"אני ואתה שני חצאים מתוך השלם"! (2 פעולות)
מטרה:
בעם ישראל יש הרבה קבוצות (שאינם בהכרח קבועות, גם החניך שלנו יכול למצוא את עצמו משויך לכמה קבוצות) וכולם הכרחיים בשביל ליצור משהו שלם (גם הפרנג'ים…).
נבטים – נצנים – מעלות:
הברווזון המכוער
מאת: הנס כריסטיאן אנדרסן
ויהי היו ואמא ברווזה ישב ודגרה בסבלנות על שש ביצים יפות למראה. לא עבר זמן רב ונבקעו חמש ביצים מתחת לגופה החם של אמא ברווזה וחמישה אפרוחים צהובים חמודים הציצו לאווירו של העולם, להושיט לקבל את ארוחתם הראשונה. ורק הביצה השישית, שהייתה הגדולה מכולן, לא נתבקעה. חמשת האפרוחים כבר טרפו תולעת ונרדמו, ואילו הביצה השישית טרם נבקעה. שעות אחדות חלפו ללא סימן חיים עד שלבסוף התחילה הביצה מתגלגלת על פני העשב ומתוכה יצא אפרוח מכוער וצנום, עיניו נוגות והוא מדדה בחוסר יציבות על רגליו הדקיקות כקורי עכביש.
"אבוי לי", חשבה אמא ברווזה. "כמה הוא שונה מהאחרים "! ואכן, לא היה הברווזון המכוער דומה לשאר אחיו צהובי הכנף. לא הייתה כל בררה לאימא ברווזה אלא לשים אותו בין שאר אפרוחיה ולהעמיד פנים בעיני כל בעלי הכנף סביבה שהכל אצלה כשורה.
כאשר גדלו האפרוחים, החליטה אימא ברווזה לצאת עמם לטיול, היא ערכה אותם בשורה וצעדה בראשם גאה לחצר המשק. אכן שורה לתפארת, אלמלא אותו ברווזון מכוער אשר בקושי הלך, והיה נופל מדי פעם אל תוך הבוץ ומתלכלך. אימא ברווזה עשתה עצמה כאילו אינה חשה בכך והמשיכה בדרכה למלכת חצר המשק הטרוטה. " הרשי נא לי להציג לפניך את ברווזי", אמר ברווזה, וכל אחד מן הברווזים נפנף בזנבו כפי שלימדה אותו אימא. רק הברווזון, קד קידה הפוכה, איבד את שיווי משקלו ונפל אחורנית. המלכה הביטה בקרירות ואמרה: "אכן ברווזים חמודים גברת ברווזה, אך עליך לעשות משהו עם הברווז האחרון, התנהגותו ממש מזעזעת". הברווזון השפיל את ראשו בעצב ואילו חמשת האפרוחים ציחקקו.
אחרי מאורע זה, ידעו כבר כל תושבי החצר כי הברווזון לא יכול היה עוד לשאת את חייו בחצר ונחליט לברוח. כך ברח לו מדדה בין גדרות ושיחים, עד שהגיע אל האגם, שם קיננו ברווזי הבר. אולם גם בין ברווזי הבר לא מצא הברווזון המכוער את מקומו. הם ידעו לצלול טוב ממנו והוא חש עלוב לידם. הוא המשיך לנדוד עד שגילה בקתה מוזרה בתוך היער. בבקתה הייתה זקנה ועמה חתול ותרנגולת. הזקנה שמחה שבא כי הייתה רעבה מאוד, וחשבה שהברווזון יוכל להטיל בשבילה ביצים טובות למאכל. אולם משגילתה כי אין הברווזון מסוגל להטיל ביצים, גירשה אותו כשהיא צועקת אחריו: "איו אתה יודע להטיל ביצים ואין כל תועלת בך. הסתלק!" הברווזון מחה דמעה והמשיך בודד בעולם. לבסוף הגיע הברווזון לאדמת בור ומצא בה מחסה ושם מתחת לעץ ראה מראה שעורר בו געגועים לביתו.
