פעולה מס' 8:

עברנו את הגבול

מבוא:

לסיום השער רצינו להעלות עוד נקודה שלפעמים לא שמים לב אליה והרבה פעמים נכשלים בה. גם בהקשר לנושא וגם באופן כללי.

אצל כולם קיימת הדילמה איך לומר דברים, מה בדיוק להגיד ואיך זה יתפרש ע"י הסביבה.

לא כל דבר שחושבים צריך לומר, לא כל דבר שאומרים צריך לכתוב. לדברים שנאמרים או נכתבים או מצולמים בתקשורת יש משקל רב ועלולים לגרום נזק, אף אם הדברים הם אמת לאמיתה.

העיתונות והתקשורת פועלות עפ"י כללים אתיים מסוימים כדי להגן על הפרט מפגיעה בשמו הטוב או בפרטיותו. העיקרון משאיר מקום לשיקוליו של העיתונאי ואנשי התקשורת, שפעמים רבות חורגים מגבול הטעם הטוב.

בעולם כל-כך פתוח שבו הערכיות מדלדלת, לדבור ולכתיבה יש אפקטים עצומים ודווקא בגלל העוצמה הזו צריך לנהוג ביתר זהירות, כל מילה מופצת למיליוני אנשים וכל תמונה מצולמת עבור רבבות. חלק מהאנושיות שלנו הוא לא להכנע לזרם הזה ולנהוג על-פי דרכה של תורה.

אנו רוצים להעלות את המודעות לנושא הן בתקשורת והן בחיי היומיום – לחנך להקפדה על שמירת הלשון ולימוד הנושא.

העקרונות ההלכתיים שהבאנו כאן הם קיצור נמרץ של הדברים ואין לפסוק לפיהם הלכה, אלא ללמוד מתוך ספרים כגון "נצור לשונך" או "הלכות לה"ר" וכדומה.

מטרות:

1. החניך יהיה מודע לנושא הפגיעה האישית בתקשורת.

2. החניך יתעורר ללימוד נושא הלכות לשון הרע ולשימת לב לדיבורו.

מיועד ל:

מעפילים - הרא"ה- חבריא ב'

מהלך:

שלב א':

מצלמים על דף גדול A4 את נספח א'. מדביקים על בריסטול וחתכים לפאזל. מאחורי כל חלק כותבים קטע מנספח ב'.

כל חניך או קבוצת חניכים מקבלים חלק אחד. מקריאים אותו ומתארים איך נראית ג'ני. מראה, צורת התנהגות, ישיבה, דיבור (בחיקוי או מילים או ציור).

הופכים את החלקים ומרכיבים את הפאזל.

הנה ג'ני. האם היא דומה למה שדמיינו אותה?

מה ההבדל בין מה שהרגשנו אליה לפני שראינו אותה למה שהרגשנו אחרי שראינו אותה?

איך הסופר תיאר אותה?

ואיך הצלם רואה אותה?

מדריכים!

תמשיכו לכוון שאחרי שראו את ג'ני, שהיא ילדה עם פיגור שכלי מסתכלים רק על הצד המוגבל שבה. לפני שראו אותה יכלו גם להסתכל על המיוחד שבה – על השונה במובן חיובי יותר. התמונה משנה לנו את התפיסה (אפשר להעזר בנספח ג').

שלב ב':

צפייה וכתיבה: מחלקים את החניכים לזוגות. כל זוג צופה בעוברים ושבים (אם הסניף במקום שלא עוברים בו אז אפשר לצפות בחניכים משבטים אחרים).

כל זוג מוצא מקרה וצריך לסקר אותו. להשתדל לסקר מ- 2 כיוונים – מהצד של הצופה ומהצד של האדם עצמו (למשל, אדם שמועד על קליפת בננה יכול להצחיק צופה מהצד אבל, אותו זה פחות מצחיק...).

לפני כן מקריאים לחניכים את הכלל האתי העיתונאי:

"לא יפרסמו עיתון או עיתונאי דבר הנוגע לפרטיותו של אדם, או לשמו הטוב, העלול לפגוע בו ללא הסכמתו, אלא, אם קיים עניין ציבורי בפרסום ובמידה המתחייבת מכך בלבד".

שלב ג':

מקריאים את הכתבות. האם עמדנו בעיקרון האתי?

האם קל או קשה לשמור על הכללים?

מה היה קורה לו האדם שכתבנו עליו היה קורא או שחבריו היו קוראים עליו מה שכתבנו?

האם היה נפגע?

שלב ד':

מראים כתבות ותמונות ושואלים את החניכים מה לדעתם מיותר או יכול לפגוע באדם שנכתב עליו.

