חופשת הקיץ ארוכה וחמה ובני הנוער שבימים כתיקונם קמים עם בוקר ליום של תפילה ולימוד, מבלים עד שעות הצהרים בשינה למורת רוחם של ההורים. מי שמוצא את עצמו מזדהה, שידע שהוא לא לבד בסיפור והורים רבים שואלים את עצמם למה זה קורה לנו ומדוע הם לא קמים לתפילה? ומעל הכל - מה אפשר לעשות כדי לשפר את המצב?
קיץ, חופש גדול, איזה כיף שלא צריך לקום לבית הספר. כמה טוב להתעורר מאוחר.
ואכן, הילדים מתעוררים מאוחר, ופעמים רבות מדי, לא קמים לתפילה במניין. למרות שההורים מדברים על החשיבות של הקימה למניין, למרות שאבא כן קם לתפילה מוקדמת כל בוקר, (ואז רץ לעבודה), למרות שאמא מנסה להעיר אותם, הם פשוט לא קמים... לא מניחים תפילין לפני 11 בואכה הצהריים.
סתם יום של חול האם אי פעם הילד הלך עם אביו לתפילת שחרית בבית הכנסת ביום חול רגיל? בימות השגרה, אבא מתפלל במניין מוקדם ורץ לו לעבודה, והילד מתפלל בבית הספר או בישיבה. המסר הסמוי לילד הוא שתפילת שחרית בבית הכנסת היא רק בשבת. כדאי שגם במשך השנה, יום אחד בשבוע, האבא יילך יחד עם בנו לתפילת שחרית בבית הכנסת. בטוחני שגם הר"מ בישיבה יסכים שפעם בשבוע הבן לא יגיע לתפילה בישיבה לצורך תפילה עם אביו בבית הכנסת, לשבת לידו, להניח איתו תפילין, ולהתפלל.
בשעות הקיץ תפילות מנחה וערבית מתקיימות בשעה מאוחרת ואבות רבים כבר שבו מהעבודה. כדאי שהאב יתעקש להוציא את הילד מהמחשב והסמארטפון וילך יחד עם הבן למנחה וערבית בתוספת לימוד משותף בין התפילות. כך הילד יפנים את חשיבות התפילה באופן כללי, מה שישפיע גם על תפילת שחרית.
אל תחכו לבר מצווה. החינוך ללכת לתפילה במניין צריך להתחיל כבר בגיל בית הספר היסודי, הרבה לפני גיל 13. תפילות במניין כדבר שבשגרה, כל ילד לפי יכולתו יטמיעו שזה דבר מובן מאליו שהולכים להתפלל בבית הכנסת, המסר יישאר גם בגילאים מבוגרים יותר.
היום מתחיל בערב שלפניו. זה אולי מפתיע, אבל הילדים קמים מאוחר כי הם הולכים לישון מאוחר! יש סיבות רבות לכך שהם הולכים לישון בשעות לא נורמליות והופכים את שעות העירות לשעות שינה ולהפך: הסניף, הבילויים, המחשב.... אם ההורים יתעקשו על חזרה הביתה בשעה סבירה, יהיה קל יותר לקום בבוקר. אם הנוהל בבית יהיה שבשעה מסוימת החגיגות במטבח נפסקות- יהיה קל יותר לבני הנוער להתעורר בשעות סבירות.
ההשכמה - עד כמה ההורים מעירים, ועד כמה הם מוותרים? כשההורה מעיר את הילד לבית הספר בשנת הלימודים- הוא מתעקש שיקום ויגיע בזמן. האם ההתעקשות שלו בחופש שהילד יקום לתפילה היא באותה המידה, או שמוותרים לילד שיישן עוד קצת? הילד קולט את המסר שההגעה לבית הספר בזמן היא חשובה להורים, אך ההגעה לתפילה בזמן- קצת פחות משמעותית להורים שלו. אם ההורים יתעקשו באותה המידה שהילד יקום מהמיטה בזמן הלימודים וגם בחופש, הילדים יבינו את חשיבות העניין בעיני ההורים, וגם יפנימו זאת.
ואחרי כל זאת, יש לי שכן שטוען בדיוק להפך. הוא אף פעם לא מעיר את הילדים לתפילה, וטוען שהמסר שהוא משדר הוא שזו האחריות שלהם. אודה על האמת, אצלו זה מצליח! הם קמים! וגם אם לא הצליחו לקום- אין צעקות ואין ריבים- רק תחושה קלה של אכזבה, דיבור על חשיבות התפילה, ודוגמא אישית. ואולי זו השיטה הנכונה?