיאליסטים לכל דבר, ולאחר מכן הם גדלים והופכים להיות אנשים "מן השורה" שמונעים משאיפות פרטיות וזונחים את האידיאלים שדגלו בהם

בשלב השלישי של הפעולה ראינו מקרוב שלפעמים האידיאלים הם מידי כלליים, פחות מידי מבוררים.

התרומה בגיל צעיר נובעת מסיבות רבות כגון: מרץ נעורים, שותפות, תנועת נוער, אופנה חברתית וכו'. בתוספת אידיאלים כלליים - רבים הם האנשים כמו מושיקו שמצטיירים בעינינו כמגשימים ואידיאליסטים ! אך עם השנים מתברר שמכיוון שהאידיאלים לא היו מבוססים מספיק בשכלנו, הם נשכחו בשטף החיים, ואז אנו נתקלים בתופעות כמו מושיקו...

בשלב הרביעי של הפעולה למדנו ביחד עם החניכים שכדי שלא נגיע למצב כזה באופן פרטי ובאופן כללי כחברה עלינו ללמוד וללבן את האידיאלים התורניים לפני צאתנו לדרך, כיוון שההגשמה האמיתית אינה עכשיו בתנועה, אלא דווקא בחיינו בכלל בהמשך.

אם נסתפק בסיסמאות ובלימוד מתקופת התיכון נהיה שטחיים ולא נוכל להמשיך בדרך זו לאורך זמן.

אפשר להמשיל זאת לבקבוק: מה קורה כאשר בקבוק מתרוקן?! האם הוא יכול לתת למישהו לשתות ממנו?! ודאי שלא!!! כך אנחנו בכדי למלא אחרים אנו צריכים להיות מלאים! ובשביל להתמלא אנו צריכים ללמוד ולעבוד על כך.

אנו מכירים את הויכוח שהתנהל בין חכמים בדבר מה עדיף תלמוד או מעשה ואת ההכרעה בדבר - תלמוד - שמביא לידי מעשה. והשאלה כמובן היא אם יתרון התלמוד הוא בכך שהוא מביא לידי מעשה, אז מדוע לא נאמר ישירות מעשה גדול ?

לפי מה שאמרנו עד עתה הדבר מובן. מעשה שאין מאחוריו אידאל (= תלמוד), הוא אינו מעשה מושלם. אנו מעונינים במעשה שנובע מתוך מסקנות התלמוד שמגשים את התלמוד.

ואכן לשמחתנו קיימות בימינו מסגרות רבות ללימוד תורה כהכנה לחיים לבנים ולבנות. ישיבות ומכינות לבנים ובזמן האחרון גם לבנות, המדרשות הרבות שקמו ללימוד תורה ואמונה.

חשוב לציין שגם תוך כדי הגשמה עלינו להתמלא כל הזמן, לקבוע עיתים לתורה בזמן השרות הצבאי ובחיים האזרחיים. אחר כך, כמו אצל בנות קיימת מסגרת ה"אורייתה" בשרות הלאומי.

כל זאת על מנת שנוכל לתרום בצורה אמיתית יותר ויעילה יותר.

נספח מספר 1:

הם הגיעו כולם נרגשים ושמחים מלווים במשפחותיהם (לחלקם כבר 3 ילדים), היו שם רבים. דני הספורטאי, מושיקו החברמן הנצחי, דליה השקטה, מירה שתמיד התנדבה לעזור בכל משימה, אייל, יוסי, אלי - כמעט כולם. בידי מושיקו היה הבקבוק ובו הפתקים שטמנו בסוף השמינית - אז, לפני שכל אחד התפזר לדרכו בחיים, זה לצבא וזה לישיבה וזו לשרות לאומי. כל אחד כתב אז מה הוא חושב שיהיה בעוד 10 שנים, מה יעשה במה יתרום לעם. זה היה בקומזיץ אחרי הבגרות האחרונה. דני הקומונר נתן לנו אז שיחת מוטיבציה על חשיבות התרומה לעם ישראל - השליחות העומדת על כתפי כל אחד ואחד מאיתנו, איש איש, אמר, באמצעות כשרונותיו ויכולותיו. עלו והצליחו, אני מאמין בכם...

היה זה רגע התעוררות מיוחד. ישבנו מרוכזים בעצמנו כל אחד בפתק שלו - הטמנו הכל בבקבוק ושכחנו...

10 שנים עברו מאז ישבנו במעגל כולנו - כמו אז רק גדולים יותר, מיושבים יותר.... היינו מסוקרנים מעט לפתוח ולהיזכר אילו חלומות היו לנו אז בתור נערים.

דוד התנדב ראשון לפתוח את הפתק שלו - הוא חלם להיות ר"מ בישיבה תיכונית, היום הוא עורך-דין. "דברים השתנו בדרך" אמר והעביר את תורו הלאה.

אחר כך פתחו כולם, מירי ואהוד, יוסי ואייל, עשו השוואות בין מה שחשבו למה שהם היום. כאלו שחשבו לשרת בקבע ומצאו את עצמם מהר מאוד באזרחות, והיו עוד אחרים ששינו תוכניות במאה ושמונים מעלות.