מתוך הסבך התנשאה עדת ברבורים ארוכי צוואר כשהם מטים לעבר השמש. הברווזון הרים את צווארו המסורבל, כאילו רצה להצטרף אליהם, אך הציפורים ההדורות נעלמו. מעולם לא הרגיש את עצמו הברווזון כ"כ מסכן ועלוב, והוא החליט ללכת לנהר כדי את צרותיו. אך הנהר היה קפוא מקור, ואילמלא הילדים ששיחקו בו לא היה מי שיציל את הברווזון. הילדים הביאו אותו הביתה, אך הוא ידע שאין זה מקומו, בעיקר אחרי ששמע את אימם מציעה בהתלהבות לבשלו לארוחת הערב.
ברבות הימים גדלו כנפיו והתחזקו, והוא גם למד להגביה עוף למחייתו. כל זאת משום שחייב היה להתמודד עם כל הסכנות האורבות לברווזון בודד בעולם.
באחת הטיסות הגיע לגן ציבורי ובגן שטו להם ברבורים צחורי כנף, אותם ברבורים שראה קודם לכן. הוא חשש מאד לגשת אליהם, כי לא ידע שמראהו השתנה בינתיים. הוא חשש שיגרשו אותו או שיהרגו אותו. לפתע חש כי רצונו להשאר עימם עז מאוד. הוא החליט להצטרף אליהם גם אם יגרשוהו . הוא פרש כנפיים וטס לעבר הברבורים וראה להפתעתו שהם שטים לקראתו ולא מתרחקים ממנו. ודאי עכשיו יתקפוני, חשב, והשפיל את מבטו, אך ברגע שעשה כן, השתקפה לו בבואתו והוא ראה להפתעתו, כי איננו עוד הברווזון המכוער שהכיר, לפניו ראה ברבור יפה כנפיים וצחור. כל הברבורים וקיבלוהו בסבר פנים יפות, וכך שט לו כשהוא מוקף ברבורים כמותו, ושוב לא היה נרדף בידי יצור כלשהוא, לא אדם, לא חיה ולא ברווז. מובן שהייתה סיבה חשובה לשינוי הגדול שחל בו אין הוא נולד בתוך ביצת ברבור.
שלב א':
לספר את סיפור הברווזון המכוער ולא לסיימו. (לקרא עד "לבשלו לא.ע.")
כדאי להציג!
שלב ב':
המדריך יכתוב מראש סיפור דומה על קבוצה קטנה בתוך חברה (מומלץ להכניס לסיפור שמות של ביה"ס בשכונה, רחובות מוכרים [לא שמות של אנשים
מוכרים!!] כדי לקרב לחיי החניך). אפשר לחלק תפקידים בין החניכים.
שלב ג':
דיון מה דומה בין הסיפורים?
מה שונה בין שני הסיפורים?
· לגמור את סיפור הברווזון המכוער.
שלב ד': סיכום
המדריך יסכם מה היה צריך לעשות כדי למנוע את צערו ואת סבלו של הברווזון.
מציאת מקבילות לסיפור מחיי היום יום שלנו – כיצד ניתן לעזור בפתרון הבעיה – להגיע לדברים מעשיים!.
למה יש "ברווזונים מכוערים"? למה יש כל כך הרבה סוגי אנשים, כל כך הרבה קבוצות? זה טוב או לא? אולי היה עדיף שכולנו נהייה אותו דבר?! אפשר ללמוד משהו אחד מהשני? מה?
עם ישראל היה מחולק לשבטים, תארו לעצמכם שהיה מישהו קם ואומר שלא צריך את שבט x , איך הייתם מגיבים?
כנראה יש חשיבות לגיוון.
הרא"ה – מעפילים – יחיעם:
מהלך הפעולה:
שלב א':
נקרא, נציג, נראה עם כרטיסיות מצויירות את סיפור הברווזון המכוער. נשנה את סוף הסיפור ונספר שהברווזון התאבד בסוף הסיפור מרוב צער, ותיסכול.
