המטרה: להוציא מורים מעולים

לא פשוט היה לכנס את ראשי מוסדות ההוראה המובילים תחת קורת גג אחת, אולי מה שעודד אותם להיפגש היה הדיון בנושא הכשרת המורים הקרוב לליבם. פעם ההיררכיה היתה ברורה, ברור היה כי חדר המנהל בבית ספר הוא קודש הקודשים ולאחריו בפירמידה ניצב המורה, אוי לו לתלמיד שינסה לערער ידיעותיו של המורה או חלילה להורה שיעז להטיל ספק ביכולות הפדגוגיות של המחנך.

היום נדמה כי אין הורה שלא מחזיק בחיוג מקוצר את מספר הטלפון של המורה, ואין תלמיד שלא עימת את המורה להיסטוריה עם מידע שקרא בויקיפדיה. גם המורים, יש להודות, הבינו כי התקשורת עם התלמידים איננה חד צדדית וכי גם להם יש מה ללמוד ולאן להתקדם.

תרבות ימינו מעודדת אותנו לראות בבית הספר כנותן שרות, בדיוק כמו החברה הסלולרית או חברת הליסינג, ואת ההורים כלקוחות, שכידוע תמיד צודקים. המנהלים והמחנכים מבינים את המקום החדש בו הם נמצאים ויחד עם זאת לא לשכוח כי הם בניגוד לנותן שרותים אחרים מנסים גם לחנך על הדרך.

אז הושבנו את הרב ד"ר יהודה ברנדס - ראש מכללת הרצוג , פרופ' ישראל רוזנסון - ראש מכללת אפרתה, הרב פרופ' נריה גוטל - ראש מכללת אורות, ואת עמוס ספראי - ראש מכללת אמונה, ובנימין בהגון - ראש מכללת תלפיות, לשיחה פתוחה על התמורות והשינויים במערכת החינוך.

הזמנים משתנים מסביר הרב גוטל, "חובה על האב ללמדו תורה, אין חולק על זה, ולמרות זאת אף אחד לא עוסק בחינוך בניו אלא נותן לשליח לעשות זאת. כך גם עם קביעת המשנה 'בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה' שכמעט אף מוסד תורני, וגם לא חרדי, לא נוהג לפיה". לדברי הרב גוטל המטרה שחז"ל סימנו להם היתה שתישמר תורה בישראל, "כל פעם שראו שהדור השתנה, אז עשו קצת קווץ ימינה, קווץ שמאלה ובלבד שתהיה תורה בישראל" לדבריו זה בדיוק מה שאנחנו צריכים לעשות כיום, "אם פעם המטרה היתה הקניית הידע, היום זה רק הבסיס וצריכים ללמד לסנן את הידע הקיים ולארגן אותו".

היושבים בחדר מהנהנים בהסכמה לדבריו של הרב גוטל. נדמה כי כולם הפנימו כי עולם הצעירים משתנה ללא הרף, וכי כל ניסיון להאחז בנוסטלגיה במתודות החינוך של העבר איננו רלוונטי. "אנחנו חיים בחברה פוסט מודרנית שמושגי האמת שלה מטושטשים לחלוטין" אומר הרב ברנדס, האמירה "למה מי אמר", השגורה בפי תלמידים רבים משנה לדבריו את כל מערכת החינוך. "אתה לא יכול לבנות על סמכות, והפצצת המידע גורמת לאנשים להתיחס אחרת למושגים כמו דעת והבנה. כל זה מחייב מערכות למידה חדשות לחלוטין" מסביר הרב ברנדס ומוסיף "התלמידים היום הם תלמידים שונים, מורה שלא מבחין בכך אז הוא בבעיה. התפקיד שלנו במכללות הוא להכשיר את המורים ולפתח בהם את הרגישויות להבין מה סוג התלמידים שעומדים לפניהם, מה האתגרים ומה הפיתויים שעומדים בפני התלמידים. ואחרי שהם יבינו את הבעיה, הם יצטרכו ללמוד את הכלים לטפל בה. אנחנו צריכים לייצר סטודנט משתנה, כי גם סטודנט שהיום יוצא מהמכללה, בעוד חמש עשרה שנים יקבל תלמידים אחרים לגמרי, ואם לא יהיה לו את הכושר להישנות בעצמו אז בסופו של דבר הוא יהיה לא מחובר ולא יעיל".

