על חידושים והמצאות.

הכל התחיל, כשאביגיל ואני שמענו שמתחילים לדבר על חיים בכוכבים אחרים. כל כך מוזר לחשוב שאי שם בשמים, אם רק נסתכל טוב, נמצא יצורים חיים. כמעט כמונו ... ואולי לא ?!

אביגיל טענה שכל זה קשור לעובדה שאנחנו מתקרבים לשנת ה - 2000. לא הבנתי על מה היא מדברת, אבל היא טענה שבשנת 2000, הכל יהיה אחרת.

"אחרת ? למה בדיוק את מתכוונת ?" שאלתי אותה, והיא מהרה להסביר לי שיהיו כל מיני מחשבים משוכללים וחלליות ו...כל מיני פטנטים שאנחנו לא מכירים ואולי אפילו עוד לא חושבים עליהם. ואולי יש כבר מישהו שהתחיל לחשוב עליהם אבל הוא לא מספר לנו ובשנת 2000, או קצת אחר כך, הוא יראה לנו מה הוא המציא.

"מה כבר אפשר להמציא ?" שאלתי בתמימות.

"מליון ואחת דברים" השיבה אביגיל, "בואי נשחק בלהמציא חידושים, ותראי שיש עוד המון דברים שלא קיימים."

אז התחלנו להמציא מכוניות משוכללות ורובוטים שעושים כל מה שמבקשים, (בלי ללחוץ על כפתורים), ואוכל עם טעמים שאפשר לבחור, (אמרתי לאביגיל שזה בעצם לא המצאה שלנו, זה כבר היה בתקופת המדבר כשבני ישראל קיבלו את המן, אבל אביגיל אמרה שצריך לחזור ולהמציא את זה עוד פעם כי זה כבר לא קיים.)

וככה, כשרצינו שיהיה לנו משהו חדש ומשוכלל, המצאנו אותו. עשינו לנו רשימה ארוכה ומפורטת לכל הדברים שעוד חסרים בעולם, וכמו שאביגיל אומרת "יום אחד הם בטוח יהיו."

יום אחד פגשתי את אביגיל כולה נסערת. עוד לפני שהספקתי לשאול מה קרה היא אמרה : "חייבים להמציא משהו בדחיפות." נבהלתי. חשבתי שסוף העולם מגיע או משהו כזה, אבל אביגיל מיהרה להסביר את עצמה : "אנחנו חייבים להמציא מכונה מיוחדת לתפילות."

"אני לא מבינה אותך. בשביל מה מכונה ? יש לנו סידור ויש לנו תפילה, זה לא מספיק ?"

ידעתי שהתשובה שלי לא תספק את אביגיל שהחליטה שצריך לשפר ולשכלל כל מה שאפשר בעולם הזה.

"תשמעי," אמרה אביגיל, "אתמול הלכתי עם אמא שלי לקניות ולפני שנכנסנו לחנות, אמא שלי גילתה שאין לה כסף אז הלכנו לכספומט. את יודעת מה זה ?, המכונה שמוציאה כסף. וגם את זה אפשר לשפץ קצת, אבל לא עכשיו, בהזדמנות אחרת ... בקיצור, חשבתי לעצמי, אם אמא שלי או מישהו אחר, יכולים להכניס כרטיס למכונה, להקיש כמה מספרים, והופ ... יוצא כסף, אז גם אפשר לעשות מין מכונה שמכניסים כרטיס, מקישים כמה מספרים, מבקשים משהו או כמה דברים, זה תלוי מה רוצים כמובן, התפילה נשלחת, ואנחנו מקבלים במקום, מה שרצינו. זה לא גאוני ?"

"גאוני ... המ..." גימגמתי,

"טוב, אני מוכנה לקבל שאולי זה לא גאוני אבל זה בטח רעיון חכם, ובטוח שכולם יתלהבו ממנו."

"אבל אביגיל, מה יקרה אם התפילות, הבקשות והתחנונים שלנו לא יתקבלו ?"

"אז על המסך תופיע כתובית 'סליחה תקלה'. זו לא בעיה. תקלות במערכת תמיד אפשר לתקן."

מאוד רציתי להאמין שהרעיון של אביגיל יכול להיות טוב אבל משהו בכל זאת הפריע לי.

"אני לא מבינה אותך", המשיכה אביגיל להתעקש.

"תארי לך שמחר בבוקר מתחשק לך 100 במבחן בחשבון. את פשוט ניגשת ל... ל... איך נקרא לזה ? נגיד - 'תפילומט', כותבת בדיוק מה את רוצה וזהו. או אם יש לך מצב רוח רע, כל מה שאת צריכה לעשות הוא להקיש ' בבקשה מצב רוח טוב' - והכל משתנה."

"אביגיל זו בדיוק הבעיה. לתפילות אין מתכון בדוק. זה לא כמו שאופים עוגה : שמים 2 ביצים, כוס סוכר, שמנת, מערבבים, שמים בתנור וזהו... מקבלים מה שרוצים. מי הבטיח לך שתקבלי כל מה שאת רוצה ? חוץ מזה את לא חושבת שצריכים להתאמץ קצת בשביל להשיג דברים ? תארי לך שהיינו מקבלים כל מה שאנו רוצים ... לא היינו עושים בעצם כלום. לקבל 100 במבחן בחשבון זה בהחלט נחמד, אבל יותר נחמד לקבל 100 אחרי שלמדנו, לא סתם ככה..."

אביגיל שתקה וראיתי בעיניים שלה שהיא לאט, לאט, מתחילה להבין למה אני מתכוונת.

"תשמעי", המשכתי, "את זוכרת את התפילה הסודית שלך ?"

"מה, סיפרת על זה למישהו ?" היא נבהלה.

"לא, לא סיפרתי את זה לאף אחד, זה סוד, לא ?! אבל את זוכרת מה קרה אחרי התפילה ? משהו השתנה ? קבלת מה שרצית ? את יודעת שלא ..."

אביגיל לא ענתה לי.

"את מבינה, הרעיון שלך יפה בתור רעיון אבל במציאות זה לא עובד ככה."

אני באמת לא אוהבת להרוס לאביגיל את ההמצאות שלה, אבל הפעם זה היה חריג.

"תשמעי", אמרה אביגיל לאחר מחשבה. "את באמת צודקת. יש קצת בעיה עם ההמצאה הזו, אבל תסכימי איתי שב'כאילו' ... זה רעיון..."

ולפני שהיא סיימה את המשפט אמרתי : "ב'כאילו' זה באמת רעיון גאוני."