נספח 2:
הברווזון המכוער
מאת: הנס כריסטיאן אנדרסן
ויהי היו ואמא ברווזה ישב ודגרה בסבלנות על שש ביצים יפות למראה. לא עבר זמן רב ונבקעו חמש ביצים מתחת לגופה החם של אמא ברווזה וחמישה אפרוחים צהובים חמודים הציצו לאווירו של העולם, להושיט לקבל את ארוחתם הראשונה. ורק הביצה השישית, שהייתה הגדולה מכולן, לא נתבקעה.
חמשת האפרוחים כבר טרפו תולעת ונרדמו, ואילו הביצה השישית טרם נבקעה. שעות אחדות חלפו ללא סימן חיים עד שלבסוף התחילה הביצה מתגלגלת על פני העשב ומתוכה יצא אפרוח מכוער וצנום, עיניו נוגות והוא מדדה בחוסר יציבות על רגליו הדקיקות כקורי עכביש.
"אבוי לי", חשבה אמא ברווזה. "כמה הוא שונה מהאחרים "! ואכן, לא היה הברווזון המכוער דומה לשאר אחיו צהובי הכנף. לא הייתה כל בררה לאימא ברווזה אלא לשים אותו בין שאר אפרוחיה ולהעמיד פנים בעיני כל בעלי הכנף סביבה שהכל אצלה כשורה.
כאשר גדלו האפרוחים, החליטה אימא ברווזה לצאת עמם לטיול, היא ערכה אותם בשורה וצעדה בראשם גאה לחצר המשק. אכן שורה לתפארת, אלמלא אותו ברווזון מכוער אשר בקושי הלך, והיה נופל מדי פעם אל תוך הבוץ ומתלכלך. אימא ברווזה עשתה עצמה כאילו אינה חשה בכך והמשיכה בדרכה למלכת חצר המשק הטרוטה. " הרשי נא לי להציג לפניך את ברווזי", אמר ברווזה, וכל אחד מן הברווזים נפנף בזנבו כפי שלימדה אותו אימא. רק הברווזון, קד קידה הפוכה, איבד את שיווי משקלו ונפל אחורנית. המלכה הביטה בקרירות ואמרה: "אכן ברווזים חמודים גברת ברווזה, אך עליך לעשות משהו עם הברווז האחרון, התנהגותו ממש מזעזעת". הברווזון השפיל את ראשו בעצב ואילו חמשת האפרוחים ציחקקו.
אחרי מאורע זה, ידעו כבר כל תושבי החצר כי הברווזון לא יכול היה עוד לשאת את חייו בחצר ונחליט לברוח. כך ברח לו מדדה בין גדרות ושיחים, עד שהגיע אל האגם, שם קיננו ברווזי הבר. אולם גם בין ברווזי הבר לא מצא הברווזון המכוער את מקומו. הם ידעו לצלול טוב ממנו והוא חש עלוב לידם. הוא המשיך לנדוד עד שגילה בקתה מוזרה בתוך היער. בבקתה הייתה זקנה ועמה חתול ותרנגולת. הזקנה שמחה שבא כי הייתה רעבה מאוד, וחשבה שהברווזון יוכל להטיל בשבילה ביצים טובות למאכל. אולם משגילתה כי אין הברווזון מסוגל להטיל ביצים, גירשה אותו כשהיא צועקת אחריו: "איו אתה יודע להטיל ביצים ואין כל תועלת בך. הסתלק!" הברווזון מחה דמעה והמשיך בודד בעולם. לבסוף הגיע הברווזון לאדמת בור ומצא בה מחסה ושם מתחת לעץ ראה מראה שעורר בו געגועים לביתו.
מתוך הסבך התנשאה עדת ברבורים ארוכי צוואר כשהם מטים לעבר השמש. הברווזון הרים את צווארו המסורבל, כאילו רצה להצטרף אליהם, אך הציפורים ההדורות נעלמו. מעולם לא הרגיש את עצמו הברווזון כ"כ מסכן ועלוב, והוא החליט ללכת לנהר כדי את צרותיו. אך הנהר היה קפוא מקור, ואילמלא הילדים ששיחקו בו לא היה מי שיציל את הברווזון. הילדים הביאו אותו הביתה, אך הוא ידע שאין זה מקומו, בעיקר אחרי ששמע את אימם מציעה בהתלהבות לבשלו לארוחת הערב.