האווירה הייתה טובה, היה כיף להיזכר בימים ההם לראות עד כמה התגשמו החלומות ומה השתנה... ואז הגענו למושיקו, סוף, סוף למושיקו, במושיקו תלו הכל תקוות הוא היה המנהיג הבלתי מוכתר של השבט, טיפוס כריזמטי, ראשון לכל משימה. אני זוכר איך הוא ארגן באמצע הלימודים אוטובוס - "חברה', יורדים לימית להלחם בנסיגה לעזוב הכל ולבוא" – וכולנו באנו.

שנתיים ריכז בסניף - כשלא היה מישהו אחר שייקח את העניינים בידיים, הרים פרוייקטים היה ראשון לפעול.

בהיסוס מה פתח מושיקו את הפתק (זאת אני יכול לומר במבט לאחור) היה כתוב שם באותיות של קידוש לבנה נלהבות, של בן נעורים: "אני מושיקו אהיה היכן שהעם יצטרך ! בצבא אני רוצה להיות קצין ולהשפיע על חיילי, אגור בעיירת פיתוח - חשוב לי להקפיד על אופייה החברתי של המדינה..." את השאר אינני זוכר במדויק אבל הצליל של הדברים היה דומה - לפעול...לעשות...לתקן...

ניכר היה שמושיקו היה רוצה שיחלפו על פניו וימשיכו הלאה, תחת זאת השתררה דממה. כולם הביטו במושיקו - לבוש בחליפת עסקים אנינת טעם, כשקרסו הולכת לפניו, הפלאפון נמצא בעמדת הכן לכל קריאה הקשורה בעסקיו הפרטיים המשגשגים...

דווקא דני השקט - העז להפר את השתיקה ולשאול: "נו, מושיקו, קצונה, עיירת פיתוח - לאן הלכו האידיאלים ? רק לפני כמה דקות בכניסה סיפרת כיצד השגת פטור ממילואים, מה נשאר מהפתק - האמנם רק חלום ?"

"עזבו", אמר מושיקו בחיוך מאולץ, "היינו ילדים אז, מה הבנו מהחיים, היינו תמימים, חשבנו שהעולם הוא חלום שנוכל לשנות אותו. החיים משנים ת'בן-אדם, אי אפשר להישאר כל החיים בגיל 18. היום אני מסודר וזה מה שחשוב, אידיאלים זה טוב כשצעירים..."

הערב עוד נמשך. היו שהגיבו, אחר כך, על דברי מושיקו בהסכמה, בבדיחות, היו שהביעו התמרמרות קלה - בסה"כ העניין הוחלק.

אינני יודע מה חשב מושיקו באותו ערב: על מה שעבר עליו ב- 10 שנים. אני יודע שלי היה קשה להירדם....

נספח מספר 2:

כמו כולם/ יוסי בנאי

אתה תהיה ילדי חכם כמו כולם

וכמו כולם אתה תהיה מאוד שונה

אתה תרצה קצת לשנות את העולם

אך כמו כולם אתה דבר לא תשנה

וכמו כולם אתה תלך לגן חובה

תלמד שירים יפים על ארץ ישראל

תגמור תיכון ו-הופ תהיה בגיל צבא

כי מלחמות תמיד יהיו - תודה לאל.

כמו כולם אתה עוד תתבגר

תצעק בכל המסיבות

שזה נורא מה שקורה,שזה הפקר

אך כמו כולם אתה לא תדע את הסיבות

כמו כולם אתה תגן על המדינה

ועם כולם אתה גם תלמד להתפלל

כמו כולם אתה תאהב באמונה

ועם כולם אתה תבכה ותיילל.

ואתה תהיה אזרח הגון כמו כולם

כמו כולם תהיה בין אלה שצודקים

אתה תמיד תשא את צער העולם

וכמו כולם אתה גם תעקוף את החוקים

עם המצב אתה לא תרצה להתפשר

ועם כולם תצעד בכל ההפגנות

אבל כשתראה ילדי שזה נורא קשה

אתה לאט, לאט תשכח את העקרונות

אתה תהיה חשוב, חשוב כמו כולם

ואולי גם תהיה כלום כמו כולם

ואם תתאמץ אולי תגיע גם לאמצע כמו כולם.

וכמו כולם אתה ודאי גם תתחתן

יהיו חלומות ,וילדים ,אולי אישה

ועם כולם אתה תשמין ותתמתן

ותחכה כמו כולם לגיל פרישה

וכשתהיה ילדי זקן,נורא זקן

ובשמיכה של זיכרונות אז תתכסה

אתה תצחק איך לא הצלחת לתקן

את העולם הטוב הזה והנבזה.

פזמון:

עכשיו- תלך לישון ילדי,לישון

ואל תוציא לאבא ת'לשון

אתה תגדל ילדי ואז תראה

כמה צדק אביך הטועה.