פעולה מס' 9:

לעשות חיים

או: אל תיתן לזמן ללכת במקומך

מבוא: מהם חיים בעלי משמעות ? מהו ניצול זמן ?

מה נעשה כאשר האידיאל הגדול מתנגש עם חיי שגרה ומה נשאר לנו לעשות עוד בעולם ?

חומרים:

1. חימר, חוטים של צמר, קשים, גרוטאות, אביזרים שונים שניתן ליצור מהם "יצירות".

2. בגדי צייר, כובע, מכחולים וכו'

3. ציורים (רצוי של ציירים גדולים - אפשר לצלם מהאנציקלופדיה)

4. ציור שהמדריך צייר (חובבני...)

5. חלקי כתבות מודבקים על בריסטולים.

מהלך הפעולה:

שלב א' -

משרד החינוך עורך סקר כמה שעות טלויזיה כדאי לצפות בשבוע ?

בקש מכל אחד לרשום על נייר את מספר השעות השבועיות שהוא ממליץ למישהו בגילו לצפות בחודש. אסוף את תשובותיהם.

שלב ב' - (בשבת יש לעבור ישר לחלק 2 של שלב ב').

1. החניכים מקבלים חומרים שונים: מנקי מקטרות / חוטי צמר / חימר / קשים וכד'.

עליהם ליצור משהו יפה ומקורי מכל החומרים בזמן קצוב עושים תערוכה של כל היצירות והצבעה למי מגיע פרס על היצירה היפה והמקורית ביותר.

2. המדריך נכנס לבוש בגדי צייר, ותיק ציורים בידו.

המדריך מתחיל להציג את עצמו כקריסטיאן ג'אן. ג'אן אומן בקנה מידה עולמי שניהל את תחרות הציור השנתית המיוחדת בצרפת לציורי אומנות מהדרגה הראשונה בעולם, הוא מונה בפני החניכים את יחודה של התחרות - וכללי ההשתתפות בה:

כל הציירים קיבלו זמן עבודה זהה וכן אותם חומרים בדיוק !

התחרות התקיימה בבניין אחד. כל אחד עבד בחדר שונה כדי לא להיות מושפע מחברו.

המדריך יציג לראווה כמה מיצירות האומנות - ציורים של גדולי העולם ולבסוף מציג את ציורו החובבני. הוא פולט אנחה וטוען שזו בושה לאומנות הצרפתית אך יש הטוענים שזו אומנות מודרנית...

שאל את החניכים מהי לדעתם היצירה היפה ביותר.

ואז תאמר להם - חבר השופטים התקשה בהחלטתו אך לבסוף החליט ברוב קולות על ציור מסוים (הצבע על אחד הציורים).

ואז - שומו שמים. אחד האומנים שהפסיד טען כי התחרות אינה הוגנת. לא יתכן שערך של יצירה אחת יהיה גדול יותר מערכה של יצירה אחרת שכן רוב היוצרים השקיעו ביצירותיהם זמן ועבודה זהה. לכולם יש לתת תמורה שווה על יצירותיהם.

שאלה - מה הייתם עונים לטענתו ?

סיכום ביניים - החניכים יענו (נכוון אותם לכך) שאמנם חומרי הגלם שווים בכל היצירות וכן הזמן העומד לרשות המשתתפים אך ברור שיש אומנים שנצלו אותם בצורה מקצועית יותר ועל העמל שהשקיעו והתוכן שנפחו בצבעים ובבד, עליו הם נשפטים בתחרות.

המדריך ממשיך - אכן כך ענה להם גם מנהל התחרות קריסטיאן ג'אן. נכון שהזמן והחומרים זהים בכל היצירות אך ערכו של הציור נמדד על פי המשמעות שהאומן יצק לתוכו היא שנותנת לו את ערכו.

שאלה - אם כן מה הנמשל ?

הנמשל הוא הזמן העומד לרשותו של אדם מרגע היוולדו עד מותו. והשאלה כמובן היא כיצד למלא אותו בתוכן, ואיזו משמעות ליצוק לתוכו אם נשנה מספר אנשים בשלב זהה בחייהם נבחין בין מי שניצל את זמנו לבין מי ש"הרג את הזמן" בעיסוק בדברים חסרי ערך ויצירת חיים נותרה זולה מזו של הראשון.

שלב ג' - נבדוק עתה עד כמה אנו עומדים במסר שיש לנצל את הזמן כמה שיותר ולא לבזבזו.

א. הכן מראש וחלק לוח משדרים של השבוע שחלף (מספר עותקים כמספר המשתתפים).

חלק את הלוח ובקש מכל אחד לסמן בקו באילו תכניות צפה. אמור שיכתבו ליד כל תכנית האם היא חינוכית או לא והאם היא משעממת או לא.

ב. כשיסיימו לכתוב, בקש מכל אחד להעביר את הדף שלו לשכנו מימין. עתה בקש מכל אחד לחשב את סך שעות הצפיה השבועיות של מחבר הדף (תוך התעלמות מהשאלה האם היא חינוכית או לא. שאלה זו נועדה להסחה בלבד).

ג. חשב ממוצע צפיה שבועי של כלל המשתתפים. עתה הוצא מחדש את הפתקים הקודמים ובהם מספר השעות שכדאי לצפות. חשב ממוצע והשווה בין הממוצעים. (החישוב הוא כלל שבטי ולא אישי).

ד. להערכתנו: מספר השעות שצופים בפועל יהיה גבוה בהרבה ממספר השעות שטוענים שצריך לצפות (אא"כ צופים בהרבה שעות וידאו וזה לא מבוטא בסקר).

לסיכום - הטלויזיה היא דוגמא אחת לדברים שאנו מתמכרים אליהם ועלולים בגללם לסיים את יומנו לעיתים בתחושה שיכולנו לנצל יותר את הזמן ואולם אנו בזבזנו אותו וחבל.

חומר למחשבה...

נספח (לסיום):

לפני שנים חי בסין חכם גדול ושמו צ'אנג.

היו לצ'אנג תלמידים רבים. אחד מהם, קונג, שנודע כעצלן.

יום אחד קרא לו צ'אנג ואמר: בני, אתה מבזבז את זמנך. אינך לומד.

מעתה כל יום שאינך לומד אתקע מסמר אחד בקיר.

בסוף השנה תספור את המסמרים ותדע כמה ימים בזבזת.

בסוף השנה היו בקיר 365 מסמרים !

ראה קונג את המסמרים הרבים ורצה לתקן את דרכו.

בא אל צ'אנג ואמר: מורי, מעכשיו אלמד.

ואמנם שקד על הלימודים.

התחיל צ'אנג מוציא את המסמרים מן הקיר. בכל יום היה מוציא מסמר אחד.

בסוף השנה אמר קונג בשמחה:

מורי ! כבר אין אף מסמר אחד בקיר ! הרי שתיקנתי מה שקילקלתי.

הסתכל צ'אנג בעצב על הקיר ואמר:

נכון, בני, מסמרים בקיר - אין, אך החורים נשארו בו.

קשה למחוק את הסימנים של המעשים הרעים...

ואי אפשר למלא זמן שבוזבז בעבר.

(פרקי אבות / א. שטאל)