כבוד הרב שרלו שלום!
ברצוני להקדים מעט את המאוחר למען הקדם רפואה. בחודש אדר ב' הבעל"ט, כבאדר בכל שנה, יתקיימו טקסי "הכתרה" בכל הארץ. אין צורך להכביר מילים, ודומני כי כל ברנש בציבור "שלנו" יודע מהי הכתרת רב פורים.
שאלתי ובקשתי:
כידוע, באותן הכתרות, נבחר משכבת הגיל הגדולה באותו מוסד חינוכי / תנועת נוער - "רב פורים" אשר תפקידו לשעשע את הציבור בבדיחות המסירות יגון ומועקה מלבבות השומעים. דא עקא, שכל המגזים ומרבה לחקות ו"לרדת" על הצוות החינוכי, עובדי ועובדות ביה"ס/הישיבה - ה"ז משובח ומפואר בפי חבריו. טקסים אלו כרוכים בבזיון ת"ח ובהלבנת פנים לרוב, שלא להזכיר גסויות ושאר איסורין. האם אין בזה משום לשון הרע? משום הלבנת פנים? האם מותר לשנות את ההלכה לכבוד פורים (מלבד אלו המתירים לגבר ללבוש כלי אישה ולהיפך)? הזוהי כוונת המאמר "הדור קבלוה בימי אחשורוש"?
אם התשובה לאיסורא, משום מה, כיצד נותנות ישיבות רבות כ"כ יד לצרה זו, ואם התשובה להיתרא - משום מה? מהו הפתח להתיר איסורי לשון הרע והלבנת פנים משום הרבות "שמחה"?
וברשותך, אוסיף נדבך נוסף: האם ניתן להחריף את החיקויים והירידות, ולבקש מהר"מים שלא להיות נוכחים בטקס, למען לא יפגעו, או שזה "לא תקלל חרש" בלא הפרש? וכתוב יושר דברי אמת "...שזאת התורה לא תהא מוחלפת ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו".
תשובת הרב
שלום וברכה
אין כל היתר לנהוג במנהגי רב פורים הנוהגים היום. זו אינה חומרא כי אם שורת הדין, ויש להחמיר בה מאוד מאוד. בכל מקום שהייתי חלק מהצוות החינוכי, לא התקיימה בו הכתרה מסוג זה, ולדעתי לא זו בלבד שהיא אסורה מדאורייתא מכל כיוון בו מסתכלים על הנושא, כי אם עוד היא מזיקה מאוד והיא ליצנות שאינה בונה דבר, ואין בה שום דבר הקשור לפורים. הכתרה זו חמורה מחילול שבת ומחברה מעורבת גם לדעת האוסרים, מאכילת בשר שאינו כשר או מאי הנחת תפילין !
ברם, תפקידו של רב ושל הנהלה חינוכית וראש ישיבה אינה רק לומר לא, כי אם גם לומר מה כן. הנטייה הראשונית היא להציע אלטרנטיבה שונה לחלוטין, כגון שימוח ילדים בבית חולים וכדו'. כל זה נכון וחיוני, ואני חושב כי פורים שאין בו מימוש רחב של "משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים" אינו ראוי לשמו. אולם מבחינה חינוכית, לא יהיה נכון להסתפק רק בכך, הן מפני שזו בריחה מהמרחב הגדול של אופי פורים; הן בגלל שתתפתח תופעת הנגד, והדבר יגרום אצל התלמידים לנזק גדול יותר; והן בגלל, ובעיקר, שזו החמצת הזדמנות חינוכית עצומה, לבירור מקומם של הצחוק, הסאטירה וההומור, והשארת המגרש לתוכניות טלוויזיה מבוזות ומגונות.
האתגר החינוכי הוא הפוך. ניתן לערוך הכתרה, שיש בה הומור וצחוק, סאטירה ומבט אירוני על המציאות, ובאותו זמן להיות נאמן ליסודו של חג הפורים, ולקשר של הצחוק עימו. מגילת אסתר אכן בנויה בדרך של אירוניה וצחוק, ואנו הולכים בעקבותיה בפורים.
אדרבא, תיערך ההכתרה, ושורשה הפנימי יהיה תיקון וחיזוק, עמידה על חסרונות במוסד החינוכי, הארת הצדדים הטובים, והצעת דרכי תיקון. אדרבא, טוב להציב בפני התלמידים את האתגר לעשות את כל אלה בטוב לבב, בהומור, בעין טובה, באירוניה עצמית - אך תוך הקפדה קפדנית על אי פגיעה אישית. ניתן לעמוד על תהליכים רוחניים בבת שחוק ובכישרון למכביר, לחפש את התיקון ולא את הקלקול. ראש ישיבה והצוות כולו צריך לראות עין בעין את ההכתרה עם התלמידים, ולא כאסון שצריך להסתדר עימו, כי אם כפרויקט חינוכי מהמדרגה הראשונה: להצחיק, לתקן, לא לפגוע, להוסיף ולרומם - וכל זה ביחד !
על כן, השאלה אינה מוקדמת, ויש להיערך לקראתה, ולשנות את נקודת המוצא של הצוות מחד גיסא, ושל הבחורים בישיבה התיכונית מאידך גיסא. שמעתי על הרבה הכתרות שאין הן ירודות ברמתן ובדברים אשר עימן, והן מצחיקות ומשעשעות ומשמחות לב, וגם מסר של תיקון יש בהן. הן לא רק מותרות על פי דרכה של תורה כי אם (כמעט) מחויבות, למען דעת כי שחוק וטוב לב אינם צוררים האחד את השני, כי אם שלמים יחד.
כל טוב, ולוואי ונצליח.