"היום המצב הוא של כיתה הפוכה, אם עד היום המורה נכנס לכיתה ושאל שאלות על הידע שהיה לתלמידים או אליו הפנה, היום הדרישה מהתלמיד היא ללמוד בבית מכל האמצעים שיש לך ואת הידע תבוא לכיתה, ואתה התלמיד תשאל את השאלות ממשך הפוך" אומר בהגון "אחד הדברים שצריך ללמד ילד כיום זה לשאול שאלות" הוא מסביר.

בקרוב: אישה בתפקיד ראש מכללה?

כשתהינו על העובדה לפיה בראשות כל המכללות הדתיות לא עומדת כיום אפילו אישה אחת, היתה שתיקה קצרה בחדר. "אין ספק שבחינוך הממלכתי דתי יש בעיה מסויימת" הסכים פרופ' רוזנסון להודות בכנות. " אחוז הסטודנטיות במכללות הוא מאוד משמעותי, וזה שבהנהגה הנוכחית של המכללות הדתיות אין מספיק נשים אני חושב שזה דבר לא סביר ולא צריך להיות ככה", לדבריו סגניתו בתפקיד היא אישה (ד"ר סיגלית רוזמרין - סגן ראש המכללה ורכזת הדרכה) והוא בהחלט רואה ומקווה שהיא תירש אחריו את התפקיד.

חשוב לציין כי בכל המכללות נשים נמצאות במגוון תפקידים בכירים, כמו ראשי חוגים ומסלולים, כל הנוכחים ציינו כי אין להם הסתייגות עקרונית למינוי נשים וכי הם מקווים כי בעתיד המצב ישתנה לטובה. אך עם זאת, גם ספראי, שהמכללה בראשה הוא עומד שייך לארגון הנשים אמונה, הודה כי בקרב המכללות החילוניות המצב הרבה יותר טוב "שם יש יצוג גדול של נשים לפחות 50%, אצלנו אין" ציין.

"לא קיימת הסתייגות עקרונית ממינוי נשים, אבל צריך לזכור שכדי להיות ראש מכללה צריך להיות בדרגת פרופסור, וכמות הנשים שיש להם תואר כזה מאוד נמוכה." אומר הרב גוטל ששומר על אופטימיות לגבי המצב "אני משוכנע לחלוטין שלא ירחק היום וזה ישתנה זה תהליך, עוד עשר שנים המציאות תהיה לפחות חצי חצי".

(צילום: Tomasz Bidermann / Shutterstock.com)

בחינוך החילוני צמאים למורים דתיים

"אנחנו נמצאים במצב בו הוראה וחינוך בציבור שלנו זה ערך, ובציבורים אחרים זה פחות מורגש" אומר ספראי כשהוא מתיחס לתופעה לפיה מורים דתיים הולכים ללמד בבתי ספר חילונים. לדבריו גם במכללות לא דתיות להכשרות מורים נמצאים אחוז ניכר של סטודנטים דתיים . "הנשיאה הקודמת של דוד ילין אמרה לי כי 40% מהתלמידים שלה הן בנות דתיות". בניגוד לקריאות בעבר של אישי ציבור להסתער על תחומים בחברה הישראלית נדמה שפה אף אחד לא כיוון לתוצאה כזו והדברים פשוט צומחים מהשטח. מנהלי בתי הספר רואים בסטודנטים הדתיים אוכלוסייה מאוד אכפתית ואידאליסטית, חלק רואים בשילוב של מורים דתיים בחינוך הממלכתי מעין גשר בין התרבויות.

