בס"ד

בשם כל ישראל -

אחדות ישראל בתפילה.

(פעולה לשבטים מעלות - הרא"ה)

מבוא:

מהן מעלותיה של תפילה בציבור? מדוע יש דגש על תפילה דווקא במניין?

בתפילה אנו עוסקים בנושאים הקשורים לכלל ישראל: בנין הארץ והמקדש, גאולה, בנית ירושלים, קיבוץ גלויות ועוד. בפעולה זו ננסה לעמוד על משמעות הדברים.

מה צריך להכין?

1. תמונות של דמויות (לגזור מהעיתון/לצייר: איכר, חייל, קשישה, בחור ישיבה, ילדה וכד').

2. ניירות + צבעים.

3. חבילת מקרוני (לא מבושל...)

מהלך:

שלב א' : המדריך יתלה על הקיר תמונות של כל מיני דמויות.

כל חניך יתבקש לבחור שתי תמונות ולחבר תפילה שכל דמות היתה יכולה להתפלל.

כל חניך יקרא את התפילה שלו.

התוצאה הצפויה היא, שכל התפילות יתרכזו סביב הצרכים והבקשות של אותה הדמות ופחות בצרכים של דמויות אחרות ובצרכים כלליים של הציבור.

למדריך!!! בשלב זה אין צורך להסביר זאת לחניכים. המשימות הבאות נועדו להסביר את הערך של שייכות לחברה ולעם.

שלב ב' : בהפעלה זו ננסה להמחיש את הכח והביטחון שהיחיד מרגיש בתוך קבוצה, לעומת הידיעה שהיחיד צריך להתמודד עם דברים לבד.

ניתן בהתחלה משימות קבוצתיות ולאחר מכן משימה לבודדים- ננסה לבדוק מה ההבדל בהתמודדות של האחד בתוך הקבוצה, ומה ההרגשה בתור יחיד.

1. מרוץ שליחים- החניכים יעמדו בשני טורים. הראשון יחזיק כפית בפה ועליה תפוח אדמה/ ביצה.

עליו לרוץ עד לנקודה מסוימת, לחזור , להעבירה לזה שבא אחריו חוזר חלילה.

2. כל קבוצה תעמוד במעגל. כל אחד שם את יד ימין על כתף ימן של העומד לפניו.

כל אחד מכופף את רגל שמאל אחורנית ונותן לעומד מאחוריו להחזיק אותה.

נוצר מצב שכולם עומדים על רגל אחת ונתמכים על הכתף הימנית של זה העומד לפניהם.

בהינתן האות, על כל קבוצה להתחיל ל"רקוד": במעגל (על ידי קפיצות). הקבוצה המנצחת היא זו שמרבית חבריה מצליחים לשרוד בקפיצה.

אפשר כמובן לבחור משימות שונות הקשורות לתחרות בין הקבוצות. כעת נעבור למשימות אישיות.

3. כל קבוצה תשלח נציג שאמור לייצג אותה. הנציגים יצאו מהחדר ובינתיים החניכים יבנו מעין מבוך בחדר. (את המבוך ניתן להרכיב מספסלים, חפצים, אנשים...).

4. כל נציג יכנס בתורו לחדר וינסה לעבור את המבוך בעיניים עצומות. ( רצוי כמובן לכסות את העיניים.) כל פעם שהוא נוגע בחפץ, עליו לחזור להתחלה. מנצח- מי שעובר את המבוך יותר מהר.

לאחר שכל הנציגים יעברו את המבוך, המדריך יבקש שיתארו מה עבר עליהם-

איך הרגשתם? מתי הרגשתם יותר ביטחון- במשימות הקבוצתיות או כשהייתם צריכים להתמודד לבד?

שלב ג' : בהפעלה הבאה ננסה להמחיש לחניכים כי להתחשב ברגשות של אחרים ולהתייחס אליהם, זה לעיתים יותר קשה, אך זה גורם לנו תחושה יותר טובה מאשר להתרכז רק בעצמנו.