ברבות הימים מרוב צער הברווזון השליך עצמו לנהר ולא יצא….
כמובן שכוחות המשטרה פתחו בחקירה, המשפט יחל בעוד דקות מספר.
שלב ב':
נחלק את החניכים ל – 2 קבוצות:
קבוצה א' – תייצג את החברים ותגיד שהברווזון אשם, הוא היה צריך להתאמץ יותר, או לפנות לעזרה… וכו' (כדאי לחשוב על טיעונים מראש כדי לעזור להם).
קבוצה ב' – מייצגת את הברווזון ותאשים את החברה, שהתעללה בו, לא ניסתה להבין אותו … וכו' (כנ"ל).
תנו להם כמה דקות לכתוב לעצמם טיעונים.
שלב ג':
מקיימים משפט – המדרים שופט. נציג מכל קבוצה מייצג את עמדתו. ניתן להעלות עדים כגון: היועצת של ביה"ס, ועד ההורים, מנהל, חברים, משפחה וכו'.
חשוב
שלב ד': דיון
מי באמת אשם? ניתן לקיים דיון משותף ע"י כך שכל שרוצה לשאת נאום של חצי דקה יכול לעמוד מאחורי סטנדר ולשאת את דברו. רצוי שתשימו לב מתי החניכים מאבדים סבלנות, ואז 2 דק' לפני שהם מאבדים, לעצור את הדיון.
בסביבה שלנו גם קורים דברים כאלה? לא עד כדי התאבדות, אבל אולי כד כדי דיכאון?! לפעמים אנחנו מוצאים שעיר לעזאזל או לא אוהבים קב' מסוימת סתם כי הוא שונה מאתנו?!
איך אפשר למנוע דברים כאלה – להגיע לפסים מעשיים!.
שלב ה': סיכום:
לעשות המשך להצגה – ולגמור אותה אחרת: הברווזון מלמד את הברווזים האחרים משהו שהם לא יודעים – קחו משהו שקרוב אליהם, משהו שהם יכולים ללמוד מקבוצה שקרובה אליהם – תרבות, שירים…כיד הדימיון… ובהתאם לסביבת החניכים שלכם. חשבו מה חשוב לכם שהם ישימו לב, ממי חשוב לכם כמדריכים שהם ילמדו ללמוד ממנו. [ניתן לתת כצ'ופר סיום את "האיש הירוק" נספח 3]
הסיפור על האיש הירוק
מאת: יהונתן גפן
אם במקרה אני פוגש מישהו
שלא מבין אותי או חושב שאני תינוק,
אם במקרה,
אני פוגש מישהו
שלא יודע לצחוק ולבכות,
אם אני פוגש מישהו כזה,
אני תיכף מספר לו על האיש הירוק:
היה היה פעם, בעיר ירוקה, גר לו איש אחד, איש ירוק.
האיש הירוק גר בבית ירוק עם דלת ירוקה וחלונות ירוקים. הייתה לו אישה ירוקה, ושני ילדים ירוקים. ובלילות, הוא היה ישן במיטה הירוקה שלו וחולם חלומות – ירוקים ירוקים.
יום אחד, קם האיש הירוק בבקר ירוק, נעל נעליים ירוקות, לבש חולצה ירוקה ומכנסים ירוקים, על ראשו חבש כובע ירוק ויצא החוצה. האיש הירוק נכנס לאוטו הירוק שלו, ונסע בכביש הירוק.
מצד אחד של הכביש, ראה האיש ים ירוק, ומצד שני המון פרחים ירוקים. זה היה יום יפה, והאיש הירוק שמח, ושר שירים ירוקים, ועשן סיגריה ירוקה עם עשן ירוק.
ואז ראה האיש הירוק שעל שפת הכביש עומד איש כחול. האיש הירוק עצר את האוטו הירוק שלו ושאל את האיש הכחול:
- " הי איש כחול, מה אתה עושה פה"?
- "אני"? – אמר האיש הכחול, "אני מסיפור אחר".