במכללות הדתיות זיהו את הפוטנציאל ובחלקן מציעים מסלולים יעודיים להכשרה לחינוך הממלכתי. כפי שמגדיר זאת ספראי - "מסלול בו מסבירים איך לא לדרוך על יבלות, ואיך להעביר דברים בדרכי נועם" .

" דעתי אינה נוחה מתוכניות כאלו, החד צדדיות מאוד מפריעה לי" אומר פרופ רוזנסון המתנגד בתקיפות לשילובם של המורים הדתיים בבתי הספר החילונים. לדבריו במכללה שבראשותו לא קיים מסלול שכזה כיוון שהוא רואה בכך התנשאות כלפי הציבור החילוני. פרופ רוזנסון נמנע מלשלול את הרעיון לגמרי אבל לדבריו חייבים לבנות את הנושא אחרת, כך שלא יהיה מצב שהמורים הדתיים יהפכו להיות הביביסטר של החילונים, "אני רוצה שבמקביל לחמישים מורים דתיים שנכנסים למגזר החילוני, המגזר הדתי יקבל מורה חילוני אחד. " צריך ללמוד ממה שקורה בצבא, השתלטות של דתיים על דרגים שלמים בשרשרת הפיקוד, ולהפיק לקחים. זה לא פשוט הדבר הזה" הוא מסכם.

"בעוד 4-5 שנים יתחילו להתפרסם בעיתון הארץ מאמרים על הדתה של מערכת החינוך. תשאירו להם להתעסק בזה" מבקש הרב ברנדס מהנוכחים בחדר, " מה שאנחנו מחפשים זה לדאוג לחינוך של ילדי ישראל. כולנו מוכנים לחתום על כרוז שמעודד את הציבור החילוני ללכת להוראה, אנחנו מחנכים את התלמידים שלנו להיות מורים ומחנכים בישראל, כמכללה אנחנו לא רוצים להגביל את האחריות של המורים רק כלפי ילדים דתיים. אם מזמינים אותך כמורה למתמטיקה או לתושב"ע ללמד בבית ספר חילוני למה שלא תעשה את זה? למה לחשוב פעמיים? "

ראשי המכללות העידו בכנות כי הם לא מתכננים לפתוח את השערים בפני סטודנטים חילונים החפצים ללמוד הוראה, אך עם זאת, כל עוד יהיה מדובר בסטודנטים בודדים במערכת הם אינם רואים מניעה לקבל כאלו כל עוד הסטודנטים יקבלו עליהם את כללי הצניעות וההתנהגות של המוסד.

לא כל אחד יכול להיות מורה

זה לא נעים לבשר לסטודנט שהוא לא טוב מספיק, על אחת כמה וכמה אחרי שאתה זה שאמרת לו שמכל תלמיד אפשר להוציא טוב ושכולם יכולים להצליח. אבל מצד שני אף אחד לא רוצה על כתפיו את האחריות למצב בו דורות של תלמידים לא נהנים בבית הספר רק בגלל מורה שלא מצליח להחזיק כיתה או להעביר את החומר בצורה מיטבית. ביקשנו מראשי המוסדות להכניס אותנו לתוך סערת הרגשות והמחשבות המתחוללת בתוכם בשעה שהם מזהים תלמיד או תלמידה שלא מתאימים להוראה, כשברקע חשוב לזכור שאף מוסד לא יוכל להתקיים אם יסלק בכל שנה עשרות סטודנטים בטענה שהם אינם מתאימים.

"אלף נכנסים למקרא ורק אחד יוצא להוראה . עובדה היא שלא כולם מתאמים" אומר בהגון, לדבריו בכל בסוף כל סמסטר נעשה ניפוי של סטודנטיות. הנוכחים בחדר כולם מסכימים כי ישנם אנשים שלא מתאימים להוראה, אבל לדבריהם יש מספיק מנגנוני בקרה במערכת שאמורים למנוע מצב כזה, בסופו של דבר "ילדי ישראל זה האחריות שלנו" הם מדגישים.