כל החניכים ישבו במעגל. כל חניך יקבל דף ובמרכז המעגל יונחו צבעים.

החניכים יתבקשו לחשוב על ציור אותו הם רוצים לצייר. (אין הגבלה לנושא מסוים.)

כשברקע תושמע מוסיקה החניכים יתחילו לצייר. לאחר כדקה המוסיקה תופסק וכל חניך יעביר את הציור שלו לזה היושב מימינו.

המוסיקה תמשיך אך כעת לכל חניך יש שתי אפשרויות:

1. להמשיך לצייר את הציור שקיבל.

2. לקשקש על הציור שקיבל ולהתחיל ציור חדש.

כשהמוסיקה תופסק, שוב יש להעביר את הציור ליושב מימין וגם כעת קיימות שתי האפשרויות שציינו. כדאי לעשות סבב עד שכל חניך יקבל בחזרה את הציור שלו (שאולי נשאר ואולי נמחק...)

רק בסיכום - נתייחס לשיקולים של כל חניך -"האם להמשיך את הציור או להתחיל ציור משלי? מתי ההרגשה יותר טובה?"

קצת לפני הסיכום:

המדריך יחלק לכל חניך "מקרוני" אחד מהחבילה ויבקש שישבור אותו. לאחר שבקלות כל המקרונים ישברו, המדריך יעביר חבילה שלמה ויבקש לשבור אותה. אפשרי? במידה וכן- האם זה היה קל? מה הנמשל?

לסיכום המשחקים נדגיש את חשיבותה של החברה ואת הזכות להשתייך אליה.

המדריך יבחר שני חניכים (רצוי כאלה שיודעים להקריא יפה).

חניך אחד יקבל את הרשימה הימנית וחניך שני את הרשימה השמאלית.

החניך הראשון יקרא משפט והחניך השני ישלים אותו:

כאשר פותח עיניו מברך: ברוך אתה... פוקח עיורים.

כשלובש בגדיו מברך: ברוך אתה... מלביש ערומים.

כשיושב על מיטתו מברך: ברוך אתה... מתיר אסורים.

כשעומד מברך: ברוך אתה...זוקף כפופים.

כשנועל מנעליו מברך: ברוך אתה... שעשה לי כל צרכי.

כשהולך מברך: ברוך אתה... המכין מצעדי גבר.

כשחוגר חגורו מברך: ברוך אתה... אוזר ישראל בגבורה.

כשמעטר ראשו מברך: ברוך אתה... עוטר ישראל בתפארה.

ונהגו העם ברב עמנו לברך ברכות אלו זו אחר זו- בבית הכנסת.

המדריך יסביר כי הדבר הבולט בברכות אלו הוא, שלמרות שמברכים אותן על עניין אישי, פרטי, בכל זאת מטבע הלשון הברכה הוא כללי מאד ונאמר בלשון רבים.

הדבר מלמדנו עד כמה כל יחיד ויחיד שייכים אל הכלל כולו.

המדריך יחזור ויראה את התמונות של הדמויות השונות מתחילת הפעולה.

הוא יפנה תשומת לב החניכים כי כל / רוב התפילות שנכתבו התייחסו רק לצורכי הדמות.

בתפילה אנו שואפים להגיע לדרגה בה כל אחד יתפלל גם על צורכי חברו. כלומר, אם אני בריא זה עדין מחייב אותי להתפלל על הזולת החולה. כמו כן כאומה יש לנו צרכים משותפים ומגמות כלליות הנוגעים לכל אחד מאתנו : מדינה, ביטחון, משפט, כלכלה וכו'

בתפילה אנו מביאים זאת לידי ביטוי.

החניכים יתבקשו להציג את הציורים שצוירו מהשלב השלישי.

