"נער מרגיש הכל, הוא יודע אם המחנך אוהב אותו, או שפשוט לא אכפת לו ממנו. ופתאום, אחרי שעברתי בכמה מסגרות שבאף אחת לא הצלחתי לפרוח, ואחרי שכבר איבדתי לגמרי את האמון במסגרות ובאנשי חינוך, הגעתי למקום שסוף סוף הקשיבו לי, השקיעו בי, וגם כשכעסו עליי, הרגשתי שהכעס נובע מאכפתיות", אומרת רבקה אזולאי (19) בוגרת כפר הנוער הדתי לבנות 'איילת השחר' מבית עמותת רוח הגולן שבמושב יונתן שברמת הגולן. "התחלתי עם חוסר ביטחון, הייתי סגורה, פגיעה, ואחרי תקופת הסתגלות מאתגרת, מצאתי את עצמי מדברת אל עצמי, על רצינות, על חלומות, על המשפחה וזה ממש היה הלם. פתאום אני רואה שמאמינים בי, שיש אנשי חינוך שהם בני אדם מדהימים וניתן לסמוך עליהם, שמחבקים ודואגים, שיש להם לב רחב והם סומכים עלי ומאמינים בי וביכולות שלי. והנה, אחרי התהליך שחוויתי בלימודים אני במקום אחר לגמרי, והיום אני עם חברות לחיים מהלימודים, עם תעודת בגרות מלאה, אחרי שנה של מכינה קדם צבאית, עם ביטחון עצמי, רבות בזכות הצוות שידע להקשיב ולהתוות לי את הדרך הנכונה. הצוות ב'איילת השחר' גרם לי ולבנות נוספות להאמין בעצמנו, לקבל אחריות ולבחור להתפתח. בבגרויות, המחנכת שלנו נחמה הגיעה לפנימייה עם עוגות ואוכל שהיא אפתה ובישלה וישבה איתנו בערבים עד לזמן כיבוי אורות, ועברה איתנו על כל התכנים כדי שנצליח. איפה תוכל למצוא כאלה מחנכים? ילדים רואים הכל, וכאן ראינו מסגרת עם כללים ברורים בנושאי משמעת ודת, אך גם כזו שרואה אותנו, שמאפשרת חופש להיות מי שאנחנו, שמעניקה ארגז כלים לחיים ורוצה שנצליח, שמוכנה לעשות הכל בשבילנו ובשביל העתיד שלנו".
"אנחנו לא רק מוסד חינוכי, אנחנו בית שנותן מענה לכל ההתמודדויות ועושה מה שאפשר כדי שהנערה תחזור להאמין בעצמה ובסובבים אותה"
במרכז רמת הגולן, על רקע הנופים הקסומים מסביב למושב יונתן, שוכן לו כפר הנוער הדתי 'איילת השחר'. בכפר לומדות נערות בכיתות ט'-י"ב, המעוניינות ללמוד במסגרת המעניקה מענה לבנות המתמודדות עם אתגרים לימודיים, אישיים, משפחתיים או חברתיים, תוך הענקת הזדמנות לשינוי וצמיחה".