צריך להדגיש: יכול להיות שהדברים הם אמת לאמיתה, אבל, לא כל אמת ראוי וצריך להגיד, צריך לחשוב על האדם בצד השני.

שלב ה':

היישום המעשי: האיסור להפיץ שמועות ולפגוע באנשים לא חל רק על עיתונאים. אז בואו ונלמד יחד כמה כללים בשמירת הלשון... (נספח ד').

================================================

נספח ב':

ג'ני

ג'ני היא ילדה קטנה וחמודה,

יש לה עיניים חומות ושער חום כהה

אם נופל שערה על עיניה

היא מזיזה אותו הצידה, אבל...

הידיים שלה אינן מגיעות ישר אל המצח

אלא מתעגלות סביב כמו פרח הפותח

לראשונה את עלי הכותרת שלו.

אז היא מזיזה את השיער ומרחיקה אותו

מעיניה.

היא מביטה אליך ומחייכת.

אפה מתקמט, זוויות שפתיה מתעגלות כלפי

מעלה –

והיא אומרת: "ג'ני", והיא חוזרת: "ג'ני".

לעמים היא רוקדת ריקוד קטן, מוזר.

וג'ני מתנועעת בכיסא שלה ועיניה

נראות כמו כוכבים בשעת בין ערבים

יש דברים רבים שג'ני אינה מבינה,

ויש דברים רבים שאחרים אינם מבינים...

נספח ג':

כוחה של תמונה

אירועים רבים נחרטים בזיכרוננו בזכות תמונות מרגשות החודרות עמוק ללבנו ועוקפות תהליכי מחשבה רציונליים וביקורתיים. כוחה של התמונה לזעזע, לרגש, להסעיר – אינו מוטל בספק. היא מקילה על תהליך ההזדהות, מאפשרת לנו להיחשף ולחוות מצבים אנושיים טעוני רגש. באמצעותה אנו יכולים להתעורר לסבלו של הזולת ולגלות עניין בנושאים מרוחקים מחיי היום יום שלנו. אך התמונה לבדה מתקשה להבהיר לנו באופן הגיוני ומאורגן את הרקע למעשה, את השלכותיו, כיצד הוא משתלב במורכבות הכללית של הנושא שהיא מייצגת. נבחן את הסיקור: באיזו מידה הוא מגייס בעיקר היבטים ריגושיים להעברת תמונת המציאות או באיזו מידה מתלווים אליהם טיעונים הגיוניים ושיטתיים, וניסיונות להציג סימוכין ממקורות שונים. כצופים ביקורתיים ומעורבים בנעשה סביבנו, לא די לנו "להתרגש" (כמה שזה נורא! כמה שזה מזעזע! כמה שזה לא צודק! ממש כואב הלב...) – מחובתנו גם להבין ולחשוב על המשמעויות האפשריות.

(מתוך "החופש לצפות", דפנה למיש)

נספח ד':

הלכות לשון הרע

עדיף ללמוד את ההלכות מתוך הספר. זה נראה אחרת כשמדריך בא עם הלכות לה"ר או "נצור לשונך", מאשר דף עם מקורות...

לשון הרע:

המספר בגנות חברו.

המספר דבר שאם יתפרסם יזיק לחברו (אפילו אם יפחיד אותו או יצער אותו) (למשל, מישהו שזכה בפיס ואם ידעו זה יגרום לו נזק). להדגיש: גם אם הדברים נכונים!!!

אבק לשון הרע:

אם מישהו מספר משהו שאנשים ידברו עליו אח"כ, אפילו אם לא אמר שום דבר רע (למשל, מי היה מאמין שדני יתנהג כך...).

איסור קבלת לשון הרע:

אם שומעים לשון הרע אסור להאמין שהדבר אמת, אפילו אם זה לא משהו רע, ואפילו אם כולם יודעים.

רכילות:

אסור לגרום למישהו לשנוא מישהו אחר.

אסור לספר למישהו "אתה לא רוצה לדעת מה יוסי אמר עליך..."

אסור לספר גם אם שואלים "תגיד מה דינה סיפרה עלי?"

אסור לגלות סוד.

אסר לספר מה שמישהו אמר על מישהו אחר.

×イ ישנם כמה אופנים שמותר לספר לשון הרע - במסחר, בחברה רעה, וכו'.

×ロ להדגיש שלשון הרע זה דבר שכולנו נכשלים בו וצריך ללמוד!

×ハ הנספח הנ"ל הוא תקציר ולא פסיקת הלכה.