מתי הרגשתם צורך למחוק ציור ? מתי הרגשתם יותר טוב עם עצמכם - כשמחקתם או כשהמשכתם את הציור ? מה היה שיקול הדעת אם להמשיך לצייר או למחוק ?

בפועל, אלו ציורים נראים יותר טוב ?

כך גם בחיים ממש!!! קשה לנו לעיתים לחוש חלק מהכלל ולהתחשב ברצונות וצרכים של אחרים. אנו נוטים להמשך אחר רצונותינו האישיים. אם נדע להשכיל שאנו שייכים לכלל ובמיוחד אם מדובר בעם ישראל, הרי שנשיג תוצאות הרבה יותר טובות ומשמעותיות כעם. כוחו של כל פרט ופרט בא לידי ביטוי רק בהשתייכותו לכוח המאחד שהוא כלל ישראל.

התפילה היא אחד הזמנים שיש לכל אחד מאתנו אפשרות להרגיש חלק מהעם. להזדהות עם שאיפותיו ומטרותיו ולהתפלל להגשמתם.

למדריך!!! כדאי לקרוא את דף המקורות "עשירי למניין" להשלמת הנושא. כדאי לצלם לחניכים.

אם חלק מהמקורות נראים לך קשים- אפשר לדלג או להסביר בעל-פה.

לסיום- המדריך יקריא את "להיות אחד במניין" מאת אבא קובנר.

... בשבוע הראשון להיותי בארץ עמדתי ליד הכותל המערבי. אימי ז"ל לא ציויתני

דבר, שכן לא נפרדנו. עמדתי במרחק של פסיעה מהכותל, מן האבנים.

הרגשתי שאינני שייך, שהנני נטוע בהוויה אחרת ,שלא פסעתי צעד נוסף. אך

מישהו משך בשרוולי, ביקש שאצטרף למניין. אמרתי תפילת מנחה והגעתי

ל-"ברכנו אבינו כאחד".

זהו דבר ייחודי, היותר ייחודי שביהדות ,להיות אחד במניין. לדעת, כי

התשעה זקוקים לעשירי והאחד לתשעה.

אפשר, זה הדבר המשמעותי ביותר שביהדות ,ואין דבר ייחודי יותר ויהודי יותר-

בתנועה זו חונכתי.

תפילתי- להיות אחד מכולם, שמילותי הטובות יצטרפו למילים שממלמל הציבור.

גם הקרוב לתיבה, הוא העובר לפני התיבה ולא יותר, אין משמעות לחיים אם

הם לעצמם רק בזיקתם של ההוויה.

אלו המילים שבאו עדיך,

ובאים מרחוק לקראתך,

יש משמעות לעמידה אחד, אבל- אחד בציבור!

עשירי למניין.

(יח) אמר הכוזרי:

ולמה לנו כל זה? האין טוב לו לאדם כי יתבודד בתפילתו למען תהיה נפשו זכה יותר ומחשבתו פנויה יותר?

(יט) אמר החבר:

לא כן! תפילת הציבור יתרון בה מכמה בחינות. ראשית, הציבור אינו מתפלל על מה שיש בו משום רעה ליחידים והיחיד יתכן כי יתפלל על מה שיש בו משום רעה ליחדים אחרים, כמו שיתכן כי אחדים מן היחידים ההם יתפללו על מה שיש בו משום רעה ליחיד זה,- אולם אחד התנאים בהם תכשר התפילה להתקבל הוא שתהיה זאת תפילה על מה שמביא תועלת לעולם ולא על מה שמביא לו נזק בכל דרך שהוא .

שנית, לעיתים רחוקות מאד תשלם תפילת היחיד בלא פגם, הבא בשוגג או במזיד, ולכן נקבע אצלנו כי יתפלל היחיד תפילה בציבור ואף יתפלל עד כמה שהדבר בידו בציבור שאינו פחות מעשרה- למען ישלם על ידי אחדים מציבור זה מה שהוחסר על ידי האחרים בשוגג או במזיד, וכך תצא מכולם תפילה שלמה בכוונה שלמה, ותחול ברכה על הכל, ויהיה לכל אחד מהיחידים חלק בה.