צילום: יחצ
"'איילת השחר' מיועד לבנות דתיות או כאלו המגיעות מבית דתי שהלכו לאיבוד ולא מצאו מענה במסגרות המוכרות של הציבור הדתי, ומעוניינות לקחת את עצמן בידיים ולעשות שינוי, אבל לא רק שינוי לימודי, אלא במובן רחב יותר, משהו יותר הוליסטי", אומרת יעל אריאל (49) מהישוב חספין, מנהלת כפר הנוער. "הבנות שמגיעות אלינו, באות מכל גווני הקשת של המגזר הדתי לאומי, יש בנות שבאו ממשפחות הנחשבות תורניות מאוד ויש גם אחרות. הן מגיעות מהעיר ומן הכפר, מהדרום, הצפון ויהודה ושומרון. למעשה אוכלוסיית הבנות אצלנו מייצגת את הפסיפס האנושי היפה של עם ישראל. הבנות מגיעות אלינו ממגוון סיבות: יש בנות שמגיעות לאחר שחוו משברים אישיים או משפחתיים וזה כמובן משפיע על הכל. יש בנות שמגיעות כי הן מתוסכלות מהלימודים ומחוסר הלימה בין היכולות הגבוהות שלהן לבין התוצאות הלימודיות. הרבה פעמים בנות סוחבות איתן בעיות קשב וריכוז, ובגילאים צעירים הן מצליחות לחפות על כך בכל מיני צורות, אך בגילאים מבוגרים הפערים גדלים והכישלונות מייצרים רצף של חוויות שליליות שגורם לתסכול וייאוש מהלימודים, ולאחר מכן לתופעות כמו הימנעות מלמידה, היעדרות מהלימודים ונשירה. יש נערות שמגיעות לכפר כשיש להן איזשהו נתק מהמשפחה, בעיקר בגלל ששינו את אורח החיים הנהוג במשפחה. הרבה פעמים בנות צעירות נמצאות בתוך בירור פנימי שיכול לגרום לשינוי באורח החיים הדתי ולמשפחה קשה עם בחינת הגבולות כאשר הנתק מההורים לא מוביל לפתרונות, ויכול אף להרחיב את הקרע ולהקשות על הבירור הפנימי של הנערות. בנוסף, יש בנות שהגיעו אלינו לאחר שהן הרגישו 'שקופות' בתוך המערכת הגדולה ופשוט הלכו לאיבוד. זה יכול לקרות בשל העובדה שהן לומדות בכיתות עם מספר גדול מאוד של תלמידות, כשלמורים בבתי הספר אין את הפניוּת והזמן לראות אותן ולהתעסק עם הבעיות שלהן, כי הם חייבים לעמוד בלוחות זמנים נוקשים להעברת החומר, כשאותן בנות יושבות בשקט ולא מציפות את הבעיות עד שהבעיה הופכת לגדולה מדי וכבר לא ניתן עוד להתעלם ממנה. הבנות הללו רוצות להיות בעלות ערך חברתי, להיות חלק מקבוצת ה'שווים' בחברה, הן רוצות להצליח, להיות נאהבות ומוערכות בעיני הסביבה, המשפחה ומערכת החינוך, ובוודאי שהן גם רוצות תעודת בגרות. לא טוב להן במצב שהן נמצאות והפוטנציאל העצום שיש להן מתבזבז ופשוט כואב לראות את זה".
יעל מסבירה כי לכל אחת מהבנות שמגיעות ל'איילת השחר' יש פוטנציאל שאפשר לממש. "יש לנו אמונה גדולה בבנות, חלקן מגיעות אלינו עם דפוסי התנהגות לא פשוטים וקשיים רבים, אבל לשמחתי יש לנו צוות נהדר שמסוגל לראות מבעד לקליפות. הבנות מגיעות עם הרבה קליפות שצריך להשיל ומחסומים שצריך לעבור, והצוות שלנו יודע לחדור ולהגיע לנקודה העמוקה ביותר ולהוציא מאותן בנות את המיטב. אנחנו יודעים להציב גבולות בכל הקשור למשמעת, לצביון הדתי של המוסד, להתנהלות כלפי החברות והצוות החינוכי, ובמקביל אנחנו יודעים להכיל את ההתנהגויות, הקשיים והדפוסים, ולא לכפות על הבנות משהו שהן לא רוצות. ולראיה, כל הבנות כאן נמצאות כאן מרצונן המוחלט, ואף אחת לא מחויבת להישאר".
מי שמתגורר בגולן יודע שמרגע שעוברים את חוף "צמח" קצב החיים משתנה; הנחת והרוגע, כמו גם הניתוק מהסביבה היומיומית, מעניקים אווירה אחרת. הנוף, השקט, יחד עם התכנים המגוונים והמיוחדים נותנים לכל בת הזדמנות למצוא תעסוקה שהיא אוהבת וגורמים לבנות להתחבר לאווירה ולהצליח בלימודים.