(צילום: אילוסטרציה: פלאש 90)

גם ספראי ממכללת אמונה מסכים לדברים אך לדבריו "חשוב לזכור שגם אם אני לא המורה הכריזמטי, יש עוד מספיק דברים טובים לעשות במערכת החינוך, גם אם אין לי את היכולת להחזיק 30 שובבים בכיתה ז. צריך להסתכל על המערכת הרבה יותר רחב מאשר איך השיעור מתנהל, זה מהרכיב חשוב אבל לא בלעדי".

"אתמול בלילה היתה לנו התחלפות מיילים של הסגל בנוגע לתלמידת שנה שניה" משתף הרב גוטל. "העבודה המעשית שלה פשוט כשלון, מדובר בבחורה מצויינת אבל גננת היא לא תהיה. אנחנו עושים שמניות באוויר במטרה לסיים את זה בצורה טובה. התלמידה כבר מסכימה שהיא לא מתאימה וגם האמא שלה איתנו, אבל האבא עושה לנו צרות.. זו אכן בעיה, אבל לבוא ולומר שאנחנו מפעל כלכלי אנחנו ממש לא שם" אומר הרב גוטל.

"היום בניגוד לרפואה שנתפסת כמקצוע רציני, ההוראה נמצאת במצב אחר. גם הורים וגם בתי ספר מוכנים למלא את השורות החסרות באנשים שאין להם הכשרה, הורה יתלוש מעמוד חשמל מספר טלפון של מי שעושה שיעורים פרטיים במתמטיקה, יעלה על הדעת שמישהו יתלוש מספר של סטודנט שנה רביעית שנותן טיפולי כימותרפיים בביתו?" מסביר הרב ברנדס את המצב הבעייתי בו נמצא מקצוע ההוראה. לדבריו בניגוד ללימוד רפואה שם לגיטמי להגיד לסטודנט שנכשל במבחנים אחרי חמש שנים שהוא לא יהיה רופא, בהוראה אי אפשר להגיד לתלמידה שלא עברה את הבחינות ולמדה שלוש שנים שלום ולא להתראות.

בשורה התחתונה מצבנו טוב

לסיכום ביקשנו מראשי המכללות לענות לנו אחת ולתמיד על השאלה - "מצב החינוך בארץ טוב או רע?"

הרב גוטל לא ממהר להפריז במצבה הטוב של מערכת חינוך בישראל," אני חושב שאסור לשקוט על השמרים אם לא נשאף למאתים לא יהיה מנה. הפיזה והמיצבים צריכים להיות עבורנו תמרור אזהרה" הוא מדגיש. "מצד שני המופע התיאטרלי שמידי שנה לפני תחילת לימודים עומדים עיתונאים בשערי מכללות ובוחרים את התשובה הכי עקומה כדי לשקף את מצב הסטודנטים לחינוך זה לא רציני".

"הבעיה היא בחוסר היציבות שמוקרן מלמעלה " מפנה פרופ' רוזנסון את האצבע כלפי שרי החינוך בעבר ובהווה. "כל שר חדש חייב לעשות מהפכה, מנסים ליצר מהפכות בכל מחיר וזה דבר שפוגע מאוד במערכת. ואין מערכת שזקוקה לאיזון מתאים בין רענון שכרוך בסערה, לבין יציבות כמו מערכת החינוך - לשביל הזה לא הגענו".

"מעולם לא היה מצבנו טוב יותר" אומר בבטחון הרב ברנדס. לדבריו מעולם לא היה מצב שכל ילדי ישראל מקבלים חינוך חובה, מעולם לא היתה שליטה ובקרה מערכתית על מי עוסק בהוראה ומעולם לא היו תקצבים כאלה למערכת החינוך וגם ההשגים הם בסדרי גודל שמעולם לא היו. "כשאני אומר מעולם זה עד לימים שהמדרש מדבר על ימי חזקיהו המלך שנעצו חרב בית המדרש ולא מצאו תינוק ותינוקת שלא היו בקיאים בהלכות טומאה וטהרה" שם יכול להיות שהיה טוב יותר הוא אומר באופטימיות. הלוואי.