כי פעולת העניין האלוקי דומה לפעולת המטר המרווה ארץ מן הארצות, שעה שיושביה זכאים לו, ויתכן כי תכלול ארץ זו גם יחידים אחרים אשר אינם זכאים לו, ותהיה גם להם הצלחה בזכות הרוב. ולהפך, יש אשר יכלא הגשם מאחת הארצות, בהיות רוב יושביה בלתי זכאים לו, ויתכן כי ימצאו בה יחידים הזכאים לו ואינו נמנע מהם כי אם מחמת הרוב. אלה הם משפטי האלוה יתברך בעולם הזה. אולם גם ליחידים ההם שמור איתו הגמול לעולם הבא. ויתכן כי עוד בעולם הזה ייתן להם תמורה טובה ויגמול להם חסד מה שיצינם לטובה בין שכניהם. אך מעטים הם האנשים אשר ינצלו מן העונש הבא על ציבור שלם.

והמתפלל אך ורק בעדו, דומה לאדם שבשעת סכנה למדינה יסתפק בתיקון ביתו הוא ואינו רוצה להשתתף עם אנשי המדינה בתיקון חומותיהם...

היחיד בקרב הציבור הוא כאבר יחיד בכללות הגוף, שכן אילו הייתה הזרוע מונעת את דמה בשעה שיש צורך בהקזתו, היה הזרוע כלה והגוף היה כלה עימו.

אכן ראוי לו ליחיד לסבול אף את מר המוות למען הצלת הכלל, אך לפחות צריך לחשוב היחיד על חלקו בכלל..." (ספר הכוזרי מאמר שלישי.)

"תפילת ציבור נשמעת תמיד. ואפילו היו בהם חוטאים, אין הקב"ה מואס בתפילתם של רבים.

לפיכך, צריך אדם לשתף את עצמו עם הציבור ולא יתפלל ביחיד, כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור.

(רמב"ם, הלכות תפילה.)

"שלוש תפילות נשמעות :

תפילת יחיד בדמעות כל יום,

תפילת יחיד בין ראש השנה ליום הכיפורים,

תפילת ציבור בכל יום."

(הג"ה אלפסי ז"ל, בתפארת שמואל.)

"כל שאדם יכול להתפלל בבית הכנסת-יעשה. מפני ששם כוונת הלב מצויה.

כלל גדול אמרו: תפילת הציבור חביבה, וכל המתפללים בעשרה בבית הכנסת -

שכינה עימהם."

(מאירי לברכות ו' עמוד א'.)

"הקורבנות שבמקומם ועל פיהם נערכו התפילות- כולם הלא היו קורבנות ציבור...

לכן גם בנוגע לעבודת ה'...התפילה תשיג את עצם שלמותה אם תתפרץ לא רק משאון החיים של עצמך בלבד לרומם את נפשך בפני ה'...

אלא על ידי תפילת ציבור.

גם נוסחאות התפילה ערוכים ומסודרים לכלול בתוכם רגש הכלל, חפצי הכלל, הודאה על הכלל, גם וידוי של הכלל, וכל אלה יורו אותך:

לחשוב להכיר את עצמך בתור חלק ואיבר

מגוף הכלל והציבור."

(הרש"ר הירש זצ"ל:מעלת תפילה ברבים.)

"גם יקבל עליו קודם כל תפילה- 'ואהבת לרעך כמוך',

ויכוון לאהוב את כל אחד מישראל כנפשו...

ועל ידי זה גם תפילותיהם מתאחדות.

ואז בהיות תפילותיהם כלולות יחד-

הן רצויות לפניו יתברך שמו."

(קיצור שולחן ערוך)