כפר הנוער כולל כ- 60 אנשי צוות חינוכי בתחומים שונים, כאשר התוכניות הלימודיות כוללות לימוד של מקצועות קודש וחול רגילים, 3- 5 יחידות באנגלית, מתמטיקה תנ"ך, ועוד. הלימודים מתקיימים בקבוצות לימוד קטנות, כשחווית הלימוד הפרטני נמצאת במרכז. בכפר פועל מרכז למידה המאויש מדי יום משעות הבוקר ועד 22:30 בלילה, ומקנה לבנות סיוע לימודי אישי, תגבורים לקראת מבחנים והשלמת פערים לימודיים.
בכפר מתמקדים גם בתכנים ייחודיים נוספים כגון: רכיבה על סוסים, עבודה במשק חי, התנדבות בקהילה, חדר כושר, טיולים בטבע, תרפיה במוסיקה ותיאטרון ועוד. המעטפת הפדגוגית והבלתי פורמלית שניתנת לבנות מובילה להישגים לימודיים, כשאחוז הזכאות לתעודת בגרות מלאה עמד בשנים עברו אף על למעלה מ-80% הצלחה, כשעבור חלק מההורים והבנות, זו הייתה נראית בהתחלה משימה בלתי אפשרית. "לאלי לא הסתדרה עם מסגרות קונבנציונאליות, היא מטבעה ילדה עצמאית ופורצת גבולות והיא צריכה את האיזון בין גבולות ברורים ואהבה, לבין הצורך שיכבדו אותה ויתנו לה את המרחב שלה, ובמסגרות הרגילות זה פשוט היה 'ראש בראש' ולא עבד", אומרת אודליה ויינשטיין מהישוב שדמות מחולה, אמה של לאלי בת ה – 16 שלומדת ב'איילת השחר' בשנתיים האחרונות. "ניסינו בכל דרך להכניס אותה למסגרת וזה פשוט לא עבד, זה היה מאוד מתסכל, כי היא נערה סופר אינטליגנטית וחכמה, וראינו כיצד היכולות שלה מתמסמסות ולא באות לידי ביטוי. לכן, היה לנו חשוב למצוא מסגרת שתהיה נכונה וטובה עבורה מבחינה לימודית, כך שהיא תוכל למצות את הפוטנציאל הלימודי שלה. חיפשנו מסגרת שתוכל באמת לראות ולהכיל את האישיות המיוחדת שלה, ושתעזור לה לממש את הפוטנציאל העצום שטמון בה, וכך הגענו ל'איילת השחר'". אודליה מספרת כי באותו הזמן האווירה בבית לא הייתה פשוטה בשל התסכול שהגיע מצד לאלי, מצדה כאם ומצד בעלה. "היינו אובדי עצות, מצד אחד היה חשוב לנו מסגרת דתית, ומצד שני, לא רצינו מקום שמגיעות אליו בנות מרקעים קשים בלבד, ואז קראתי כתבה על המקום והבנתי שאנחנו צריכים לבדוק וכך נחשפנו לנס שנקרא 'איילת השחר'".
החיבור של לאלי והוריה למקום היה מהיר. "לאלי 'נדלקה' על המקום באופן מיידי", נזכרת אודליה. "המיקום, הצוות המדהים והקשוב, וגם התכנים דוגמת לימודי קולינריה, איפור ותכנים מקצועיים נוספים ברמה הגבוהה ביותר שהיא אוהבת דיברו אליה. וכך, מילדה שלא מסוגלת להוציא תוצר מוגמר, תוך זמן קצר היא החלה להוציא תוצרים מדהימים. תמיד ידענו שטמון בה פוטנציאל גדול להצלחה, ואני פשוט מאושרת לראות שזה אכן מתממש. אנחנו מגיעים לאספות הורים ומדברים עליה עם כל כך הרבה הערכה ועל כמה שהיא נפלאה ומוכשרת, ואנחנו כל כך שמחים שסוף סוף יש מסגרת שיודעת להוציא ממנה את המיטב ולגרום לה לממש את הפוטנציאל שלה. התפללתי לה' שהיא תפגוש את האנשים הנכונים, שיראו לה את הדרך ויסירו ממנה את שכבות ההגנה, ולשמחתנו ממקום של ביטחון חלקי היא הפכה לנערה שאומרת: 'אני בהחלט יודעת ובהחלט יכולה'. היא אפילו קיבלה מהצוות תעודת הצטיינות על התהליך העצום שעברה. זה פשוט מעורר בנו גאווה אדירה, חלום שהתגשם".
