לא מזמן ישבתי בבר נחמד עם חברות. למרות שהבר לא היה מלא במיוחד, למלצרים לקח די הרבה זמן להתייחס אלינו. אחרי נפנופים רבים הם הגיעו סוף סוף, שירתו אותנו קצת בחוסר סבלנות, הגישו לנו את האוכל והשתייה שעה וחצי אחרי שהזמנו אותם, והגיעו בטיסה כשביקשנו להזמין חשבון. בלי להתלבט יותר מדי, אני והחברות העצבניות (כלומר, אני העצבנית והחברות שהלהטתי) החלטנו להשאיר את המחיר הנקוב בחשבון, בלי שקל אחד נוסף.
למה אנחנו ממשיכים לשלם לאנשים על העבודה הבסיסית שלהם?
כשעמדנו לצאת מהבר אחראי המשמרת מיהר לרדוף אחרינו והתעקש לדעת למה לא השארנו טיפ. החברות הנבוכות שלי כבר רצו להתחרט, אבל אני הייתי נחושה מספיק כדי להסביר לו למה ממש לא מגיע להם תשלום נוסף. בין כל הסיבות שעמדו בפי, רבות ומנומקות, עלתה השאלה המתבקשת: למה אנחנו ממשיכים לשלם לאנשים על העבודה הבסיסית שלהם?
לפני שאיגוד המלצרים העולמי קם להתנפל עליי, אספר שגם אני הייתי פעם מלצרית. סחבתי מגשים כבדים, התרוצצתי בין שולחנות, הקשבתי בסבלנות לבקשות לא הגיוניות של לקוחות והמשכתי לחייך גם כשהזעתי מתחת למדים המחרידים. כמו במסעדות רבות, המשכורת שלי הייתה מבוססת על הטיפים שקיבלתי, מה שגרם לי להיות אובר נחמדה ללקוחות, להתחנף ולשיר בקולי קולות "היום יום הולדת" כשאני מגיעה עם זיקוק.
צילום: shutterstock
רוב העולם מתנהל כך: אדם עובד, המעסיק משלם לו, הלקוחות משלמים למעסיק וכולם נהנים
לצד כל זה, אני לא חושבת שצריך להשאיר טיפ למלצרים. רוב העולם מתנהל בצורה כזו: אדם עובד במסגרת מסוימת, המעסיק משלם לו, הלקוחות משלמים למעסיק וכולם נהנים. כך, לדוגמה, כשמורה מקסימה עומדת מול כיתה, היא תקבל את המשכורת שלה ממשרד החינוך ולא מהתלמידים הנלהבים או מהוריהם המעריכים. כך גם נהג האוטובוס, שמסיע אותנו באדיבות ממקום למקום, לא מקבל טיפ על נהיגתו הנפלאה. אפשר להמשיך כך עם מוכר בחנות בגדים, כותבת תוכן במשרד פרסום, שף בבית מלון ועוד ועוד ועוד.
לעומתם, שליח בוולט, מלצרית במסעדה ובל-בוי, דווקא יקבלו טיפ מכובד. לא כי מה שהם עושים עבורינו הוא בהכרח גדול יותר או חשוב יותר, אלא כי כך מקובל. כמי שעבדה במלצרות אני יודעת עד כמה העבודה קשה ומפרכת ולכן אני מאמינה שמגיע עליה תגמול ראוי, אבל לא הלקוחות הם אלו שצריכים לשלם אותו. הלקוחות הגיעו כדי לאכול והם משלמים על האוכל. לפי שיקולו של בעל העסק הוא יכול להעלות את מחירי המנות כדי לכלול בתוכן את השירות. אבל הדרישה מאיתנו לתת למלצר כסף נוסף מטוב ליבנו, על כך שביצע את תפקידו ממש כפי שהוא צריך, היא לגמרי לא הגיונית.
למה רק למלצרים?
גם אם המלצר היה אדיב, מחייך ומקסים ממש, בסופו של דבר הוא ביצע את העבודה שלו. כל מעסיק אמור לעקוב אחרי התפוקה והיעילות של העובדים שלו ולפרגן להם בהתאם, ולא להשאיר לנו, הלקוחות, את האחריות לכלכל אותם. אני לא מתנגדת לנתינת טיפ מטוב לב על שירות ברמה גבוהה מהרגיל, אבל ברגע שמדובר במוסכמה חברתית ארוכת שנים אין כל חשיבות לטיב המלצר. ואם כבר החלטנו שמחלקים טיפים מתוך שביעות רצון ונכונות לפרגן - למה רק למלצרים? גם נהג האוטובוס ישמח.