"יש מחירים לא פשוטים להגשת תלונה במשטרה, ולא תמיד משיגים בכך את התוצאות הרצויות.
לכן לא רצים למשטרה מיד, אלא מתייעצים עם בעלי ניסיון שמסייעים למשפחה לקבל את ההחלטה הנכונה בשבילה בנסיבות המיוחדות שלה", אומר הרב עזריאל אריאל רב היישוב עטרת, המרכז מזה מספר שנים את התחום של 'מוגנות בקהילה' בעמותת 'מהות ישראל', העוסקת בחוסן קהילתי.
הרב אריאל התארח בפורום הורים לפעוטות של אתר 'כיפה' והשיב על שאלות בנושא ההתמודדות של קהילה במקרה של פגיעה, "ברמה הפרטית - הכי חשוב לקחת את הנפגע/ת לטיפול. אפשר לפנות למחלקת הרווחה ולקבל דרכה טיפול בחינם. מחלקת הרווחה מעבירה את המידע למשטרה רק כאשר ישנה "חובת דיווח", וגם אז הם יכולים להפעיל שיקול דעת במסגרת הליך של ועדת פטור".
הרב אריאל מסביר כי ההתמודדות הקהילתית היא לעתים יעילה יותר, "לקהילה יש דרכים רבות לטפל בנפגע, לא רק על ידי פנייה למשטרה. כדי להפעיל שיקול דעת נכון בעניין, חיוני להקים 'צוות מוגנות קהילתי' המורכב מכמה אנשים, שהם מתייעצים עם אנשי מקצוע, כדי להחליט מה נכון. לפעמים, איום בפנייה למשטרה או בפרסום המקרה - יכול להביא את הפוגע לטיפול אפקטיבי אצל איש מקצוע מתאים, ואז הוא לא יפגע יותר. לפעמים חייבים לפנות, ולשם כך צריך להכיר את חוק חובת הדיווח".
לדבריו, צוות המוגנות - כאשר מדובר בקהילה דתית - מורכב בדרך כלל מחמישה אנשים: רב, רכזת קהילה, מנהיג ציבורי, איש טיפול, איש משפט. "הצוות חייב להיות מורכב גם מגברים וגם מנשים. הצוות עובר הכשרה קצרה (עשינו את זה בשנים האחרונות בכמה וכמה קהילות אפילו חרדיות) ומתייעץ בכל דבר עם גורמים מקצועיים, שבראשם מחלקת הרווחה".
הרב אריאל מוסיף כי המודל של פניה לרב לבד כבר אינו מספק, "בהרבה קהילות פונים לרב, אבל לרוב הרבנים אין הכשרה בתחום זה. אני עצמי, כרב קהילה מזה 18 שנה, עשיתי לא מעט טעויות כתוצאה מכך. בשנים האחרונות אני מעביר הרצאות לרבנים [או במסגרות של הכשרת רבנים] ובהן אני מלמד את העקרונות לטיפול של הרב בתלונה על פגיעה. העיקרון הראשון שאני מלמד את הרב הוא לא לעבוד לבד, אלא להקים את צוות המוגנות בו חברים בו מלבד הרב גם אנשי ציבור, טיפול ומשפט. הגיוון של החברים בצוות נותן מספר נקודות מבט ומספר התמחויות, ובכך יש כלים לחשוב בצורה טובה על כל תלונה מכל ההיבטים שלה, ולפעול בשיקול דעת זהיר ואחראי. כל זה - בשיתוף ובהתייעצות מתמדת עם אנשי מקצוע מומחים בתחומם".
מה מסבירים לילדים?
הרב אריאל התייחס גם לדרך בה יש לדבר עם ילדים על הנושא. "א. מדברים עם כל ילד בכל גיל לפי מה שהוא מסוגל להבין, ובמילים ובמושגים שהוא מבין. ב. מדברים באופן שההורה לא חושף את החיים הפרטיים שלו, ואינו מרגיש מבוכה. ג. משתמשים במילים נקיות המתאימות לעולם הרוחני והערכי שלנו. לדוגמה, טוב להשתמש במושג "אבר הברית", או "מקום הברית" - מילה נקייה מאוד שמכניסה בתוכה עולם ערכי שלם".