לדברי אודליה, מההתחלה הצוות הצליח להגיע ללאלי ואמר לה: 'את לא לבד, וגם לא אתם כהורים, אנחנו כאן איתכם בכל צעד'. אודליה: "החלום שלי הוא שכל הורה שחושב שהילד שלו אבוד ושאין לו לאן להתקדם, יקרא את הכתבה ויידע שהתשובה לילד שלו נמצאת במקום הזה. זה משפיע על כל הרבדים, עלינו, עליה, על המשפחה, אלו חיים אחרים והשינוי מדהים. אני יודעת שיש הורים שקשה להם להכיר בזה שהילד שלהם לא מתאים למסגרות הקונבנציונליות, ואני מפצירה בהם לחשב מסלול מחדש ולא לחשוש מהמילה 'כפר נוער'. הורים שמזדהים עם מה שאני אומרת כאן צריכים לתפוס את המציאות בזמן ולהבין שזה המקום לילדה שלהם. מדובר כאן במקום נהדר- כפר דתי לבנות, מקום טיפולי מדהים שמשנה מציאות, יוצר עתיד לבנות שלנו ופותח בפניהן את כל האפשרויות לעתיד מוצלח, זו הצלת נפשות".
הגעת הבנות בשלב מוקדם יחסית, כבר בתחילת התיכון, מסייעת גם לצוותים הפדגוגיים והמקצועיים להתמודד מול האתגרים העומדים בפני הבנות. "הנוקשות של המסגרות ביחד עם גיל הבגרות וכל מה שמתלווה אליו, יוצרים אתגרים ייחודיים עבור הנערות", מסבירה נחמה מור, מחנכת בכפר הנוער ב- 14 השנים האחרונות. "מסגרת שמתמודדת מול נערות רבות ומתייחסת לכולן באופן שווה יחסית, לא בהכרח תוכל ותדע להתמודד עם קשיים ייחודיים של חלק מבנות הכיתה. רבות מהבנות מגיעות אלינו עם חוסר אמון בעצמן, בעולם המבוגרים, בחברה, וזה בא לידי ביטוי בהתנהגות 'קופצנית', באי מוכנות לקבל סמכות, התנהגות מכונסת וסגורה, חוסר גבולות וללא יכולת לדחיית סיפוקים. הן מפחדות לרצות ולהיכשל שוב, וכבר לא מפתחות ציפיות מעצמן. אנחנו כן מבקשים ודורשים מהן לתפקד וההצלחות מחזקות בהדרגה את תחושת המסוגלות. לכן, חשוב מאוד להגיע ולהתחיל את התהליך בגיל מוקדם יחסית, וכך מתחילים את העבודה המשותפת וקוטעים את הדפוסים השליליים מוקדם יותר. הורים צריכים לראות דרך ותהליך. פעמים רבות הם חוששים שהבת שלהם תתקלקל, הם מודאגים, מיואשים, ומחפשים לתקן כאן ועכשיו. במקרים רבים, לבת שלהם יש יכולות גבוהות וזה לא נמדד בתעודת בגרות או בדתיות שלה. היא לא הצליחה עד כה כי המסגרות לא ידעו לתת לה את המענה הנכון ולממש את הפוטנציאל שטמון בה, ואנחנו כאן כדי לתת לה את המעטפת המרבית שתעורר בה את אותו הרצון ותגרום לה להצליח".