השמנמן והרזה מבקרים באתניקה

אתניקה מעוצבת ומושקעת, מרווחת ומזמינה, נעימה וייחודית. חבל שלא מדובר בדגם חדש של רכב אלא במסעדה, ובמסעדה, בטח כזו שבצאתכם אתם נפרדים מכמה מאות שקלים, הייתם מצפים גם לאוכל טוב

חדשות כיפה אביעד שחר ובועז פרידמן 31/08/11 09:55 א באלול התשעא

השמנמן והרזה מבקרים באתניקה
יחצ, צילום: יחצ

בימים האחרונים הסביבה החלה ללחוש: "למה שלא תלכו למסעדות זולות יותר?", "אולי תתחשבו גם באלה שלא יכולים להרשות לעצמם?" אז הלכנו להרצליה פיתוח.
חונים. מימין מרצדס שחורה, משמאל ביואיק זוהרת ומלפנים ג'יפ שמוציא את העיניים - טראח, "אתה לא רואה שיש ג'יפ לפניך??"
נכנסנו למסעדה וחיוך נמרח על פנינו, המקום יפה, מרווח ואם נמשיך בסופרלטיבים - נעים ויוקרתי. זכוכיות אותנטיות מעטרות את מבואת הכניסה ותקרה גבוהה משרה עוצמה ונינוחות. "אתה הולך להשמין היום" אמרנו אחד לשני, השמנמן צחק. הרזה הרצין.

התיישבנו על ספה אדומה נוחה כשלצידנו ארגזי ירקות מלאי כל טוב. בשלב מסויים גם הגיע טבח לקחת ירקות למטבח. כבר לא מקורי אבל עדיין נחמד.

הרמנו את התפריט שהונח על השולחן על ידי מלצרינו המסור וההתלבטות החלה. לאחר כמה דקות החלטנו על "חומוס בשר" (37 ₪) - חומוס עם תערובת בשר בקר וטלה וצנוברים ו"לחמעג'ון" (39 ₪) - פוקצ'ה במילוי בשר בקר וטלה (מצא חן בעינינו) מתובלת בטחינה ומוגשת עם סלסת עגבניות.

החומוס היה סביר, דליל מדי וטיפה חמצמץ. הבשר היה טעים ובמקום. שתי פיתות קטנטנות היישר מן הטבון חוסלו במהירות. הלחמעג'ון היה נחמד, כבר נתקלנו כמה פעמים במינוח "מילוי" בהקשר של פוקצ'ה ומעולם היא לא הייתה ממולאת אלא שימשה מצע למה שהונח מעליה. גם במקרה הזה הכוונה ב"מילוי" היא "מעל". בכל אופן, הפוקצ'ה הייתה חמה וטרייה, וה"מילוי" היה, כמו בחומוס, טעים ובמקום (בעצם לא במקום..)

תמונה בגלריהתמונה בגלריהתמונה בגלריהתמונה בגלריהתמונה בגלריהתמונה בגלריהתמונה בגלריה

למנה עיקרית השמנמן הזמין "קוסקוס אתניקה" (89 ₪) - קדירה המכילה אסאדו, ירקות שורש וגרגירי חומוס על מצע קוסקוס. השמנמן שכתינוק ינק קוסקוס, העדיף את המצע של חד"ש. הירקות היו מצוינים והצילו את היובש של הקוסקוס. הבשר היה רך כמצופה מבשר קדירה אבל לא הפיל אותנו.

הרזה לקח "קארה טלה" (149 ₪) - צלעות טלה מוגשות על קוסקוס וסלט גרגירי חומוס. על הקוסקוס כבר דיברנו, אז נישארנו עם הטלה. הטלה היה נהדר, חומר הגלם איכותי והשף בהחלט יודע מה לעשות איתו. המרקם והטעם המיוחד של הטלה עזרו לרזה לשכוח את הקוסקוס שמתחת.

צלחנו את הראשונות והעיקריות רק כדי להתאכזב מהקינוחים. "יש לכם תפריט קינוחים?" "לא" הופתענו לשמוע. "אבל אומר לכם מהם הקינוחים". תודה באמת.
חלק מהרשימה (לפחות מה שהצלחנו לזכור): סורבה, עוגת גזר מוגשת עם כדור גלידה, קדאיף עם פירות יער, סופלה שוקולד ואלו שאנחנו הזמנו - מוס שוקולד עם רוטב שוקולד לבן על עוגיית שוקולד (40 ₪) ו"קוביית ספרא" (38 ₪) - קוביית סולת ומעליה קוביית חלבה.

הקינוחים היו לא טובים וגם זה ברוח חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות. המוס לא היה במרקם של מוס והטעם, איך נאמר בעדינות, פרווה. העוגייה שמתחתיו הגיעה ישירות מהמקרר מה שגרם לה להיות גם יבשה וגם ספוגת טעמים מהקירור. הקובייה העליונה ב"קוביית ספרא" שמתיימרת להיות חלבה הייתה במרקם צמיגי ואפשר רק לנחש שיש לה קשר לממתק האהוב.

העיצוב נהדר, המנות מוגשות יפה והשירותים מדהימים. לא מספיק.
יצאנו מהמסעדה. אולי ההרגשה שלנו הייתה משתפרת אם היינו נכנסים למרצדס שחורה.

מסעדת אתניקה, שנקר 7, הרצליה פיתוח. טלפון: 09-9511777
שעות פתיחה: א'-ה': 12:00-24:00, ו': 12:00-שעתיים לפני כניסת השבת, מוצ"ש: שעה לאחר יציאת השבת