"כדי לראות מה מתאים לומר לילד, טוב לשאול אותו שאלות ולגרום לו לשאול שאלות. השאלה שלו יכולה ללמד אותנו הרבה על המקום שלו. התשובות שלנו צריכות להיות קצרות וממוקדות, בלי להיסחף לנאומים ארוכים", מסביר הרב אריאל.
בנוגע לזהירות הנדרשת וההכנה הנפשית לילדים מפני מצבי פגיעה אומר הרב אריאל כי אמנם מצד אחד, אי אפשר לגדל ילד בחשדנות מתמדת כלפי כל אחד, וחלק מהבריאות שלו זה היכולת לתת אמון. אך מצד שני, צריך להביא בחשבון שכל דבר יכול לקרות בכל מקום, כולל אצל האנשים המוכרים ביותר. "מחקרים מדברים על כך ש-80% מהפגיעות נעשות על ידי אנשים מוכרים. אנו צריכים להתייחס לזה כמו אל תאונות דרכים. אנו יודעים שיש תאונות, ואנו לא נמנעים מנסיעות, אבל נזהרים, חוגרים חגורות בטיחות וכדו'".
הרב מציע כי בשיחה פתוחה עם הילד על נושאים צנועים, מלמדים אותו לסרב להצעות ולבקשות שאינן מתאימות לו. "כשהיה ירי יומיומי בכבישים, לפני כל נסיעה עם הילדים עשינו אתם תרגול קצר: מה נעשה אם יורים עלינו? הילדים התייחסו לזה כאל משחק. זה לא גרם להם חרדות, ולהיפך, נתן להם תחושה של שליטה במצב. גם פה אפשר לשוחח עם הילד על מקרים ותגובות, ואפילו לתרגל את זה במין "משחק תפקידים" משעשע. [כמובן, לא לעשות את זה מוחשי מידי...]. כשהילד ירגיש שיש לו "ארגז כלים" כיצד להגיב, הוא יהיה בוטח יותר".
הרב אריאל מוסיף כי "צריך להביא בחשבון שפגיעות אלימות הן נדירות. הפגיעות השכיחות נעשות באמצעות פיתוי או שכנוע. ונגד זה קל יותר להתגונן כאשר יש מודעות לסכנה והכרה של דרכי התמודדות והתנגדות".
"כאשר יש שיח פתוח בין ההורים לילדים גם על הנושאים הללו, כתוב לילד על המצח: "אל תתעסקו אתי. אני לא שומר את זה בסוד. אשתף מיד את ההורים שלי". זהו שדר רב עוצמה, שאף שאין לו שום ביטוי מילולי, במקרים רבים הוא נקלט", מסביר הרב אריאל על חשיבות השיחה עם הילדים על הנושא.
פגיעה בבית הכנסת
לשאלה מה ההתנהגות הנבונה סביב בית הכנסת משיב הרב אריאל "בעבודתי בתחום פגשתי מקרים של פגיעות בבית הכנסת ובסביבתו. קודם כול - כרב קהילה וכאבא - אני לא בטוח שחשוב להביא ילדים לבית הכנסת כשהם לא מסוגלים לשבת שם זמן ארוך. אבל זה במאמר מוסגר. לעניין עצמו: חשובה מאוד המודעות לכך שדברים יכולים לקרות. חשוב לעשות סיור בבית הכנסת ובסביבתו ולזהות את נקודות התורפה האפשריות ואת הזמנים שהם אירועים יכולים להתרחש אפילו בתוך בית הכנסת עצמו".
הרב אריאל מוסיף, כי לאחר המיפוי של הזמנים ושל המקומות, צריך לדאוג לכך שהם לא יהיו מופקרים. "אם יש שיחים שניתן להסתתר מאחריהם, חשוב שאחד ההורים יצא מידי פעם ויסתכל מה קורה שם. אם יש אימהות מחוץ לבית הכנסת עם הילדים שלהן, יותר פשוט לבקש מהן לסייר מידי פעם. הפוגעים פועלים "באפילה". עצם זה שהם מרגישים שיש "זרקור שמאיר את הסביבה" - זה גורם מרתיע".
בנוסף לכך, הרב מציע לעשות פעולות הסברה לילדים. "בעיקר - שיח בין ההורים לילדיהם, אבל גם להביא להם פעילות מותאמת לגיל ולערכים של הקהילה כדי שילמדו לשמור על עצמם".