שאלה:
האם מותר להעמיד ילד בניסיון כדי לבחון את עמידתו ואת חוסנו הרוחני או המידותי, כאשר מתעורר חשד שקיימת אצלו חולשה בתחום מסויים, וניתן לוודא זאת באמצעות ניסיון?
תשובה:
הגמרא במסכת קידושין (לב א) מספרת שרב הונא רצה לבדוק את מידת הכעס של בנו רבה, על כן הוא ערך לו ניסיון: הוא קרע בפניו בדים יקרים ובחן את תגובתו. שואלים חז"ל: כיצד הותר לרב הונא להעמיד את בנו במבחן, אולי ייכשל בנו בניסיון, יכעס על אביו ולא ינהג כלפיו בכבוד הראוי לו ויבטל מצות כיבוד הורים? איך לא חשש רב הונא לאיסור "לפני עיוור לא תיתן מכשול"?! משיבה הגמרא שרב הונא מחל מראש על כבודו, ולכן גם אילו לא נהג רבה בצורה מכובדת, הוא לא היה עובר כל איסור!
יש מרבותינו הראשונים (בעלי התוספות שם) שלא הסתפקו במחילה בלב אלא דרשו שלפני הניסיון יודיע האב לבנו שהוא מוחל לו, כדי שיהיה הבן מודּע לכך שהוא אינו חוטא בכעסו. מדוע? מפני שמי שסבור לאכול מאכל אסור ולאחר אכילתו נתברר לו שהמאכל כשר, צריך להתכפר על רצונו לחטוא, למרות שבפועל הוא לא חטא. בדומה לזה, בן הפוגע בכבוד אביו חייב כפרה, למרות שאביו מחל מראש על כבודו, מפני שהבן לא היה מודע לכך.
מתברר מדברי חז"ל, שהעמדת הזולת בניסיון מטעמים חינוכיים היא אסורה כאשר קיים ספק קל שהזולת יכשל בניסיון, מפני שאסור להכשיל את הזולת. למדנו מכאן שגם כאשר המטרה היא חינוכית, אסור להעמיד את התלמידים בניסיון כל עוד אין בטחון גמור שיעמדו בו. ושמא יטען הטוען: מה רע בניסיון, אם לא עמדו הבנים או התלמידים בניסיון סביר ונכשלו בו, סימן הוא שהיתה להם חולשה רוחנית, הניסיון לא הוסיף ולא חידש מאומה אלא רק חשף את חולשותיהם?!
התשובה היא: עבירה בפועל חמורה מעבירה בפוטנציאל שלא הגיעה לידי מימוש. עיקרון זה מפורש בספר "הכוזרי" לרבי יהודה הלוי. ריה"ל דן בחלקו של אהרון בחטא העגל. אין לחשוד באהרון הכהן אפילו בהזדהוּת חלקית עם החוטאים, אם כן מדוע הוא שיתף איתם פעולה ומדוע הוא נענש על כך? השיב ריה"ל: "אשר להתנצלות יחידי הסגולה (= אהרון הכהן) שסייעו בעשיית העגל, אולי היתה כוונתם כי יתברר מי הוא החוטא ומי הוא המאמין... ואם נחשב להם דבר זה לעוון, אין זה כי אם בגלל הוציאם מן הכוח אל הפועל חטא אשר היה עדיין מחשבה כמוסה בלב" (מאמר ראשון צז). גם אם החטא היה כבר גנוז בעומק הנפש, מחמירה הוצאתו לפועל את מצבו של החוטא.
דילמה קשה מתעוררת במוסדות החינוך, כאשר מתרבות הגניבות בין כותלי המוסד, ואין יודעים מי הגנב. האם מותר להניח פיתיון כדי לתפוס את התלמיד הגנב? לפי מה שבררנו לעיל, היה מקום לפקפק בכשרותה של שיטה זו. אולם יש להבחין בין הנחת פיתיון לשם ניסיון, מתוך מגמה חינוכית, לבין הנחתו כדי לתפוס את הגנב ולהתגונן מפניו, ולהפסיק את מכת הגניבות.